ובחלום שלי אני יושב בקבוצת תמיכה של הורים לילדים מכורים ואומר "אני שייקה טרייבנד ואני הורה לשלושה ילדים שמכורים לספורט… ולפורטנייט", וכל ההורים האחרים בקבוצה משיבים לי "תודה ששיתפת, אוהבים אותך שייקה". אין מצב שאתם לא מכירים את המשחק פורטנייט (FORTNITE) או לפחות מכירים מישהו שמכיר.
אם יש לכם ילדים בגיל 7-16, לרוב בנים, אז בימים אלה רובכם מעסיקים את עצמכם בשאלה איך אפשר להגיש נגדם תביעה ייצוגית על כך שילדכם התמכר למשחק, או לחילופין למה הילד לא מעדיף לעסוק בספורט או במשהו אחר, במקום לרבוץ כל היום מול המשחק הזה. איך אתה יודע כשמשחק מחשב נהיה ממכר? ערוץ הטלוויזיה ITV פרסם בעמוד הפייסבוק שלו שאלה לעוקביו האם ההורים מודאגים מהתמכרות הילדים שלהם למשחק הפורטנייט, מה שהביא ל- 80,000 תגובות מודאגות של הורים…
מי שאין לו ילדים בגילאים האלה, בוודאי נתקל בכל מיני סלבריטאים, ביניהם ספורטאים מפורסמים, שמדברים על המשחק ברשתות החברתיות או עושים למשחק מחוות באמצעות חיקוי ריקודים שקיימים לגיבורים במשחק הפורטנייט וביצועם במשחקים הספורטיביים האמיתיים שלהם עצמם, הנה כמה דוגמאות:
סלבריטאים וספורטאים מפורסמים מעלים תמונות שלהם משחקים במשחק או משחקים שלהם בפורטנייט בשידור ישיר. לדוגמא לפני שבועיים העלה הכדורגלן דלה עלי, משחק פורטנייט אליו הצטרף גם חברו לטוטנהאם קייל וולקר-פיטרס http://www.dailymail.co.uk/sport/esports/article-5660435/Watch-Tottenham-star-Dele-Alli-play-Fortnite-live-Twitch.html.
ג'וש הארט הרוקי מהלייקרס ולאנס סטפנסון מאינדיאנה, שידועים באהבתם לפורטנייט, עלו למשחק כדורסל ב-NBA בנעליים עליהן דמויות מפורטנייט. הארט, שנפצע בתחילת השנה, אפילו אמר שהדבר הטוב בפציעה זה שהוא יכול לשחק הרבה שעות בפורטנייט. כשנשאל בראיון האם יעדיף לבלות זמן עם החברה שלו או עם טיילר בלבינס המכונה "נינג'ה", אחד הגיימרים הפופולריים בפורטנייט, הוא ענה "כרגע עם נינג'ה, הוא פשוט הדבר החם יותר כרגע". הוא אפילו השווה את אליפות המכללות שלו בווילנובה, לפעם הראשונה בה ניצח בפורטנייט, ראיון מצחיק, ניתן לשמוע אותו פה:
בן סימונס מפילדלפיה סיקסרס וקארל אנתוני ממינסוטה טימברוולבס התקשרו ביניהם באמצעות משחק לייב בפורטנייט. שחקני קבוצת היוסטון אסטרוס, אלופי ליגת הבייסבול בארה"ב, מודים שהם משחקים כמעט כל ערב במלון בו הם שוהים פורטנייט. כך גם שחקני קבוצת ההוקי טורונטו מייפל, שהכוכב שלה אוסטון מתיוס טוען שהוא בקושי עוזב את הדירה כי הוא מכור לפורטנייט.
מה זה פורטנייט
אז למי שלא מכיר, פורטנייט הוא משחק מחשב, למרות שכיום רוב האנשים משחקים בקונסולות (XBOX, PLAYSTAION) או בסלולר, שהופץ לראשונה ביולי 2017, כחלק מז'אנר משחקי הקרבות רבי המשתתפים (BATTLE ROYALE) שתפס תאוצה בשנה האחרונה, וכיום מוגדר כמשחק המוביל בז'אנר, לפני משחק דומה בשם PlayerUnknown’s Battlegrounds (PUBG).
במשחק עצמו עד כ- 100 שחקנים צונחים לאי בודד מאובזרים בגרזן בלבד, השחקנים יכולים לאסוף נשק שמפוזר במקומות שונים באי, ולאגור חומרי בנייה כעץ ומתכת שיוכלו לשמש להם לבניית מקום מסתור מיריות השחקנים האחרים. שילוב של משחק יריות, בניית מסתורים והישרדות, שטח האי הולך וקטן ככל שהזמן חולף, כאשר המנצח הוא האדם האחרון שנשאר חי על האי.
