גיא ניב הוא רוכב אופניים מקצועני, אחד מארבעת הרוכבים הישראלים של קבוצת אופני הכביש המקצוענית "Israel Cycling Academy". גיא הסכים לריאיון בו דיברנו על הקריירה האישית שלו, על הקבוצה ועל הענף באופן כללי, מקווה שתהנו.
התחלת כרוכב שטח והגעת מאוחר לכביש. ספר לי על המעבר הזה.
המעבר הזה קרה ב-2017. התחלתי את העונה כחלק מקבוצת הפיתוח של האקדמי שכללה גם רוכבי שטח וגם רוכבי כביש. לגמרי הייתי רוכב שטח, אבל עשינו כמה מחנות אימונים עם קבוצת הכביש המקצוענית והתחלתי לראות שאני גם מתחבר לזה וגם לא רע בזה. באפריל 2017 קבוצת הפיתוח יצאה למרוץ הכביש הראשון שלה והציעו לי להצטרף אליהם. אחרי התייעצות עם המאמן שלי החלטנו שזו תהיה אחלה הכנה לקראת מירוצי השטח שלי בהמשך העונה אז יצאתי לזה "על הדרך" וזה היה מרוץ הכביש הראשון שלי (מלבד כמה קטנים בארץ). ברגע שראיתי שיש לי את האהבה ואת התשוקה גם לזה, אמרתי לעצמי שאני חייב לבדוק את עצמי גם בענף הכביש כי האקדמי היא מתנה אדירה לכל רוכב ישראלי צעיר וזו הדרך הכי טובה ונוחה שיש להתפרנס כרוכב מקצועני. כרוכב הרים קשה מאוד להתקיים וכאן יש יש אפשרות לתנאים נוחים לצד משכורת אמיתית. קיבלתי את ההזדמנות להיות סטאז'ר בקבוצת הכביש המקצוענית בקיץ, היו מרוצים ממני וב-2018 קיבלתי את החוזה המקצועני הראשון שלי בקבוצה הבוגרת.
ואז תוך כמה חודשים אתה כבר רוכב בג'ירו
כשרק עשיתי את המעבר לכביש התחלתי לחשוב ולחלום על זה, אז אלה היו רק שמועות – שהג'ירו יתחיל בארץ וקבוצה ישראלית תשתתף בו. אמרתי לעצמי שאם קורה דבר כזה אני חייב להיות שם. גרנד טור שמתחיל בארץ זו הזדמנות חד פעמית וחוויה לכל החיים. בזמנו זה נראה די הזוי שתוך כמה חודשים אני אצליח להיות ברמה שמישהו ייתן לי את ההזדמנות לזנק לג'ירו, אבל בלב שלם האמנתי שזה אפשרי. בתחילת 2018 הראיתי שיפור ממרוץ למרוץ. ברמה הפיזיולוגית הייתי שם, אבל היה חסר לי ניסיון תחרותי בפלוטון, יש דברים שאי אפשר ללמוד בלי לעשות, כאן הייתי צריך להראות שאני משתפר ושיכולים לסמוך עליי שאני מבין את ההתנהלות של הפלוטון, את ההתנהלות של התפקיד שלי בקבוצה. אני שמח שהצלחתי להוכיח שאני שווה את המקום בסגל, לצערי זה נגמר מהר מדי, אבל זו הייתה חוויה מדהימה ואני שמח על ההזדמנות שקיבלתי.
השנה האקדמי שוב תשתתף ואני מתאר לעצמי שיהיו רוכבים ישראלים, אתה יודע אם תשתתף? יש תחרות סמויה בין הישראלים על ההשתתפות? תסגור את החשבון ותסיים את הג'ירו?
בטוח יהיה רוכב ישראלי בג'ירו, אולי גם שניים. כמובן שכולם רוצים להיות שם, זו הבמה הכי גדולה שיש וכולם ירצו להוכיח שהם שווים את המקום בסגל. אני התחלתי את העונה בצורה טובה מאוד ואני חושב ומאמין שגם השנה אצליח להיות שם. זו המטרה הגדולה שלי ואני רוצה לסגור את החוב שיש לי כלפי עצמי וכלפי הקבוצה. אני חושב שאני ראוי וצריך להיות שם. אני מציג יכולות טובות מאוד בתחילת העונה הזו וגם בחצי השני של השנה שעברה, לא נתתי לג'ירו להוריד אותי ויצאתי מזה די חזק.
נצא מהעניין של הג'ירו, אני בטוח ששואלים אותך על זה על הרבה (גיא: "נכון", צוחק…). ספר לי איך נראית ה"שגרה" של רוכב אופניים.
השגרה היא לגמרי במרכאות, אין בדיוק שגרה, אנחנו מבוססים בג'ירונה ולכל אחד מאיתנו יש פה דירה, אבל זה הרבה מאוד חיים בנסיעות למרוצים או למחנות אימונים, הרבה ימים בדרכים. לדוגמה בחודש פברואר האחרון היו לי שלושה סופ"שים של מרוצים בצרפת וסופ"ש של מרוץ בטורקיה, אתמול חזרתי מסופ"ש נוסף בצרפת ובסופ"ש הבא אני באיטליה. כל הזמן חוזרים לעיר לכמה ימים, בימים הראשונים של הסופ"שים בדרך כלל מתאוששים ואז כמה ימי אימונים לקראת הסופ"ש הבא. הרבה מרוצים, הרבה נסיעות. בעיר עצמה אנחנו הישראלים משתדלים לבלות ביחד כמה שאפשר, ארוחות שישי ביחד, עכשיו למשל חזרתי מארוחת בוקר עם גיא שגיב. משתדלים להיעזר אחד בשני.
שאלה שתמיד מאוד מסקרנת אותי: איזה מרוצים יותר קשים לכם בתור קבוצת פרו-קונטיננטל – המרוצים עם הקבוצות הגדולות שבהם הרמה יותר גבוהה ויותר קשה לעמוד בקצב או שאלו המרוצים הקטנים יותר שבהם אתם אולי הקבוצה הכי גדולה או לפחות בין הגדולות ואז מצפים מכם שתובילו את הפלוטון ותסגרו את הבריחה? בטח עבורך שאתה בדרך כלל בתפקיד של דומסטיק [רוכב המסייע לרוכבי ה"מטרה" של הקבוצה"].
שאלה מעולה, מה שתיארת הוא לגמרי נכון, הרבה פעמים המרוצים הגדולים – וורלד-טור או HC הם אומנם על הנייר יותר קשים, אבל בפועל הרבה מאוד פעמים במרוצים הגדולים גם התסריט כביכול הוא יותר ידוע ויותר מסודר – הקבוצות הגדולות משחררות את הבריחה מהר, מתחילים להכתיב קצב והאחריות היא לא עלינו. היום כולו יכול להיות יותר רגוע, כמובן שכשהמרוץ נפתח ומתחילים להתחרות אין מה להשוות בין בין פלוטון של מרוצי וורלד-טור לבין פלוטון של מרוצי 2. או 1. לפעמים באמת היום כולו יכול להיות יותר קשה במרוצים הקטנים כשאנחנו צריכים להיות אלה שרוכבים מקדימה וכשכל העיניים עלינו. בטורקיה זה בא לצערי על חשבון האפשרות שלי לנסות לעשות משהו בסטייג' של העליות [גיא מדבר על הקטע השלישי בטור של אנטליה (2.2) והוא הרחיב עליו גם בעמוד שלו בפייסבוק, שווה קריאה] כשהייתי צריך לרכב מקדימה ולהקריב את עצמי לפני שנכנסנו לעלייה. בעוד שבועיים אני נוסע למרוץ בטאיוון (2.1) ששם אני מקווה שאוכל לקבל הזדמנות לעשות תוצאה עבורי במרוץ שהוא קצת יותר מתאים לי.
מה היה המרוץ הכי קשה בקריירה שלך? מבחינה פיזית או מנטלית.
