מסע אמריקאי

ידיעות על דיוויד בלאט תמיד תופסות אותי כשאני בארה״ב.

לפני שנה וחצי בעודי בניו ג'רזי, רואה את סן אנטוניו מפרקת את מיאמי של לברון ג׳יימס, קפצה פתאום הודעה על המסך שקליבלנד, הקבוצה הגרועה בNBA, החתימה את המאמן הישראלי להיות מאמנה החדש. התמלאתי גאווה.

קליבלנד התאימה לבלאט. קבוצה ללא ציפיות, עם בחירה ראשונה בדראפט, מקום תחת תקרת השכר, כוכב אחד גדול (קיירי ארווינג) ובעיקר אפשרות נהדרת לפתח את משחק הנעת הכדור האירופאי שכולם פתאום רצו להעתיק מסן אנטוניו וללמד את ההגנה החכמה שאותה הנחיל דיוויד לקבוצות שלו מאז ומעולם בהצלחה מרובה.

ואז הגיע לברון

ובהתחלה ממש שמחתי כי בכל זאת קליבלנד של בלאט הפכה להיות קונדטנדרית לאליפות בין לילה והמחשבה התחילה לנדוד על יחידת העילית שיקימו בקליבלנד סביב לברון יחד עם בנט וויגנס (שתי בחירות הדראפט הראשונות) עם השיטה של בלאט.

ההמשך ידוע, בנט וויגנס הועברו בטרייד עבור קווין לאב, השיטה של בלאט ספגה ביקורות שהיא קשה מדי לשחקנים, שרדה בערך 30 משחקים והשיגה מאזן שלילי ומשם והלאה קליבלנד חזרה לשחק משחק אמריקאי קלאסיאחד על אחדובלאט יכול היה רק להביט מהצד על הסיטואציה מבלי באמת לנסות להתעמת עם הכוכבים הגדולים. ויחד עם המשחק הסוליסטי והאפור, גם ההתלהבות שלי פחתה. למרות ההישגיםהיה קשה לי לצפות במשחקים של קליבלנד והסימפתיה שלי נדדה לגולדן סטייט המלהיבה ולסן אנטוניו הבלתי נגמרת.

אז מה עכשיו?

הלב רוצה מכבי, אבל הראש בטוח שהרזומה המרשים והאמפתיה לה בלאט זוכה היום מהתקשורת האמריקאית יובילו אותו להזדמנות נוספת להנחיל את המורשת שלו גם בקבוצה אמריקאית. קבוצה מניו יורק תהיה אופציה מעולה אבל גם אחת מנמושות הליגה תתאים כדי להפחית את הלחץ ולאפשר לו לעבוד ולא רק להתגונן במסיבות עיתונאים.

ההודעה הפעם תפסה אותי בסן פרנסיסקו, בדיוק שנה וחצי אחרי הפעם ההיא שגם היתה הפעם האחרונה שלי בארה״ב. בפעם הבאה אני מקווה שהוא כבר יהיה אלוף ה NBA, אבל הפעם עם השיטה שלו והדרך שלו ואם לא אז גם בהיכל מנורה מבטחים אשמח לראות אותו. אחרי כל רגעי השמחה שהוא העניק לי, מבחינתי הוא כבר לא צריך להוכיח שום דבר.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח