כששתי ההתקפות הטובות בליגה נפגשות עם שתי ההגנות מהגרועות שבה, בוא נגיד שמי ששם בווינר תיקו 0, לא הכי מבין.

כמה לבנטיני זה לומר את זה אחרי שבמבחן התוצאה, גם באר שבע וגם בית"ר נכשלו, ובכל זאת משחקי השבוע של שתי הקבוצות הוכיחו בגרות, כבוד ולמידה מטעויות.

את המשחקים האולימפיים אפשר לסכם במשפט אחד, לאו דווקא לטובה, רמה אחת מעל כולם.

ליגת העל שלנו חוזרת וכדי להכין אותכם לעונת 2016-2017, הבלוגרים שלנו סוקרים את הקבוצות השונות. מתחילים עם ירון רוסטוקר ובית"ר ירושלים

כמי שיצא נגד הארגון הזה מעל כל במה אפשרית, כולל אתר זה, כולי תקווה שהקבוצה תחזור להיות של אוהדיה האמיתיים.

קשה לי לומר אם ירושלים זלזלה בראשל"צ או פשוט לא הייתה מסוגלת ליותר מזה.

לא צריך להיות מעריץ שרוף של מאיר טפירו, כדי לחוש את הצביטה בלב, כשחקן כמוהו מודיע על פרישה. אין ספור סלי ניצחונות, ווינריות, נשמה והתמדה, הפכו אותו לאחד השחקנים הנערצים והמוערכים ביותר בשני העשורים האחרונים.

כנראה שלא כל אוהדי הפועל י"ם נעלבו ממה שכתבתי על הקבוצה שלהם ביום שני. עובדה, חלק מהם אפילו הזמין אותי לבוא איתם לארנה למשחק השלישי. אחרי מה שראיתי בשני המשחקים הראשונים, לא יכולתי לסרב, וכך מצאתי את עצמי, בית"רי שכמוני, טובע בים של אדומים מכל הכיוונים, פעם ראשונה בארנה.

באר שבע? מכבי? עזבו אתכם, התבשיל האדום הלוהט ביותר נמצא לנו מול העיניים באחת מסדרות הפלייאוף הלוהטות ביותר שידענו. אדום על אדום וכל הצבעים מלקקים את האצבעות.

השינוי אכן מורגש בכל דבר בחיפה. מי שהיה רגיל לדחיפות ולמלחמות בכל מקום אחר, מגלה מקום שאפשר להגיע אליו עם שני ילדים קטנים בחג, בלי לחשוש מכלום