בלי שום ספק הטור של אוסטריה [2.1] ביולי 2018, גם מאוד מאוד קשה מבחינת טופוגרפיה עם המון עליות בכל יום וגם מהסטייג' השלישי בן הרמנס לקח את חולצת המוביל והיו לנו חמישה ימים שהיינו צריכים להיות הקבוצה המובילה ולרכב מקדימה. לעשות הכל כדי לשמור על החולצה וזאת הייתה משימה מורכבת ולא קלה מול קבוצות כמו בחריין-מרידה עם סגל חזק, בין היתר עם מוחוריץ' ושמות אחרים ואסטנה שהיו שם עם לוטסנקו ועוד כמה… אלה היו 8 הימים הכי קשים שהיו לי על האופניים גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית, זה אחרת לרכב כשאתה עם חולצת המוביל לעומת "עוד קבוצה במרוץ", עשינו שם קפיצת מדרגה כקבוצה. עד כה זה היה המרוץ הכי קשה והכי מתוק שהיה לי.
וגם אולי הכי מוצלח של האקדמי
כ-stage race [מרוץ המורכב מכמה קטעים] זה כנראה הטור הכי מוצלח שהיה לנו עד כה, זה הניצחון הכי גדול. היו עוד כמה מרוצים חד יומיים יפים וטובים שהקבוצה עשתה, אבל ה-stage race הכי טוב שעשינו זה באוסטריה.
איך אתה מתמודד עם המתח הזה שבין השאיפה להצליח כרוכב לבין המחויבות לקבוצה?
אני לא רואה את זה בסתירה, אני חושב שזה בא ביחד. ככל שאני עושה את העבודה יותר טוב עבור הקבוצה, אני מפתח את היכולת שלי, אני מעלה את הרמה שלי ואני מקדם את עצמי. רואים את זה בשטח.
אבל בסוף אתה בטח כן רוצה לחצות את הקו ראשון ובגלל שאתה עובד עבור הקבוצה זה לא יכול לקרות.
נכון, אנחנו ספורטאים הישגיים ורוצים להיות אלה שרוכבים בשביל עצמם. ההזדמנויות יגיעו, אני לא מוטרד מזה. צריך להיות מחויב ונאמן לדרך ולתהליך וזה יגיע, בענף הזה אין קיצורי דרך – אם לא קוראים לך פטר סאגאן או איגן ברנל הרוב לא נהיים בגיל 20 רוכבים שמנצחים ומובילים את הקבוצות שלהם. זה תהליך וזה לוקח זמן, צריך את העומק ברגליים ואת הניסיון. מי שעוקב ומבין אופניים רואה אצלי התקדמות ואני לא מוטרד. זה יגיע בעתיד הקרוב או בעתיד הרחוק.
אני יודע שהמטרה של הקבוצה היא להגיע לטור דה פראנס. בשנה הבאה עם שינוי החוקה של ה-UCI – אם תהיו מדורגים במקום השני בדרג הפרו-קונטיננטל תוכלו להגיע לטור. בינתיים במעקב גס שעשיתי בעצמי אתם מדורגים במקום השביעי בדרג. קופידיס ודיירקט-אנרג'י פתחו מאוד חזק. איפה אתה חושב שהקבוצה יכולה לשפר את הדירוג? באיזה מרוצים תוכלו להצליח והאם בכלל מדברים איתכם על האסטרטגיה הזו? [עוד על המאמץ של האקדמי להגיע לטור דה פראנס כאן]
היום-יום שלנו לא מתעסק באסטרטגיה של איפה נאסוף נקודות. אנחנו מקבלים את לוח המרוצים שלנו ועושים בכל מרוץ את הכי טוב שאנחנו יכולים ועובדים בשביל מי שהדיירקטורים [דיירקטור ספורטיף – המנג'ר של הקבוצה על הכביש שנותן להם הוראות לפני המרוץ ותוך כדי] אומרים. המטרה של טופ-2 בפרו-קונטי היא מאוד שאפתנית וגבוהה, אנחנו נעשה הכל כדי להגיע לשם, אבל כמו שאמרת, יש קבוצות מאוד חזקות שגם התחילו את העונה בצורה חזקה. אנחנו נעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים ונקווה מאוד שזה יצליח. הקבוצה לא תיסגר או תחיה על ההזדמנות להיות בטור דה פראנס בשנה הבאה. אם זה לא יהיה בשנה הבאה, זה יכול לקרות בעתיד. לא הכל מתחיל ונגמר בטור דה פראנס, כמובן שיש שאיפה גדולה להיות שם, אבל יש עוד הרבה מטרות קטנות בדרך.