אז למה פורטנייט מצליח? קודם כל, הוא לא עולה כסף וניתן להורידו בחינם. שנית, הוא משלב הרבה הומור וחשיבה אסטרטגית, מאפשר לך לשחק עם חברים, לשתף איתם פעולה בצמד או בקבוצה של ארבעה, ולתקשר איתם אונליין באמצעות אוזניות ומיקרופון תוך כדי משחק. שחקני הקבוצה משתפים אסטרטגיה משותפת, יכולים להחליף ביניהם נשקים ולהבריא אחד את השני בעת צרה כל עוד ניתן. הריקודים של גיבורי המשחק כבר הפכו לקאלט. המשחק כל שבוע מתעדכן בפיצ'רים חדשים כמו תלבושות ונשקים וזה חלק ממה שמחזיר את השחקנים כל פעם למשחק בכדי להיות הכי מעודכנים. למרות שמדובר במשחק יריות, האלימות מרוככת, אין דם במשחק, מעין CALL OF DUTY לילדים.
בכל רגע נתון, עשרות מיליוני אנשים משחקים בו ברשת, ועוד מאות אלפים צופים בלייב באנשים אחרים שמשחקים אותו. המשחק כל כך פופולרי, עד כדי כך שאחד מהשחקנים הפופולריים, טיילר "נינג'ה" בלבינס מוערך כאחד שמרוויח $500,000 בחודש, כשבאחד המשחקים שיחק מול הראפר דרייק נרשמה צפייה במשחק של 600,000 צופים!! לפי האתר הכלכלי SUPERDATA הכנסות המשחק הוערכו בכ- 223 מיליון דולר לחודש מרץ האחרון, ובערב הסופרבול האחרון שיחקו בפורטנייט 3.4 מיליון אנשים בו זמנית.
הילדים של היום לא רואים הבדל בין צפייה בכדורגלן או כדורסלן מצטיין לבין צפייה בשחקן משחקי מחשב מוכשר — שניהם מספקים להם את תחושת הסופרסטאריות, כשרון העל. בעיניהם גם להיות שחקן מחשב מוכשר דורש תכונות מסוימות, כישרון ואימונים. גם לא מפריע לילדים ש"ספורט" משחקי המחשב אינו משודר בטלוויזיה, היא שייכת לעבר. היוטיוב, ה-TWITCH ושירותי הסטרימינג הם הטלוויזיה של היום.
בכלל, שוק המשחקים הוירטואלים תופס נפח גדול משידורי הסטרימינג העולמי, ולא פעם כשהילדים לא משחקים בעצמם, הם צופים באנשים אחרים שמשחקים. באתר האינטרנט המוביל לצפיות בשידורי סטרימינג TWICH.TV (נרכש ע"י אמזון בכמיליארד דולר) נצפו בחודש האחרון כ-128 מיליון שעות במשחקי פורטנייט. הצופה הממוצע צפה מעל לשעתיים ביום! ביוטיוב תכנים הקשורים לפורטנייט קיבלו בפברואר האחרון כ-2.4 מיליארד צפיות.
מקומות פיזיים רבים, כגון בתי קולנוע נטושים שהוסבו לכך, צצים ומאפשרים מפגשים רבי משתתפים של גיימרים, שנחשבים היום למעין סופרסטארים, סוג של ספורטאים-וכישרונות על. אפילו הועד האולימפי חושב כבר להכניס את משחקי קונסולות המחשב לאולימפיאדת 2024 כענף ספורט וירטואלי. חברי הועדה בועד האולימפי ציינו כי "משחקי מחשב יכולים להיחשב כספורט, מאחר והשחקנים המשתתפים בהם מתכוננים ומתאמנים באותה אינטנסיביות השמורה לשחקנים מקצועניים בענפי ספורט המסורתיים", והאמת היא שאם שחמט וברידג' הם ענפים אולימפיים מוכרים שממתינים להיכנס לאולימפיאדה, אז למה לא משחקי מחשב?
