השינוי הדרמטי הזה בשיטת המשחק, מצריך ממאמני הילדים והנוער, לתת פחות חשיבות לשיטה בה קובעים לשחקן את תפקודו על המגרש ואת העמדה שלו, ויותר להתמקד בלימוד השחקנים להתמודד במספר עמדות שונות על המגרש

בכל רחבי אירופה וביתר העולם כבר מזמן התקדמו למשחקים טקטיים ומאורגנים. יותר קבוצות, גדולות וגם קטנות, משחקות בצורה מאורגנת וטקטית. בליגה המקומית שלנו, רואים את המשמעת הטקטית רק במכבי תל אביב מאז הגעת ג'ורדי קרויף ובהפועל באר שבע של ברק בכר

בנבחרת ספרד הגדולה של השנים האחרונות הבינו מזמן שסוד ההצלחה טמון ברגליי הילדים והנערים של הנבחרות בגילאים הצעירים, והחליטו להשקיע בהם ולגדל אותם כקבוצה אחת שמתאמנת ומשחקת בסיגנון משחק יחודי להם, כבר מגיל ילדים ונערים

לקראת משחקי הידידות נגד אלבניה ולקראת המשך משחקי מוקדמות יורו 2018 של נבחרת ישראל, ברצוני להרחיב קצת על מצב הנבחרת הלאומית שלנו ב-50 שנות הגלות שלנו מטורנירים גדולים בעולם

את היום בו בפעם הראשונה הכרתי וראיתי על המגרש את ניר דוידוביץ, לא אשכח כל ימי חיי. בתאריך 4.11.95, יום שבת, מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים בטדי, הייתי אז בן 10.

בשנים האחרונות, מי שקיבל ברוב קולות את התואר המכובד והיוקרתי "כדור הזהב" ונקרא השחקן הטוב בעולם לאותה שנה הם מסי ורונאלדו. אין ספק שכל הסופרלטיבים האפשריים מגיעים לשניים האלה, אבל למרות כל הדברים הגדולים שהם עשו ועוד יעשו, היו שנים שבהן הגיע לשחקנים אחרים לזכות בתואר הנכסף

בשנים האחרונות תשומת הלב מתרכזת במלחמה בין רונאלדו למסי וההשוואה ביניהם, אבל כשיש להם רק עוד כמה שנים בודדות לתת לנו להנות מהכישרון האדיר שלהם, צצה שאלה קטנה, מה יקרה כשהשניים האלה יפרשו מהמשחק?

הפיתרון לחלק מהבעיות לעיל מורכב לדעתי מחמישה שלבים

הרעיון של שני שופטים על המגרש יכולים מאוד לעזור לחלוקה שווה יותר של החלטות ועדיין לא לפגוע ברצף המשחק, כל מקרה במגרש יהיה תחת עיניהם הפקוחות של 2 שופטים ראשיים ולא על ידי הקוון שצריך לשים לב על דברים אחרים