אני רוצה לשאול אותך על משהו שקרה בימים האחרונים – באוסטריה עצרו המון גולשי סקי שהשתמשו בעירויי דם ובחומרים אסורים ובדיוק יצאה ההודעה ששטפן דניפיל [רוכב אוסטרי שרכב בשנה שעברה באקווה-בלו ספורט] עבר על הכללים וג'ורג' פרידלר [רוכב אוסטרי נוסף, מקבוצת Groupama -FDJ] גם הודה שעשה זאת. עד כמה אתה מפחד שהענף הזה עדיין נגוע? [עוד על חומרים אסורים]
הענף הזה לצערי לא נקי עדיין, הוא עובר תהליך טוב בדרך להתנקות, אבל אנחנו לא חיים באשליה, אנחנו יודעים שהוא לא נקי עדיין ויכול להיות שייקח לו עוד כמה דורות עד שהוא יתנקה אם בכלל. יש כאלה שיגידו שאיפה שיש כסף ותהילה תמיד יהיו את אלו שינסו לרמות ולתמרן. אנחנו לא מדברים על הדברים של לפני 20 שנה, אנחנו במצב הרבה יותר טוב, אבל הענף הזה עוד נגוע. מנסים לשפר לו גם את התדמית כלפי הקהל ובפועל גם עושים מאמצים כדי להתנקות. אנחנו, הרוכבים המקצועניים, מחויבים לדוגמה לדווח כל יום איפה אנחנו ישנים ואנחנו נתונים לבדיקת פתע 24/7. קורה שמגיעים אליך הביתה ב-6 בבוקר, דופקים בדלת ואתה צריך לתת דם ושתן. אנחנו עוברים בדיקות, אני שמח ככל שאני עובר יותר בדיקות כי אני רוצה שהענף הזה יהיה כמה שיותר נקי ויבדקו את כולם כמה שיותר. זה המצב, אנחנו צריכים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים, להישאר נאמנים לעצמנו ולקוות שהענף יתנקה כמה שיותר.
קראתי בספר של פטר סאגאן שהוא אומר שבודקים אותו לפחות כל שבוע. מלבד זה יש את הנהלים שאם אתה מנצח מרוץ או מוביל טור אתה גם נבדק – בתור רוכב בקבוצה בדרג השני כמה יוצא לך להיבדק?
בשנת 2018 היו לי בערך 6 בדיקות בבית בג'ירונה ואחרי מרוצים בבדיקות אקראיות יצא לי להיבדק איזה 5 פעמים. בסך הכל יצא לי להיבדק בשנה שעברה בין 10-15 פעמים לפחות על טווח של שנה.
זה לא המון
זה לא המון. רמאים תמיד ימצאו את הדרך, השאלה היא אם יתפסו אותם או לא. אלה לא דברים שבשליטתנו.\
לגבי הטור של ישראל שבוטל – אתה יודע אם היית אמור להשתתף בו? כמה זה חשוב לך להתחרות בישראל בטח כשבג'ירו כל המדינה יצאה לכביש לעודד?
