בס"ד
הרבה תלונות היו על קיום המשחק בבאקו. זוויות צילום לא טובות, קרחות ביציעים, מיקום רחוק, כרטיסים יקרים, מגרש גדול מדי ובכללי תחושה של משחק ידידות.
לצ'לסי כל זה לא שינה. היא באה לשחק כדורגל, עשתה זאת מהרגע הראשון וחיכתה בסבלנות לשער המיוחל. לכבוש שער לא מבטיח לך נצחון, אבל לכבוש נגד ארסנל, בגמר אירופאי ראשון שלה זה 13 שנים, עם מאמן חדש וקפטן שלא רוצה להיות במועדון, זה מתכון לנצחון בטוח. הקריסה של ארסנל באמת הגיעה מיד אחרי השער הראשון של צ'לסי. התוצאה לא גבוהה יותר רק מפני שהשופט שרק לסיום המשחק. שחקנים כמו טוריירה ואיוובי (למרות השער) לא סיפקו את הסחורה ואוזיל, שהוחלף לקראת הסיום, שיקף את הפנים של ארסנל המודרנית: שם נוצץ, ריק מתוכן.
ומי כבש את השער הראשון? דווקא אקס ארסנל ועוד צרפתי, זכר למסורת העתיקה של ונגר, צרפתי בעצמו, לרכוש שחקנים מארץ הבגט. אוהדי ארסנל עדיין מעריכים את ז'ירו בטח כאב להם שהוא כבש (אך לא חגג), אבל כאב להם הרבה יותר לראות את ההתפרקות הצפויה, אך הכואבת והמבישה של קבוצתם. נכון, ארסנל פחות טובה מצ'לסי. אבל היא לא פחות-טובה-4-1 מצ'לסי. מדובר בעיקר ביכולת מנטלית ירודה במיקרו ותרבות מועדון לא תחרותית במאקרו. ארסנל תלך בעונה הבאה שוב לליגה האירופאית וזה דווקא לא כל כך נורא. היא תהיה חייבת להתחיל להסתכל על עצמה כמי שהיא באמת, קבוצת כמעט צמרת באנגליה, מהטופ של דרג 2 באירופה, עם סיכוי לא רע להגיע לגמר הליגה האירופאית פעם נוספת. לפי איך שהיא נראתה אתמול, זה הצ'אנס היחיד שלה להגיע לליגת האלופות בקרוב.
ואלה הנקודות העיקריות שלקחתי מהמשחק אתמול:
1. ישראל נערכת לבחירות. גם צ'לסי. איך מתקדמים מכאן? מה עושים ביום שאחרי הזאר? האם אברמוביץ' ימשיך להשקיע כמו קודם? האם יש לפדרו עוד מה לתת? האם סארי מסוגל ליותר מזה?
ומעל לכל: איך תתמודד צ'לסי עם האיסור לרכוש שחקנים בעונה הקרובה?
לצ'לסי יהיו הרבה בחירות חדשות בפגרה והיא תצטרך לבצע אותן בחכמה. מה שקרה בבאקו זאת חותמת סופית על הפיכתה של צ'לסי לקבוצה הבריטית המצליחה ביותר באירופה בשני העשורים האחרונים. 2 זכיות בליגה האירופאית ועוד אחת בצ'מפיונס ועוד הפסד בגמר הצ'מפיונס. מאזן מדהים, במיוחד בשביל קבוצה שעד לפני הבוס החדש הכירה בקושי את הטופ-4 בליגה שלה.
אפילו יונייטד הגדולה מחזיקה במאזן אירופאי נמוך מזה: צ'מפיונס אחד וליגה אירופאית אחת ועוד הפסד בשני גמרי צ'מפיונס. יפה מאד, אבל לא יוצא מגדר הרגיל, בטח לא עבור יונייטד. צ'לסי היא המודל שארסנל צריכה לשאוף אליו כרגע.
לרוע מזלם של אוהדי ארסנל, קיים הסעיף הבא.
2. גם ארסנל תצטרך לבחור. אבל אצלה הכל יהיה בגדול יותר. האם האוהדים יוצאים למחאה נגד ההנהלה הנוכחית או לא. מפני שממש לא משנה איזה מאמן יגיע ללונדון, בארסנל קיימת מנטליות של התפרקות אחרי גול וזה יימשך כל עוד ההנהלה הנוכחית תישאר. אולי תהיה עונה אחת של הפתעה, אבל גם זה לא סביר. אפילו בעונה שכל הגדולות פישלו, התותחנים הצליחו להפסיד את התואר ללסטר. במצב הנוכחי, אי אפשר לקרוא להם יותר התותחנים – מעכשיו, קראו להם בשר התותחים.
3. הזאר, כנראה, יעבור לריאל מדריד.
זה היה צפוי במשך תקופה ועכשיו, כשהעונה הסתיימה ועוד עם תואר, בכניסה לעונתו האחרונה בחוזה, אין סיבה שהמעבר יידחה שוב. מדובר בווין ווין להזאר ולמדריד שחייבים שינוי אווירה ועל פניו מתאימים אחד לשניה כמו כפפה ליד. למזלו של הזאר, הוא יגיע עונה אחרי שכריסטיאנו רונאלדו עזב ולכן לא יהיה עליו לחץ לספק תפוקה דומה. מה שכן יצפו ממנו בריאל, זה להרים את המורל הקבוצתי, להתחבר לזידאן בזכות הצרפתית ולסחוף אחריו את כל השאר. זה לא יהיה קל, אבל היי, גם לזכות בליגת האלופות 3 פעמים ברציפות זה לא קל.
4. בצד השני, מסוט אוזיל עוד לא יודע מה יעלה בגורלו. נותרו לו עוד שנתיים בחוזה וכבר ברור שהוא לא האיש שיוציא את ארסנל לדרך חדשה. אמנם ההנהלה היא המכשול העיקרי, אבל אוזיל מסמל את כל מה שאוהדי ארסנל לא מסוגלים כבר לראות: אולי זה חוסר יכולת, בטוח שזה חוסר רצון, חוסר אכפתיות, מנטליות ירודה, אי הבנה של איפה הוא נמצא, חוסר כבוד למועדון ולאוהדים והכי גרוע שלא בטוח שהוא מבחין באף אחד מהדברים האלה. האיש לא מחובר ולא ברור מה קרה בגיל יחסית צעיר לבחור שפעם הוביל את אירופה בבישולים.
נ.ב
הליגה האירופאית קיבלה גמר שהיא רק יכלה לחלום עליו. 2 קבוצות על, שבדרך כלל נמצאות בליגת האלופות, מתחרות על התואר. זה לא יקרה עוד הרבה פעמים וראשי המפעל המוזנח הזה חייבים לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי. עד אז, מזל טוב לצ'לסי
