ברצלונה של עונת 08/09 גרמה לרבים מאוהדי הכדורגל לחשוב שמאמן הקבוצה דאז, פפ גווארדיולה, הוא המאמן הגדול בעולם. שבע שנים אחרי שעזב את ברצלונה, המניה של הקטלוני בערכה הנמוך ביותר אי פעם.
נתחיל מהסוף – פפ הוא לא מאמן רע. הוא הצליח להסתדר ולהיות אהוד ע"י כוכבים של שלוש מהקבוצות הגדולות בעולם וממעט להיכנס לתאקלים עם שחקניו, שרבים מהם מצהירים על הערכתם כלפיו. עם זאת, השאלה שהטור רוצה לשאול היא אחרת לחלוטין. כמעט בכל סקר, גווארדיולה נבחר למאמן הטוב בעולם עם אחוזי תמיכה שלא היו מביישים את קים ג'ונג און, אבל כבר שבע שנים שהספרדי לא מגיע לגמר ליגת האלופות ועם סכום בזבוזים של קרוב למיליארד וחצי אירו לאורך הקריירה (קרוב ל-800 מיליון בסיטי ו-200 מיליון בבאיירן) נראה כי הספרדי פשוט לא מספק את הסחורה בזירה החשובה מכולן.
נתחיל בקבוצות שאימן – את באיירן פפ קיבל לאחר טרבל היסטורי. הוא אמנם זכה בליגה ובשני דאבלים במהלך שלוש עונות, אבל בליגת האלופות הוא הודח שלוש פעמים בחצי הגמר. אפשר לטעון שחצי גמר זה מעמד יוקרתי וזה אולי נכון, אבל יש שתי נקודות משמעותיות לרעת פפ; ראשית, השכר העצום שהוא דורש מקנה לבוסים שלו את הזכות לדרוש הישגים בהתאם. פפ קיבל את הקבוצה הטובה באירופה באותה עת ולא מן הנמנע שגם מאמנים אחרים היו משחזרים את ההישג הזה. שנית, ההפסדים של באיירן נבעו בין היתר מהרכבים הזויים שהעלה – מהלך שיחזור על עצמו שנה אחר שנה.
בעונתו הראשונה בבאיירן פפ הדיח את ארסנל ומנצ'סטר יונייטד של דייויד מויס, וברגע האמת, מול ריאל, הובס באופן מבייש כמאמן אלופת אירופה היוצאת דאז כשהוא מייבש את תומאס מולר במשחק הראשון, כדי לעלות עם ראפיניה בעמדת המגן הימני (לאם הוסט לקישור) ואת חאבי מרטינז, שעונה קודם לכן עצר את ברצלונה, השאיר על הספסל בצמד המשחקים.
עונה לאחר מכן פפ הדיח את שחטאר דונייצק ופורטו – שוב יריבות שאינן עדיפות על פני באיירן והובס על ידי ברצלונה לאחר ראיון בו לא הפסיק לשבח את מסי. ראפיניה וברנאט התפרקו במשחק הראשון וניצחון של באיירן בגומלין לא הספיק כדי להגיע לגמר.
בעונתו האחרונה בבאיירן הדיח פפ את יובנטוס המשתקמת שהייתה קבוצה טובה, אבל רחוקה משמעותית מלהציג סגל שאמור לאיים על באיירן, למרות שהגיעה לאחר עונה כשסגנית אלופת אירופה וברבע הגמר הדיח את בנפיקה. בחצי הגמר – נוהל פפ שוב הופעל. מולר, ריברי וגצה סופסלו כנגד בונקר צפוי והפסד 0:1 הספיק לדייגו סימאונה כדי להדיח את באיירן ולעלות לגמר, למרות הרכב סביר יחסית בגומלין.
