חלון ההעברות של הקיץ האחרון מתאפיין בעיקר בשמועות על שחקנים שחוזרים לקבוצתם אחרי עונה אחת במקום חדש, בשמועות על סיבובי פרסה כאלה, או סתם בקבוצות שמוצאות את עצמן מוכרות במחירי הפסד שחקנים שקנו בסכומים שוברי שיאים. כל המקרים הבולטים אגב מערבים את ברצלונה ופ.ס.ז', ותנסו לעקוב: זמן קצר אחרי שחתם בחוזה חדש בליברפול, הפעילו (לכאורה) גורמים בברצלונה, כולל שחקנים כמו ניימאר, לחצים על פיליפה קוטיניו לעבור לקטלאנים.

העסקה הזאת בעיקר הועילה לליברפול. אלא שניימאר בנתיים חשק בסטאטוס כוכב על, ועבר לפ.ס.ז', שהוסיפה גם את בופון ששאף לזכות בליגת האלופות. ובקיץ הזה? בופון כבר חזר ליובנטוס, ניימאר מנסה לברוח בכל דרך אפשרית מפריז, וברצלונה לא יכולה להציל אותו בגלל הסכום ששילמה על גריזמן, ששם את קוטיניו בסימן שאלה במיוחד לאור העובדה שהספרה 7 עברה לצרפתי.

לגבי העברתו של קוטיניו לברצלונה  אפשר לזהות כמה סיבות, ואף אחת מהן לא שיחקה לטובתו: "תשאר בליברפול, והם יבנו פסלים לכבודך, תעבור למקום אחרי, באיירן מינכן, ריאל מדריד, ותהיה כמו כל שחקן אחר". את המילים האלה אמר לקוטיניו המאמן הקודם שלו, יורגן קלופ, שחזה את העתיד בצורה מדויקת. קוטיניו הגיע לברצלונה כדי לעבות את המעטפת סביב מסי, והקוסם הפך לשוליה.

סיבה נוספת של ברצלונה לקנות את קוטיניו היתה לשלול את התחרות: קוטיניו היה שחקן מפתח בליברפול, גם בשלב הבתים של עונת 17/18, ונוכחותו הייתה איום על שאיפות הזכייה בתואר של ברצלונה. לפי המשחק באנפילד, ברצלונה הייתה צריכה לקחת גם את מאטיפ כדי לנטרל את האיום ממרסיסייד. קוטיניו היה שחקן מפתח באנפילד, וקיבל גם את סרט הקפטן כמה פעמים, ובברצלונה הפך לשחקן הספסל היקר בעולם.

התנהלותה של פ.ס.ז' בחלונות העברות האחרונים נראית כמו ניסיון להשליט טרור בשוק באמצעות הסכומים הלא הגיוניים שהיא מסוגלת להוציא. היא קנתה את ניימאר אחרי מונדיאל לא מוצלח שלו בשאיפה לזכיות באוזניים הגדולות, וקיבלה בעיקר קלאבר ואושיית אינסטגרם. קניית שחקנים בהסתכלות אינדיווידואלית עליהם מבלי לחשוב על הדינמיקה הקבוצתית הובילה להדחה מליגת האלופות על ידי קבוצת אמצע טבלה. לא עלבון ליונייטד, אלא המציאות העגומה של הצרפתים. בופון הבין את הטעות ולמזלו מצא את הפרסה הקרובה וברח מפריז, גם במחיר של להיות שוער שני ביובנטוס.

גם הניסיון הפתטי של ריאל מדריד לפתות את סלאח ומאנה מלמד הרבה על ההתנהלות של הקבוצות העשירות בשוק ההעברות. ריאל התעלמה לחלוטין מאברטון, שחקן צעיר שעבר טורניר קופה אמריקה נהדר ועדיין משחק בברזיל, ומרישארליסון, שישמח לעבור לקבוצה גדולה מאברטון האנגלית ויכול לספק את הסחורה גם בברנבאו.

הקבוצות האלו התרגלו לקבל שחקנים בשלים שאין צורך להשקיע בחינוך וגידול שלהם, עד כדי כך שהם מגלים אימפוטנציה קשה בכל מה שקשור לטיפוח שחקנים. גווארדיולה וקלופ הצמיחו כוכבים משחקני נוער ויורדי ליגות (קלופ עם אלכסנדר ארנולד ורוברטסון) או מליגות נחותות משמעותית (פפ וגבריאל ז'סוס), בעוד ריאל מדריד מרשה לעצמה מלהתנער מגארת' בייל, שחתום על הזכיה בצ'מפיונס של 2018. התנהלות הקבוצות הגדולות פזרנית בצורה פרועה וחסרת אחריות, תוך שהם מזעזעים את חדרי ההלבשה ברחבי אירופה ופוגעים בקריירה של שחקנים.

אז הנה הצעה לפתרון:

שחקן שחתם על חוזה חדש בקבוצה לא יוכל לבקש לעבור ולא ניתן יהיה להתיר את החוזה מצד הקבוצה בתקופה ראשונה מסוימת, נגיד שנה במקרה של חוזה של פחות משלוש שנים ושנתיים בחוזה של 4 ומעלה. כך לא נראה יותר צעדים ילדותיים כמו ניסיון פרסה של ניימאר, וקבוצות ישקלו בכובד ראש העברה של שחקנים בעסקאות נוראיות כמו במקרה של קוטיניו. אגב כך, קבוצות יסתכלו על רכש בצורה שהיא יותר ארוכת טווח מאשר עונה-עונה וחצי, וישקיעו גם בטיפוח ושיפור השחקנים.