ככל שעוברות השנים, חלה תופעה חיובית של עליית מספר הצופים במגרשים, הנובעת בעיקר מהתחדשות המתקנים.
התמורות המשמעותיות והברורות שחלו בכל הקשור לממוצע הקהל – הקטנת הליגה, פתיחת אצטדיונים חדשים בראשם סמי עופר הנפלא, ההרחבות של טדי ובלומפילד הגיעו לשיאם בשבירת שיא הצופים למחזור ליגה במחזור ה-2 של העונה.

עם זאת, דבר אחד ומשמעותי עדיין חסר – כדורגל.

כמאמר הקלישאה הידועה, הטבלה לא משקרת. הפועל יהוד אמנם לא משחקת בליגה הבכירה כבר יותר מ-30 שנה ועדיין, הרוח שלה שולטת – תיקו 0. כפי שניתן לראות בטבלה, כבר שנים ישנה ירידה בכמות השערים, חוץ מעונת 2017/18 והמצב כה חמור שרק באלבניה (נכון לסוף דצמבר 2019) מובקעים פחות שערים. כפי שאני רואה את הדברים, הסיבה היא הפחדנות של הקבוצות הקטנות.

רק הפועל קריית שמונה לא הייתה מעורבת ב-0-0 השנה. כל השאר, ידן במעגל, מי יותר ומי פחות. הפועל רעננה, למשל, הוציאה עד עכשיו העונה 3 פעמים תיקו נטול שערים, אחרי שעשתה זאת 7 פעמים בשנה שעברה, וזה מסביר בין השאר למה היא אחרונה בטבלה. מכבי תל אביב סיימה ב-0-0 העונה 3 פעמים, כולן בבית, מה שמוכיח שקבוצות מנסות להסתגר מולה וזה לא בלתי אפשרי גם להצליח בזה, אבל ברור שהצהובים לא משחקים על תיקו 0, בניגוד לרעננה. גם הפועל חדרה ניפקה אותו מספר של תיקו מאופס, ונשאלת השאלה: הגיוני לנסות לנעול את השער מול מכבי תל אביב בבלומפילד, אבל למה מול כפ"ס ובני יהודה? מול קבוצות בדרג שלה ומטה חדרה מסוגלת לנצח, אך אינה מצליחה או שחמור מכך – אינה רוצה.

מלכת התיקו 0 בעונה שעברה היא הפועל תל אביב שסגרה כך 8 משחקים. השנה זה קרה לה רק פעם אחת, אבל אם ראיתם כיצד שיחקו האדומים מול קריית שמונה (ניצחו 1-0), מול נס ציונה (כנ"ל) ומול מכבי חיפה (נכנעו 2-1 לאחר שהובילו), בוודאי הבנתם למה האדומים לא חוזרים לימים הגדולים שלהם. הם סיגלו לעצמם מנטליות מעצבנת של קבוצת תחתית – להעיף כל כדור, להתבנקר בכל מחיר ויותר מכל – בזבוזי זמן בלי חשבון (ובדיוק בגלל זה שער הניצחון של מאבוקה היה כל כך צודק).

אפשר למנות בקטגוריה המפוקפקת הזאת קבוצות נוספות, ביניהן גם קבוצות שכבר ירדו מליגת העל: בני סכנין, הפועל אשקלון, הפועל פתח תקווה, הפועל עכו ויש עוד רבות ו"טובות". חלק מאותן קבוצות שרדו את העונות ה"שחונות" (הפועל ב"ש וסכנין 2012/13, רעננה 2013/14), וחלק מאותן קבוצות ירדו וחזרו לאחר מכן (הפועל תל אביב 2016/17, מ.ס. אשדוד 2014/15), אך באופן כללי 0-0 יותר שכיח אצל קבוצות תחתית, בלי קשר לגורלן ועתידן בליגה.

מאמנים מסוימים "מתמחים" בהתגוננות חסרת פשרות ובניסיון לחסל משחק כדורגל שוטף, גם כאשר הקבוצה שלהן נמצאת בעונה יחסית טובה ועם הראש מעל המים, ביניהם חיים סילבס, שרון מימר ומעל כולם – יוסי אבוקסיס. קשר העבר הקשוח (לשעבר שיאן הכרטיסים הצהובים בליגה הבכירה) ידוע כמי שלא מתפשר על משחק הגנתי נוקשה שמתסכל לרוב את היריבים. לפעמים זה נכשל (ירידה ללאומית עם בני יהודה), אך לעיתים מצליח מעל המצופה (העפלה לפלייאוף העליון עם בני סכנין וזכיה בגביע המדינה עם בני יהודה). מעניין לראות אם בהפועל באר שבע אבוקסיס ישנה את שיטת המשחק שלו.

אז מה צריך לעשות כדי להילחם בתופעה הזאת שהיא בבחינת פשע נגד הכדורגל?

לתפיסתי, יש להקטין את הליגה ל-12 או אפילו 10 קבוצות. בדרך הזו יחסכו מאתנו קבוצות שמנסות לחבל במשחקים (אין דרך אחרת לכנות משחק מכוון על 0-0), וזה גם יעלה את ממוצע הקהל במגרשים. לאחר צמצום הליגה צריך לבטל את הפלייאוף. פשוט 3 סיבובים בליגה של 12 קבוצות כמו בעבר או 4 סיבובים בליגה של 10 קבוצות, כפי שקורה בשווייץ, לכל הדעות ליגה איכותית יותר משלנו (ב-4 העונות האחרונות בליגה השווייצרית ממוצע השערים למשחק גבוה מ-3!).

על הדרך משחקים מעניינים באמת ייערכו בוודאות 4 פעמים בשנה (מכבי חיפה-מכבי תל אביב, בית"ר-הפועל, דרבים למיניהם וכו'). יבואו וילינו הקבוצות שיתקשו להישאר בליגה שהמהלך הזה יפגע בהן. ואנחנו נשיב להן: רוצים לשחק בליגה הבכירה? תילחמו כדי להגיע לליגת העל, תמשיכו להילחם כדי להישאר. כי הגיעו מים עד נפש, מתי יגיעו גם הגולים.

ואולי, מי יודע, משחק העונה הענק הוא נקודת מפנה שתוכיח – שווה לשחק כדורגל…

דיבייט שהתקיים במפגש בלוגרים בעד ונגד הגדלת הליגה: