- ישששששששששששששששששששששששש!! (אמרנו מראש שאנחנו לא אובייקטיבים). אגב יש, אז:
- יש לשתי הקבוצות מאמנים מעולים. אתמול בסמי עופר ראינו יותר מאוסף של שחקנים כישרוניים (חלקם, כמו טוני וואקמה, כל כך כישרוניים שיזכו פה תכף לסעיף נפרד) או מלאי התלהבות בזכות עידוד בלתי פוסק מהיציע. המשחק אתמול היה משחק מוחות משובח בין שני מאמנים יצירתיים, חדים ובעיקר יוזמים, שהזכיר לנו ליגות בהן אחוזי הלחות בספטמבר יורדים מתחת ל-90%.
בכלל, ברק בכר הפך בשנתיים האחרונות לטקטיקן הישראלי הבכיר, ואולי לראשון שמוכיח שמשמעת טקטית יכולה לבוא לידי ביטוי גם באמצעות כדורגל התקפי ולא חייבת להרוג את היצירתיות באמצעות סגירת המשחק ויציאה למתפרצות (ויסלחו לנו אלי גוטמן, רוני לוי ואברהם גרנט, שבנה על כך קריירה בין לאומית מרשימה). העובדה שיש לו את הפריבילגיה לאמן את אותו הסגל (פלוס חיזוקים) שנה שנייה ברציפות, מביאה את השינויים הטקטיים תוך כדי משחק לרמת שלמות שלא זכור לנו מתי נראתה במחוזותינו.
למשחק אתמול הוא בחר לעלות עם ההרכב החזק ביותר העומד ברשותו, ככל הנראה מכיוון שידע כמה חשובה המחצית הראשונה של המשחק הראשון אחרי אירופה. בכר עלה למחצית הזו בידיעה שהיא יכולה לגמור לו את המשחק, לשני הכיוונים (גם לטובת חיפה וגם לטובת באר שבע) ולכן החליט ללכת על בטוח, עם הרכב מתורגל, חזק וממושמע שלא היה צריך יותר מיום הכנה בודד למשחק חשוב כל כך. זה היה יכול גם להצליח, אלמלא השחקנים שלו היו נופלים מהרגליים בסביבות הדקה ה-70 או במקרה שמולו היה ניצב מישהו שאיננו:
- מולסטיין, שהופך לאט לאט ליקיר האוהדים החיפאים למודי האכזבות. המאמן ההולנדי חי אתמול את המשחק דרך הקבוצה שלו, כאילו הרגיש כל אחד ואחד משחקניו. התשובות הטקטיות לטקטיקן הישראלי היו מבריקות, ולא פחות מכך ההחלטה (שנראתה מוזרה בהתחלה) לוותר על פלט ולפתוח עם רוקביצה הפעלתן, שמשך לאגף ימין פעם אחר פעם והותיר לקהת, ורמוט וריאן הזריזים את השטחים הפנויים במרכז.
בכלל, ההצבה של ורמוט וריאן בהרכב, הוכיחה (ולא בפעם הראשונה העונה) שמולנסטיין מצטיין בבחירת השחקנים המצויים בכושר הטוב ביותר לקראת משחק ספציפי, וזאת בנוסף ל"סדרת החינוך" שעבר ורמוט, שביציעים הירוקים לא ראו אותו רץ כך מאז הימים שלבש את המדים של היריבה העירונית.
גם המעבר לשיטת 4-2-4, כשזיהה את העייפות הבאר שבעית, היה מתוזמן, מדויק ובעיקר מבוצע היטב על ידי השחקנים. גוזלן (חלוץ עם אחלה תנועה, אבל עם יכולת החמצה לא פחות מרשימה) ירד לאגף בעת שהקבוצה התגוננה, ועם ההשתלטות על הכדור הפך ברגע לחלוץ רחבה נוסף.