אם בבאיירן הישגיו של גווארדיולה עוד היו סבירים, הרי שבמנצ'סטר סיטי, לאחר ההפסד לליון, יסגור הקטאלוני ארבע עונות לאחר שלא הגיע לחצי גמר ליגת האלופות אפילו פעם אחת וזכה בשתי אליפויות בלבד. בעונתו הראשונה אצל הסיטיזנס הודח פפ בשמינית הגמר ע"י מונאקו. בעונתו השנייה הוא הדיח את באזל החלשה בשמינית הגמר כדי לספוג השפלה נגד ליברפול באחד המשחקים הגרועים ביותר של הסיטי מאז עידן השייח' ובעונה הקודמת הוא הודח ברבע הגמר מול טוטנהאם, לאחר הגרלת שמינית קלה בדמותה של שאלקה.
נחזור למשחק האחרון – הפסד מול ליון לאחר הדחה נדירה של קבוצה חזקה בדמותה של ריאל מדריד. ליון מגיעה לאחר עונה קטסטרופלית בצרפת (כשעוד הייתה עונה שם). היא לא ידועה בתור קבוצה מתגוננת במיוחד ובטח לא אחת שמסוגלת להחנות את האוטובוס כמו קבוצותיו המפורסמות של מוריניו, או אתלטיקו של סימאונה, ובכל זאת, גווארדיולה עלה עם הרכב סופר הגנתי ולמעשה רק עם שלושה שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית, כשהספסל שלו מלא בכאלה. ההפסד הזה לא יאומן מכיוון שלא מדובר באחת מאריות אירופה ולא בקבוצה בעלת יכולת יוצאת דופן במיוחד. זה הפסד שכל אוהד כדורגל ממוצע יכול להשתגע ממנו ואין מי שלא שאל למה כל כך הרבה שחקני התקפה טובים נשארו על ספסל מול קבוצה שלא ידועה ביכולת הגנתית יוצאת דופן, כמו גם מדוע גווארדיולה איחר כל-כך בחילופים שלו, כמו שאיחר להגיב במשחקיו כמאמן באיירן מינכן.
במילים אחרות, נוהל פפ אומר שבמשחק הכי חשוב שלך בעונה בליגת האלופות, אתה תבחר לעלות בהרכב הזוי במחשבה שתתפוס את היריב עם המכנסיים למטה, למרות שזה מה שיקרה לך, ותסרב להבין את זה עד שיהיה מאוחר מדי. פפ גווארדיולה מאמן לא רע. העובדה שהוא מסתדר עם כוכבים, זוכה להערכה של לא מעט משחקניו ולא נכנס לתאקלים היא נדירה, אבל בסיכומו של עניין, נראה שהאיש יצא מהמסלול. ייתכן שהסופרלטיבים יוצאי הדופן שניתנו לברצלונה של עונת 08/09 גרמו לקטאלוני לחשוב שהוא מעין זן של מאמן על יוצא דופן, שהוא המציא את המשחק והוא יכול לעשות הכל. שבע שנים אחרי הוא מוצא את עצמו כמי שאימן, מלבד ברצלונה, שתיים מהקבוצות הגדולות והעשירות באירופה, כשהוא לא מצליח לרשום אפילו הגעה אחת לגמר ליגת האלופות, הוא ממעט להדיח קבוצות חזקות במשחקי נוק-אאוט, משקיע סכומים עצומים ברכש ודורש לעצמו שכר עצום. במבחן התוצאה, איך שלא תסובבו את זה, פפ מקבל נכשל. באיירן וסיטי זכו ויזכו באליפויות גם לפניו וגם אחריו – הוא הובא כדי להצליח באלופות. כדי להצליח בזירה המקומית עם הקבוצות האלה אתה לא צריך להיות פפ גווארדיולה.
לכאורה, חזרה לברצלונה נראית כמהלך הטוב ביותר עבורו. הוא מכיר את המערכת ומרבה לשבח את מסי בכל הזדמנות. בנוסף, נראה שברצלונה זקוקה למאמן בעל נוכחות לאחר שעברו בה בשנים האחרונות כל-כך הרבה מאמנים חלשים. עם זאת, כשלון נוסף של גווארדיולה עלול להפוך אותו לאחד שבנה קריירה על גבם של מסי, צ'אבי ואינייסטה ואת זה פפ יודע טוב מאוד.