הטור של ישראל יכל להיות חוויה מדהימה ומאוד רציתי שהוא יצא לפועל שנה אחרי הג'ירו, להמשיך פה איזושהי מסורת ולתת לקהל הישראלי לחוות שוב מה זה מרוץ אופניים ולהמשיך בתהליך של יצירת תרבות אופניים ולחבר את הישראלים לענף הזה. לצערי זה לא ייצא לפועל השנה, אני מקווה שבשנה הבאה זה ייצא. זה לא היה על הפרק מי יהיה בסגל כי כבר בינואר פחות או יותר נודע לנו שזה לא קורה ושלושה חודשים לפני המרוץ לא מחליטים על הסגל [המרוץ תוכנן לתאריכים 10-14/4] אז אני לא יודע אם הייתי משתתף בו. הייתי רוצה להשתתף בו כי מרוץ בארץ הוא תמיד חוויה נהדרת, במיוחד אחרי ההצלחה הגדולה של הג'ירו בארץ. זה כיף להתחרות בכבישים מקומיים כשהקהל מעודד בעברית וזה היה יכול להיות נהדר. אני רק מקווה שבעתיד זה יקרה ושתהיה לנו פה איזו מסורת של טור ישראלי.
השנה נראה ניצחון של ישראלי סוף כל סוף?
זאת מטרה מוצהרת של הקבוצה, אנחנו מאוד רוצים ומאמינים שזה אפשרי, אני חושב שאנחנו בדרך לשם. לא אצא פה בהצהרות ואבטיח שזה יקרה השנה, אבל אנחנו בהחלט ננסה לעשות את זה. צריך להבין שהרבה פעמים זה תלוי סיטואציה. הדוגמה הכי טובה היא מלפני שבוע וחצי בטורקיה שעל הנייר יכלתי לקבל הזדמנות לנסות בשדה שהוא יותר מאפשר להביא תוצאה. רוב המרוצים שלנו הם ברמה גבוהה יותר. בסופ"ש האחרון שלי בצרפת לדוגמה עמדתי על קו הזינוק עם רומן ברדה ותיבו פינו – רוכבים שעשו פודיום בטור דה פראנס. במרוצים הקטנים אנחנו צריכים לקבל את ההזדמנויות, לא תמיד זה מסתדר עם התוכנית של הקבוצה. כמו שקרה בטורקיה כשרובן [פלאזה] היה מאחורה והייתי צריכים לסגור ולטחון, אני מקווה שבטאיוון אני אקבל את ההזדמנות לעשות את זה ואנחנו הישראלים נצטרך להוכיח שזה מגיע לנו. באופן אישי אני חושב שהסופ"ש האחרון שלי בצרפת הראה שאני בכושר נהדר ואני מאמין שבטאיוון אני אקבל את ההזדמנות לפחות לנסות לנצח.
מה המרוץ הבא שלך?
יש לי בסופ"ש הקרוב חד יומי באיטליה ב-10 במרץ [GP Industria & Artigianato] ואז המרוץ הבא שלי הוא הטור של טאיוון מה-17 עד ה-21 למרץ.
אחזיק לך אצבעות. עוד משהו שתרצה להוסיף לקוראים?
לחובבי האופניים למיניהם – תשתדלו לעקוב אחרינו לא רק בג'ירו. היום-יום שלנו מאוד עמוס עם המון מרוצים. אני מציע לכם לעקוב אחרי היום-יום שלנו לא רק בג'ירו שכמובן מקבל את הכותרות.
תודה רבה על הריאיון, בהצלחה בהמשך הדרך!
האקדמי והרוכבים רק בתחילת הדרך .
אפילו טרום התחלה .
יש הרבה דברים בהם הקבוצה צריכה תקבוע לעצמה דרך איסטרטגיה וזהות.
זו קבוצה מאד חדשה ולא מנוסה ,וגם בדירוג נמוך.
שמנסה להתקדם מהר ובו בזמן לבנות מסורת.
גיא ניב לדוגמא מאד לא מנוסה אבל הבסיס בגירונה היכן .שישבו אבות אבותינו מקום הפולמוס הגדול , וכן הבסיס של לאנס טגמסטרונג שדרש שיהרסו את רחוב היהודים כדי שיוכל להכניס את משאית הקב…
זו כבר תחילתה של מסורת.