גם רשת ESPN הגדילה משמעותית את החשיפה שלה לספורט הוירטואלי (ESPORT), ועל ערוץ הטלוויזיה GINX שמעתם? מודה שגם אני לא. על פי מחקר של חברת אריקסון, שבוחן צריכת תוכן ומדיה בעולם, כ־40% מהצעירים וכ־20% מהצעירות עד גיל 19 סיפרו כי הם צופים בתכני ESPORT (תחרויות משחקי מחשב וירטואליים). מחקר נוסף שחקר כ- 1,000 ילדים בגילאי 5-16 גילה כי 25% מהילדים רואים במשחקי מחשב כסוג של פעילות ספורט, וכ- 35% מהם מודים כי הם מדברים עם חבריהם יותר ברשת מאשר פנים מול פנים.
גיימינג מפתח או מפחית כישורים חברתיים?
בעוד ישנם מחקרים רבים לכאן ולכאן על השפעתם של משחקי מחשב, ובייחוד משחקי יריות או משחקים המשלבים אלימות, במחקר שנערך לאחרונה ופורסם ב-PSYCHOLOGICAL BULLETIN, החוקר בנואה בדיו ומספר חוקרים נוספים אספו מעל למאה מחקרים קודמים שפורסמו בעשרים השנה האחרונות ושבחנו שינויים במבנה המוח, בתפקוד המוחי ובהתנהגות. המחקרים הראו כי מבנה המוח והאופן שבו הוא מבצע פעולות נתונים לשינוי עקב משחקי וידאו, בין היתר נמצא כי גיימרים משפרים את יכולות המיקוד וחלוקת הקשב, התפישה המרחבית, קבלת ההחלטות, זיכרון והגמישות הקוגניטיבית (היכולת לשנות אסטרטגיות במהירות כאשר אסטרטגיות ישנות אינן פועלות). מחקרים אחרים הראו שיפור ביכולת ללמוד פעולות מוטוריות חדשות, לבצע יכולות מוטוריות עדינות ויכולות ריכוז מוגברות.
כמו כן, במשחקי פעולה שכאלה, השחקן חייב לעבור בכוונה תחילה בין מצב של מיקוד מנטלי לבין ניטור של שדה הקרב לאיתור אויבים פוטנציאליים, מה שמכונה בפי הפסיכולוגים קשב ממוקד וקשב מבוזר. בעיני הפסיכולוגים, מהירות עיבוד המידע היא מדד מרכזי ליעילות התפקוד הקוגניטיבי, ונראה שמשחקי פעולה הם דרך מצוינת לקצר את זמני התגובה. במחקר שנעשה באוניברסיטת ברוק בקנדה, גילו כי ילדים שמשחקים משחקי ספורט במחשב, נוטים לאחר מכן יותר לצאת ולשחק אותם בחוץ באמת. לא רק זה, הרבה ספורטאים שמשחקים משחקי מחשב בספורט שלהם, מנסים אחר כך לחקות כל מיני מהלכים שראו במשחק המחשב באימונים האמיתיים שלהם, ולרצות להשתפר. זה המצב בקשר למשחקי ספורט במחשב, במשחקים אחרים נראים לי דווקא שהקשר הפוך, יותר יושבים מול המסך, ופחות מדי יוצאים החוצה לשחק.
במחקר נוסף שנערך באוניברסיטת מנצ'סטר ע"י ג'ו ברייס וג'ייסון רוטר, הגיעו למסקנה שילד המשחק במשחקי מחשב משפר את יכולותיו המנטליות: "משחקי מחשב מביאים את המוח לרמה מנטלית שמוכרת לנו רק אצל ספורטאים מקצועיים או אצל אסטרונאוטים – שנסמכים על יכולת ריכוז וקואורדינציה גבוהה בהרבה מן הממוצע כדי לתפקד בסביבות מאתגרות במיוחד", אומרת ברייס. עוד הראה המחקר כי כישוריהם החברתיים ואף הלימודיים של בני הנוער ששיחקו במשחקי מחשב, היו גבוהים מאלו של בעלי תחביבים אחרים, וגם כי היכולת להתרכז במטלות כלשהן גבוהה בצורה משמעותית אצל שחקני המחשב.
יחד עם זאת, חשוב לציין, כי כל הנושא של השפעת משחקי מחשב, במיוחד משחקי פעולה, על ילדים עדיין שנוייה במחלוקת, וישנם גם מחקרים אחרים המראים תוצאות אחרות. ובכל מקרה, אל תראו את הטור הזה לילדים שלי, שלא ישתמשו בכל המחקרים החיוביים האלה נגדי. מצד שני, ישנה סוגיית ההתמכרות למשחקי המחשב, שאף זכתה לכינוי "הפרעת גיימינג" (GAMING DISORDER), לגביהן זיהו מחקרים במכורים למשחקי מחשב שינויים מבניים ופונקציונליים במערכת העצבים בדומה לשינויים שנצפו בקרב מכורים לדברים אחרים. ארגון הבריאות העולמי WHO הולך להכיר בהפרעת גיימינג כמחלה לכל דבר החל משנת 2018, אולם יש חוקרים אחרים שסבורים שמדובר בהגזמה שלא הוכחה דיו. כנראה שבסופו של דבר, כמו אלכוהול או דברים אחרים, הכל תלוי במינון הנכון, הבנתם ילדים?
