הלילה הגיע לסיומו טורניר הקופה אמריקה סנטנאריו, ואחרי שסיכמנו שאתם לא ממש רואים את המשחקים וגם אחרי שסיכמתי עבורכם את שלב הבתים בתקווה שאולי זה ישכנע אתם להתחיל לקום באמצע הלילה ולראות את המשחקים. הגיע הזמן לסכם את הטורניר ואת הגמר בין צ'ילה לארגנטינה.
נתחיל בדרך של הנבחרות אל הגמר. צ'ילה וארגנטינה עלו למעשה יחד מאותו הבית, כשארגנטינה עולה מהמקום הראשון ופגשה את ונצואלה, וצ'ילה את מקסיקו במסגרת רבע הגמר. הארגנטינאים ניצחו את הונצואלנים 4:1. נבחרת צ'ילה ניצחה, סליחה פירקה, את המקסיקנים בתוצאה 7:0 מוחץ במשחק שאני חשבתי לפניו שמקסיקו דווקא תהווה יריב לאור התוצאות שלה בשלב הבתים, אך לא. ממש לא.
בשלב הבא הארגנטינאים פגשו את המארחת ארה"ב. בעוד לנו היה ברור שלאמריקאים אין סיכוי, היו פרשנים מקומיים שנתנו סיכוי דווקא לנבחרתם (אמיץ משהו). בפועל 4:0 לארגנטינאים עם שער מדהים של מסי מבעיטה חופשית. צ'ילה פגשה את נבחרתי, קולומביה, החשש היה שגם קולומביה תהיה קורבן של ההתקפה הצ'ילאנית וכך זה נראה בהתחלה, 2:0 מהיר כבר במחצית הראשונה, אבל בהמשך הקולומביאנים לחצו עד למחצית. ואז התחיל הגשם, שהתברר כחשש לסופה שדחתה את הפתיחה של המחצית השני (עבדכם הנאמן נשאר ער כל הזמן הזה בוכה על שעות השינה שלו), אל המחצית השנייה חזרו אחרי 3 שעות ושם לא קרה הרבה, המשחק נגמר בתוצאה 2:0.
אגב במשחק על המקום השלישי, בין קולומביה לארה"ב, ניצחו הקולומביאנים 1:0. נחמה קטנה שמרגישה מיותרת.
אל הגמר בניו גרז'י עלו הארגנטינאים בתחושות של נקמה על הגמר בשנה שעברה, והצ'יליאנים בנקמה על ההפסד במשחק הראשון ובניהם הגביע של הקופה אמריקה סנטנאריו 2016. במחצית הראשונה הארגנטינאים דווקא שלטו, אבל הכוכב של המחצית הזו היה דווקא השופט שהתגלה כ"שולף המהיר במזרח" (בכל זאת ניו גרז'י) עם כרטיס אדום לכל צד, כשהאדום למגן השמאלי של ארגנטינה רוחו כנראה לא היה מוצדק. במחצית השנייה המשחק התאזן, ונראה שהנבחרות לא היו רחוקות לכבוש את היתרון. אך זה נגמר בלי שערים, 90 הדקות תמו והם המשיכו להארכה. גם שם כששיא המתח באוויר, לא הצליחה אף אחת מהנבחרות להשיג את השער היקר כל כך, ובתום עוד חצי שעה של משחק הולכים לפנדלים, כמו בגמר הקודם.
בעיטות העונשין הביאו לנו בעצם את הטלנובלה, שלא נאמר טרגדיה, הארגנטינאית בשידור חוזר. וידאל בעט ראשון לצ'ילה ופספס. מסי שבעט ראשון לארגנטינה, מפספס. הצ'יליאנים והארגנטינאים לא פיספסו את שאר הבעיטות מהנקודה הלבנה, עד שהגיעה הבעיטה של לוקאס בגליה מארגנטינה, שאותה הצליח לעצור השוער של צ'ילה בראבו. לבעיטה הבאה של הצ'יליאנים ניגש סילבה שהכניע את רומרו ושלח את השחקנים הצ'יליאנים לחגוג, ואת שחקני ארגנטינה לפתוח ב"ים של דמעות". את הדמעות של מסי היה קשה לפספס, ובשלב שהדמעות לא הספיקו להתייבש הכריז שאין לו יותר מה לעשות בנבחרת, דבר שהתפרש כפרישה מהנבחרת.
הטורניר הזה, יחד עם גמר הדמעות והשידור במקביל ליורו. מביאים אותי למסקנה שאולי נשמעת מפוצצת או יהירה, אבל אגיד אותה בכל זאת:
כדורגל אירופאי משחקים עם השכל, וכדורגל דרום אמריקאי משחקים עם הלב.
