השבוע אין קפטן מובהק שכדאי ללכת עליו. סיטי ויונייטד עוד לא פוגעות, טוטנהאם וליברפול יפגשו יריבות קשוחות ואצל צ'לסי אין עדיין היררכיה ברורה. אז מה האופציות?

הפועל תל אביב חוותה בעונה הקודמת רגעים של תקווה. החזרה לפלייאוף העליון אחרי מספר שנים חלשות ומהפכת הצעירים, הפיחו חיים במועדון החבוט

כרגע השחקן הטוב בעולם הוא מסי, בכך מעטים יטילו ספק. על היורש של כריסטיאנו כשחקן טופ 2, אני מניח שיש מחלוקת. יש את סלאח ומאנה מליברפול, אולי אפילו אמבפה וחלק גם יציינו את לבנדובסקי הבלתי עציר. אך בעיניי, מעל כולם, נמצא קווין דה בריינה.

בדיונים על איזה שחקן גדול יותר מבחינה היסטורית, מצרפים לטיעונים את כמות הזכיות בMVP. בעונה החולפת ראינו ציטוטים מצד הסביבה הקרובה של הארדן ויאניס, שהראו עד כמה התואר האישי חשוב להם. אז מי המועמדים הבולטים לתואר בעונה הקרובה?

עונת המשחקים נגמרת לה ומרוץ החימוש מתחיל. כל הקבוצות הגדולות באירופה מתחילות לחפש אחר שחקנים שיחזקו אותם מקצועית ולא פחות חשוב – יתאימו לDNA של המועדון.

איך זה שבגיל 28 אני עדיין מוצא את עצמי מתחבר לשחקן כדורגל כמו ילד קטן?

הקהל האדום ידוע בפסימיות שלו, ובאמת כל החזיונות השחורים הפכו למציאות. לכן נזהרים בוולפסון לא להתלהב מהרכש שנעשה בקיץ ולא לצאת במחולות מהכדורגל הטוב שהוצג עד כה במשחקי ההכנה ובגביע הטוטו.

גם בן חיים וגם ידין כבר לא בשיאם המקצועי. בן חיים לקראת סוף הקריירה וידין עבר כמה פציעות קשות שפגעו באיכות המשחק שלו. אך האם זה המסר שהמועדונים רוצים לשדר?

שלוש פעמים אלוף אירופה. עם טיעון כזה קשה להתווכח. כי הרי כל אדם שישמע על כך שלא מרוצים ממאמן שהביא שלוש פעמים ברציפות את ליגת האלופות, וודאי יגיד שמדובר בפינוק. אז כן, את ההישגים של זידאן אי אפשר לגמד.

כשיצאתי מחוץ למרחב העירוני במהלך הצבא והתואר, גיליתי שגם אנשים שגרים בערים אחרות לא תומכים אוטומטית בקבוצה הקרובה לביתם