בפתחה של שנת 2020, וקצת יותר מחצי שנה לפני אליפות אירופה, נראה שנבחרת גרמניה נמצאת בבעיה. לאחר ההדחה המבישה של אלופת העולם ב-2014 בשלב הבתים של אליפות העולם ברוסיה בשנה שעברה, נראה שמעמדו של יוגי לב הולך ומתערער מיום ליום, למרות ההעפלה הצפויה ליורו שישוחק, כידוע, בכל רחבי היבשת בחודש יוני הקרוב.
שוער – אנחנו נמצאים בתקופה שבה המאבק על אפודת השוער רותח מאי פעם. לאחר שנים רבות שבהן נוייר עמד בשער הנבחרת ללא עוררין, לאחר הפציעה שלו התחילו להישמע יותר ויותר קולות שקוראים להציב את טר שטגן המצוין של ברצלונה בשער.
גרמניה למעשה התפצלה לשני מחנות – אלה שטוענים שנוייר, למרות הירידה המסוימת ביכולתו בעקבות הפציעה, צריך להמשיך לעמוד בין הקורות, ובמחנה הזה נמצא גם מאמן הנבחרת לב, ומחנה טר שטגן שטוען כי יש לתת צ'אנס בנבחרת לשוער המצוין המשחק בספרד. כאמור, נראה שבינתיים לב שומר חסד נעורים לנוייר, והוא צפוי להמשיך להוביל את הנבחרת גם בטורניר בשנה הבאה.
ההגנה – ללא ספק הנקודה החלשה והבעייתית ביותר בגרמניה. הומלס ובואטנג נזרקו מהנבחרת בבושת פנים על ידי לב כבר לפני מספר חודשים, ולאחרונה התבשרנו על פציעתו של הבלם הבכיר ביותר, ניקלאס זולה, שסיים את העונה וייתכן מאוד שיחמיץ גם את אליפות אירופה.
במצב הנוכחי נראה שללב אין ברירה אלא להסתמך על טה וגינטר כבלמים הקבועים, לצד שטראק של הרטה וקוך של פרייבורג שקיבל הזדמנות במשחק הידידות מול ארגנטינה בחודש שעבר. שני הראשונים לצערי כבר הוכיחו יותר מפעם אחת שהם שחקנים בינוניים שלא ראויים למעמד, גם השניים האחרים הם שחקנים בסדר גמור, אבל לא יותר מזה ולא בטוח שהם מתאימים לרף שמציבה לעצמה הנבחרת הגרמנית. בגזרת המגנים נראה שקלוסטרמן והאלסטנברג של לייפציג התברגו כשחקנים הקבועים כאשר קימיך הוסט לעמדת הקישור. שניהם שחקנים טובים ומתואמים מצוין בקבוצתם, כך שיחד עם שולץ, קהרר והקטור שלפעמים זוכים לזימון, הם מסוגלים להחזיק את האגפים בהגנה של גרמניה.
הקישור – כאמור קימיך נראה כגורם מרכזי בקישור האחורי של הנבחרת, ויחד אליו מצוותים בדרך כלל טוני קרוס או אילקאי גונדוגאן. שניהם שחקנים טובים, אולם נראה שהם מעבר לשיא שלהם, והם מתקרבים לגיל ה-30, שזה לא טריוויאלי בנבחרת שמנסה להפוך ליותר צעירה.
גורצקה חזר לאחרונה מפציעה ועד כה יובש על ידי קובאץ' בבאיירן, והוא ללא ספק זה שצריך להפוך להיות הקשר המרכזי לצדו של קימיך בהרכב הנבחרת. בקישור ההתקפי לגרמניה יש מגוון די רחב של שחקנים – מ-רויס הוותיק ועד גנאברי, האברץ, ברנדט, סאנה ועוד אחרים וטובים. מי מהם צריך לשחק ובאיזו עמדה? זו כבר שאלה לטור נפרד.
החלוץ – גם זו עמדה בעייתית במקצת בנבחרת גרמניה. על פניו נראה שטימו ורנר הוא האופציה הראשונה והטובה ביותר. אולם ורנר הראה הן במשחקי הנבחרת והן במשחקיה של קבוצתו לייפציג כי הוא לא מתאים לתפקד כחלוץ 9 בודד, וכי הוא מעדיף לשחק עם חלוץ נוסף לצדו, מאחורי החלוץ, או אפילו באחד האגפים. ורנר שחקן מצוין, אך מרבה להחמיץ מול השער ולהסתבך בנגיעה האחרונה. כמובן שהוא עוד צעיר ויש עוד לאן להשתפר, אבל קשה לגרמניה להתאושש באמצעותו מתקופה ארוכה בה בחוד שיחקו שחקנים כמו קלוזה וגומז, שהם חלוצי חוד קלאסיים הרבה יותר. במשחק האחרון מול אסטוניה נתן לב את ההזדמנות ללוקה ואלדשמידט של פרייבורג שהוביל עד כה את הנבחרת הצעירה, וייתכן שהוא מיועד לחלוק עם ורנר את עמדת החלוץ.
ההרכב – במשחקים האחרונים של הנבחרת לב ניסה כמה וכמה הרכבים ושחקנים שונים, ככל הנראה בגלל שההעפלה ליורו כבר כמעט סגורה, וזה נותן לו מרחב לערוך ניסויים כדי לגבש הרכב סופי לקראת אליפות אירופה בקיץ. במשחק האחרון מול אסטוניה שיחקה גרמניה עם הרכב 4-2-3-1 קלאסי, עם אמרה צ'אן בתור בלם גונדוגאן בקישור ורויס מאחורי ואלדשמידט בחוד. זה הרכב שלא סביר שנראה, בעיקר כי כנראה שצ'אן וואלדשמידט לא יהיו שחקני הרכב בטורניר. במשחק הידידות מול ארגנטינה באוקטובר עלתה גרמניה במערך של 3-4-2-1 עם זולה, צ'אן וקוך כבלמים, גנאברי בחוד ומאחוריו ואלדשמידט וברנדט. גם זה הרכב מוזר כי גנאברי מעדיף את האגף וקוך בוודאי לא שחקן הרכב.
לסיכום, קשה לנחש באיזה הרכב ואילו שחקנים יפתחו באליפות אירופה ביוני 2020, אבל מה שבטוח הוא שלגרמניה יש הרבה בעיות, ומעט פתרונות. כישלון נוסף של לב בטורניר הזה בוודאי יסלול לו את הדרך הביתה עוד לפני תום החוזה ב-2022. הצלחה מפתיעה והתגברות על הקשיים בסגל עשויות להשיב לו את התהילה שהייתה לאחר ברזיל 2014, ולהשיב לו את האמון שכבר כמעט כולם איבדו בו.
