המאזן של ריאל מדריד: 11-5, מקום שני ביורוליג

מול מכבי בסיבוב הקודם: ניצחון 89-82 ביד אליהו.

מה עשתה מאז: 9 ניצחונות, 5 הפסדים, כולל ניצחון ביתי 85-95 על צסק"א מוסקבה במשחק האחרון.

אם נשתמש במושגים מתחום האוכל לרגע, אפשר לומר שהימים האחרונים במועדון הכדורסל של מכבי ת"א מלמדים אותנו שמדובר בתבשיל שכל ניסיון של השפים האחראים עליו לתקן אותו רק הורס אותו עוד יותר ומקרב אותו לידי החתולים בפחי הזבל אשר מבחינתם זהו מעדן לכל דבר ועניין. למה אני אומר את זה? משום שהניצחון הדחוק על דרושפאקה היה לא יותר מניסיון להמתיק את תחושת המרירות שאופפת את המועדון הצהוב. מספיק לראות ולשמוע את הקיתונות ששופך בגאצקיס על שחקניו האפאטיים, וכן להביט מהצד על התפטרותו של מנכ"ל, שמונה רק לפני 5 חודשים מתוך "חשיבה לטווח ארוך", כדי להבין שהעסק יצא מכלל שליטה.

לצופה הממוצע הספיק לראות את תקציר ההפסד של הצהובים באילת כדי לראות את חוסר המוטיבציה המתרוצץ לו על המגרש תחת הטייטל של שחקן מכבי ת"א. כל אחת מתשע השלשות שקלעו שחקני אילת באה מכתוצאה מעזרה מיותרת בהגנה, שנולדה מחוסר יציאה בפיק אנד רול ולעיתים יצרה מיס-מאצ'ים. הדבר נכון גם לגבי הצבע של מכבי, שממשיך להיות רך כמו חמאה. כל זאת בזמן שבהתקפה ממשיכים ללכת אחד על הכל במקום להניע מיד ליד (פיני גרשון הזכיר את זה לא מעט במהלך השידורים…). התוצאה: 19 איבודי כדור, פיגור 32-29 בריבאונד, 32 נק' למילבורן ו- 16 ו-9 אסיסטים להנרי. ואף אחד לא יזכור משחק מצוין של מקל (23 נק', 3/3 מחוץ לקשת) וסביר של ראד (7 נק' ו-12 ריב').

שלא תטעו, מכבי ניצלה בשבוע שעברה בשל החלטתו של דיוויד בלאט לשחק על ההפרש כשוונאמייקר החטיא מהקו. מכבי אפשרה לטורקים 21 ריב' התקפה (שיא שלילי עונתי למכבי) ו-45 ריב' סה"כ, מול 26 ריב' שלה עצמה. המזל שלה היה שסוני ווימס החליט להפציע עם 24 נק', 8 ריב' ואיבוד בודד. מעבר אליו, שאר מכבי ניסתה לתת, דרושאפאקה לא ידעו לקחת.

אם יש משהו מלבד האיבודים שלמכבי אסור שיקרה במדריד הוא נושא השלשות. לפני המפגש הקודם עם הבלאנקוס, דיברנו על כך שריאל נוהגת לבצע חסימות כפולות ומשולשות. כמו בלא מעט משחקים השנה (ולא משנה מי עמד על הקווים), מכבי הלכה אנדר בחסימות וחטפה מכל הבא ליד. כך היה במפגש הקודם בין קבוצות. בנוסף, לכווץ את הצבע מול ריאל גם כן יכול להוליד צרות. אסור לאפשר לקארול ורודי לחגוג מבחוץ כמו במפגש הקודם עם 9/10 השלשות של ריאל במשחק.

אך מי שנמצא מעל כולם הוא סרחיו יול. הגארד של הספרדים פשוט לוהט העונה עם 18.4 נק' (שלישי במפעל), ו-5.9 אס' (חמישי במפעל). חוץ מזריקות משוגעות מטווח NBA שאי אפשר להסביר, האיש שיפר העונה את משחק הריצה והחדירות שלו מחוף לחוף. מי שעוזר לו מאוד הוא אנתוני רנדולף (10.5 נק', 6.1 ריב' ו- 1.1 חס'). האיש האתלטי קולע טוב מחצי מרחק ושולט בריבאונד אצל הבלאנקוס (אהמ אהמ..). אחת מהפתעות העונה עד עכשיו הוא לוקה דונצ'יץ' הצעיר. הרכז הסלובני בן ה-17 (2.01), שגדל במחלקת הנוער במדריד מנפק עד עכשיו שורה סטטיסטית מרשימה (8.1 נק', 3.4 ריב', 3.4 אס', 41.7% ל-3) יחסית לגילו הצעיר ואף נחשב לשומר קשוח.

אחד מההיבטים הבולטים בסגנון של ריאל הוא משחק ריצה, שטף קבוצתי במעבר ולחץ אגרסיבי על מובילי הכדור של היריב (שזה בדיוק מה שמכבי חייבת לעשות יותר עם הסגל שלה…). את צסק"א היא דאגה לחנוק עם 10 חטיפות (7.3, רביעית במפעל) – שיא עונתי ביורוליג, 25 אס' (20.9, ראשונה במפעל) וכפתה עליה 16 איבודים. בהתחשב בכך שמכבי היא מלכת האיבודים אלו לא דברים שיבשרו לה טובות.

לסיום, נכון שניצחון במדריד נחשב למילה גסה מאוד, אבל אם במכבי באמת רוצים להציל איכשהו את העונה הזו הם ייאלצו להוציא ניצחונות גם במקומות כאלה. בשביל לעשות זאת היא חייבת לזרוק את התבשיל המקולקל שלה לפח, ולנסות לחבר אותו מאותם מרכיבים מחדש (ופחות תבלינים מסביב, המבין יבין), מבלי לחשוב על מה שהיה קודם. זה לא בהכרח יצליח, אבל האמת היא שבמצב הנוכחי בו לא מתבצעים שינויים בסגל היקר בתולדות המועדון, פשוט אין מה להפסיד.