הזווית לחיבורים

קבוצות רבות ברחבי היבשת לא מתכוונות להתנהל בקלות ראש בכל הנוגע להיבט הפיננסי לאור המשבר שנוצר. אחת מהן היא ריאל מדריד.

הימים ימי בצורת של גולים אז הראש נודד לשערים, ולשחקנים שהבקיעו הרבה מהם, ואז גם לתהיות אם יש אחרים שיכולים לנשל את מלכי השערים של כל הזמנים בליגות שונות ממקומם.

אחרי שבטור הקודם הבאנו תשובות של אוהדים מהקבוצות החיפאיות, עכשיו תורן של התל אביביות.

לאחר שחלק מהליגות (כמו הולנד וצרפת) הודיעו על סיומן, בעוד שאצל שאר הליגות לא ברור עדיין מה יעלה בגורלן, זה זמן מספיק טוב לסכם את העונה. והפעם - הפריצות.

בטור הקודם הצגנו את מקומות 6-10 במצעד החילופים הגדולים בכדורגל העולמי, כעת הגיע הזמן לחמשת הגדולים בדירוג, אבל עוד לפני כן – 2 משחקי בונוס מהכדורגל הישראלי

פרט לכך שמדובר באחת החלוצות הטובות ביותר שהיו לנבחרת גרמניה, אינקה גרינגס היא גם האישה הראשונה שהצליחה לשבור את תקרת הזכוכית, והפכה למאמנת מקצועית

כדי להבין את המשיכה הבלתי אפשרית שלי לזיזו, את העובדה שהעברתי שעות רבות בשבועות האחרונים בלקרוא את כל מה שנכתב עליו, בלראות את כל הסרטונים האפשריים שלו ביוטיוב, צריך לחזור לעונת 1997/98, עונת הכדורגל הראשונה שלי.

שם זה כבר היה ברור. One does not simply walk into Anfield. אם אתה לא נכנס לשם בתחושת יראה, בידיעה שזהו הגיהנום עלי אדמות לקבוצת חוץ, אל תכנס לשם בכלל.

בזמן שהעולם מתמודד עם הקורונה, וגם אוהדי הספורט מנסים למלא את החסר בתקופה שבה אין (כמעט) בכלל אירועי ספורט בעולם, ידיעה אחת יחסית עברה בשקט – ראדומיר אנטיץ', מאמן העבר הסרבי, הלך לעולמו לפני כחודש, לאחר מחלה, כשהוא בן 71. האיש היחיד בהיסטוריה שלא רק שאימן גם את ברצלונה, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, אלא גם נותר אהוב בכולן ומוערך על ידי האוהדים. בטור הבא אנסה לגעת בנקודות המשמעותיות בחייו.

משחק אחד, עם שער אחד, שהתקיים השבוע לפני חמש עשרה שנים, נשאר אצלי חזק חזק בזיכרון