עבודה טקטית כל כך מעמיקה מצד שתי הקבוצות, אוהדי הכדורגל בישראל לא ראו כבר הרבה שנים. בכר מעביר את המאמץ ההתקפי לאגפים? מולנסטיין מחזק כל אגף עם שני שחקנים מהירים וחזקים. בכר מתחיל להניע כדור דרך אוגו במרכז? מולנסטיין מוסיף חלוץ שמלווה את אוגו גם לשירותים. מולנסטיין מהדק את השמירה על וואקמה? בכר מעביר אותו למרכז ושחקני האגף מרווחים ומושכים לצדדים. אגב שחקני אגף:
- המשחק הזה (שוב) הוכיח עד כמה חשוב תפקידם של המגנים בכדורגל המודרני. אצל הפועל באר שבע הדברים ברורים, ולמרות שיש כמה אוהדי באר שבע שיחלקו עלינו, בהסתכלות מהצד נראה שהקבוצה מצליחה לפצות על היעדר מגנים בכירים ו/או מוכשרים בלימוד, אימון ותיאום מושלם בינם לבין שאר המערך. במקרה של מכבי חיפה, הדבר בולט אף יותר. אם בשנה שעברה חן עזרא היה מתקדם עוד ועוד עד שהיה נתקע, רק כדי שהמגן שלו (מהקבוצה שלו) יידבק אליו ויתקע את המשחק לחלוטין, תוך שהוא משאיר את האגף שלו פרוץ לחלוטין, פתאום רואים שקגלמאכר יודע לפרוץ באגף שריאן נכנס לאמצע (ולהיפך), שמוסא מושך את המגן או הקשר שלו לשמאל כדי לרווח את המשחק, וזהו בהחלט שינוי מרענן, בטח לאחר שהקשר בין עמדות המגנים לחוכמת משחק נשכח כבר מזמן ביציעים הירוקים. אגב יציעים:
- במצב הדברים הנוכחי, משחק בין הפועל באר שבע למכבי חיפה הוא קודם כל מפגש בין שני מחנות האוהדים המרשימים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע. הקהל הירוק מדהים בכל פעם מחדש עם שלטי פריסה, פירוטכניקה ומספרים אדירים, ולא מפסיק לעודד ולדחוף קדימה. גם הקהל האדום שר ועודד ללא הפסקה, אם כי במספרים נמוכים בהרבה מאלו אליהם התרגלנו במשחקי החוץ הקודמים של הקבוצה. החזרה ממילאנו וככל הנראה (לדעתנו בעיקר) השבתת הרכבות השאירו אדומים רבים לצפות מול המסך, ולפספס את האווירה הנהדרת באיצטדיון סמי עופר. ועדיין, כמו בכל משחק בין הקבוצות, מחנות האוהדים הפגינו אחווה וספורטיביות, עודדו את שחקניהם מבלי לפגוע באוהדי היריבה ולא נדמה היה שלא התעייפו לרגע, בניגוד ל:
- שחקני שתי הקבוצות, שנראו סחוטים החל מהדקה ה-70. נתחיל בהבהרה: זו אינה ביקורת, בטח לא כלפי שחקני באר שבע, ש-4 ימים קודם לכן היממו את אירופה וטחנו את הדשא של הסן סירו. במקרה של מכבי חיפה, אין לנו אלא לקוות שהעייפות והתשישות הן תוצאה ישירה של אימונים ארוכים ומפרכים עליהם מדווחים אנשי המועדון. אם זה אכן המצב, מעניין יהיה לראות את שחקני הקבוצה בעוד מספר חודשים, במהלכם כושר גופני נבנה והקילומטרים במד ה-GPS הולכים ומצטברים. אולי, בסוף, יהיו לנו עוד כמה:
- קמיל וואצק וטוני וואקמה, אשר גם במשחק שהתעלה מעל הרמה הממוצעת של משחקי הליגה, שני אלה בלטו מעל כולם, כל אחד בקבוצתו. במקרה של וואקמה זו כבר מזמן לא הפתעה: גם כשהעייפות דיברה (שלא לומר צעקה, צרחה, מיררה בבכי), וואקמה הראה שהוא עשוי מחומר אחר. המהירות, העוצמה, האלגנטיות, פשוט מעלים בכל רגע את השאלה כיצד השחקן האדיר הזה הגיע לב"ש מבלי מאבק מצידן של יתר הגדולות. אם בעבר העלנו את הצורך בשחקן שיהיה באנקר בהרכב ויוביל את הקבוצה האדומה במהלך רכבת ההרים בין הליגה לאירופה, נראה שוואקמה נכנס למשבצת הזו בצורה מעולה, וגם השחקנים מבינים את זה (כפי שבא לידי ביטוי ברובן המוחלט של המסירות שהלכו לעברו כשכולם כבר תפסו את הצד).
מנגד, וואצק עדיין צריך להוכיח. לאוהדים, לצוות המקצועי, לכתבים הביקורתיים, לכולם. אתמול, אחרי הרבה שנים של אכזבות, שחקן זר במרכז המגרש של מכבי חיפה התחיל להוכיח. מד הקילומטר עדיין לא התאושש מאז המשחק, אחרי שהצ'כי סיים לרוץ מעט יותר מ-14 קילומטר (כך לפי חלק מהפירסומים). במשחק. אחד. בליגת העל שלנו. יחד עם אגרסיביות הגנתית וחילוצי כדור מהירים (מול הצמד המצטיין בליגה – הובאן ואוגו), מסירות מדויקות ומשחק בלתי פוסק לעומק, וואצק הוא כל מה שחסר למכבי חיפה: מנוע אמיתי, וראוי לכל קרדיט על הניצחון המרשים. אגב קרדיט,
- הרבה קרדיט מגיע היום דווקא לג'ורדי קרויף. המשחק הנהדר אתמול בחיפה העיד, כמו שכתבנו קודם, על המהפכה הטקטית שעבר הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, וההולנדי של מכבי תל אביב הוא אחד האחראים הישירים לכך. אם בעבר, קבוצה שרצתה לזכות באליפות הסתפקה בקניית השחקנים המובילים בליגה, כאשר עמדת המאמן הייתה בגדר מותרות (ראו למשל את האליפות של יוסי מזרחי בבית"ר ירושלים, מבלי לפגוע ביוסי מזרחי, לפחות לא בכוונה), הסטנדרט הגבוה שהציב קרויף באמצעות המאמנים הזרים רמי הדרג שהנחית בזה אחר זה לא הותירו למאמנים האחרים ברירה מלבד ליישר קו, ולצופים שנהנו אתמול ממשחק מצוין כדאי להרים טלפון ולהודות למנהל המקצועי של מכבי תל אביב. אגב קרויף, קבל עצה:
- תעזוב את איצטדיון נתניה. קשה לנו להודות בזה, אבל מכבי תל אביב הוא מועדון גדול, עם קהל גדול שמגיע לו הרבה יותר. המשחק אתמול (שוב) הוכיח לנו עד כמה הבחירה של מנהלי מכבי תל אביב באיצטדיון בעל האקוסטיקה הגרועה בישראל וכביש הגישה הגרוע *בעולם* הייתה שגויה. אין לנו אלא לקוות בשביל אוהדי מכבי ת"א (וזה לא קל לנו) שיעשו הכל, אבל הכל, בשביל לשנות את ההחלטה הזאת ולהעביר את משחקי קבוצת הצמרת הישראלית למקום ראוי יותר. מבחינתנו, מחר בבוקר צריכים האוהדים הצהובים ללבוש את החולצה, להתעטף בצעיף ולהפגין מול משרדי המועדון עד שיועתקו לטדי. קצת רחוק, נכון, אבל תשאלו כל אחד מ-15,000 האוהדים הירוקים שמגיעים בכל משחק מתל אביב (או דרומה ממנה) לסמי עופר ותבינו עד כמה החוויה שווה את הדרך, מעצימה כל שמחה ומקלה כל כאב (ואנחנו יודעים כאב ספורטיבי מהו). בכלל, תוכלו לנצל את הנסיעה כדי לכתוב איזה טור מבריק ו/או ניתוח טקטי לאתר הזווית, להחליף תובנות על המשחק, לדרג את השחקנים, להיזכר במצבים ולחכות לתחנת הדלק הקרובה כדי לראות כבר את:
- תקציר המשחק. רק כמה חבל שמדובר בתקציר שהוא לא פחות מבזיוני. בשבוע שעבר התמקדנו ב(חוסר) הנתונים שמספקים לצופים בשידורי הכדורגל הישראלי (קיבלנו אי אילו תגובות מאנשים מבולבלים שהזדהו עם חוסר ההבנה בדבר ההגדרה למונח "איומים". מבטיחים שאם נגלה משהו נעדכן את כולם). גם השבוע אפשר וצריך לדבר על פרשן חסר כל ערך מוסף להבנת המתרחש ונתונים סטטיסטיים שלא מוסיפים לחווית הצפייה הרבה יותר מפירוט מספרי ת"ז השחקנים. במקום זה, בואו נתמקד בגורם מרתיח לא פחות: התקציר. עבור עשרות אלפי אוהדים, התקציר חשוב לא פחות מהשידור עצמו. בין אם היו באיצטדיון או נמנע מהם לראות את המשחק, ובין אם סתם מתחשק להם להיזכר באמצע יום עבודה בערב החוויתי שעברו. אך התקציר שמספק ערוץ הספורט (אשר כזכור רכש את הזכויות הקיץ) פשוט מזלזל בכל אותם אוהדים. מצבים והזדמנויות נותרו על רצפת חדר העריכה, מהלך המשחק נשכח הרחק מאחור, ואפילו אנחנו, שאחרי ניצחונות מוצאים את עצמנו צופים בתקציר מספר פעמים ביום (וממש אין לנו יותר מדי זמן פנוי בעבודה, תודה שדאגתם) מוצאים את עצמנו מתעצבנים מול תקציר משעמם וחובבני. ואז, רגע לפני שהעצבים עולים, אנחנו נזכרים ש:
- השבוע אתר הזווית עבר את 4,000 העוקבים, מה שמזכיר לנו שיש עוד לא מעט כמונו שמחפשים אלטרנטיבה טובה יותר ממה שתקשורת הספורט הנוכחית מציעה לנו.
Credit to "Maccabi Haifa FC" Facebook page