חלק מההתמכרות של הילדים למשחק נובעת ממה שנקרא תופעת ה "NEAR MISS", במקום להרגיש שהפסידו במשחק הם מרגישים שהם כמעט ניצחו, מה שמעודד את הילדים לחזור ולשחק כי ההצלחה היא ממש בהישג יד. גם העובדה שאת המשחק משחקים עם חברים גורמת לילדים להתחבר אליו או כדבריו של פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת טמפל, לורנס סטיינברג: "בכל מה שילדים עושים, הם נהנים יותר כשהם עם ילדים אחרים".
בנוסף, המשחק פשוט לשחק מחד, אך מצד שני הוא שומר על פער בכך שהוא מתגמל שחקנים מיומנים ומוכשרים. ובכלל, פורטנייט פשוט מהנה לצפייה, וכל דבר שהוא מהנה לצפייה מעבר לאפשרות לשחק אותו מהווה פוטנציאל לקהל גדול, בדומה מאוד לספורט. ניסיתם פעם להפסיק את אחד מהילדים באמצע המשחק? הוא יסביר לכם שזה כמו להשאיר חברים לנשק באמצע מלחמה או להשאיר את החברים לקבוצת הכדורגל באמצע משחק, בדיוק כשהם צריכים אותך הכי הרבה. לא מעניין אותי, בואו לאכול, האוכל מתקרר.
איך מושכים את הילדים לספורט?
אחת מהביקורות שלי כלפי ראשי ענפי הספורט, המנהלים המקצועיים באיגודים השונים, ומובילי הדעת באיגודים (היה לי ויכוח על כך עם המאמן הלאומי של נבחרת כדורעף הנשים בזמנו) היא שהם לא באמת מכירים את הילדים ומה מניע אותם לעסוק בספורט, והם לא באמת מנסים להבין. אין ספק שמשחקי המחשב הם מתחרה קשוח יותר על תשומת הלב והתשוקה של הילדים, ממה שהייתה הטלוויזיה בזמנים שלנו כילדים, והסיבה העיקרית היא שהם הרבה יותר דומים לספורט. אז בואו נחשוב רגע ביחד, מה מושך את הילדים לשחק פורטנייט? מה מושך אותם לעסוק בספורט, ומה ניתן לעשות בשביל שירצו לעסוק בספורט יותר?
בדומה לספורט, גם במשחקי המחשב יש מנצחים ויש מפסידים, ניצחונות בונים בטחון, והפסדים מעודדים למידה ושיפור. דווקא העובדה שהילד משחק מול מספר זוגות עיניים מצומצם נותן לו את היכולת להתמודד טוב יותר עם טעויות, מצוקות, ציפיות ופחד ולעזור לו עם אותם תחושות שיכולות לצוץ לו במשחק ספורט באולם או במגרש המשחקים מול קהל גדול יותר.
במשחקי המחשב כמו בספורט דרושה אסטרטגיה, נדרשים כישורים ויכולת קבלת החלטות, אופי תחרותי, המשחקים מהנים שזו דרישה חשובה לכל תהליך לימוד, הם מובנים בצורה של התקדמות והתפתחות, השחקנים מרגישים שהם חייבים להתאמן כדי לשלוט בכישורים הנחוצים למשחק, הם מחייבים את השחקנים לשמור על דפוס חשיבה מתפתח ולעבור בין קשב ממוקד לקשב מבוזר, השחקנים נמצאים כל הזמן בסביבה משתנה בעלת אתגרים חדשים שמחייבת אותם לצאת מאזור הנוחות שלהם, הם מתגמלים שחקנים שמשתפרים ברמה מידית מצד אחד, לדוגמא, ע"י הריגת אויב אחד ועד לרמה של טווח ארוך בצורה של השלמת משימה או ניצחון במשחק כולו, החוויה מתגמלת.
נכון, מה שאין פה זה את הצד הפיזי של הספורט, ולא, לחיצה על כפתורים לא עומדת בדרישות הסף. בדומה לספורט, משחקי המחשב מצריכים שלושה גורמים מרכזיים אצל הילד בשביל להמשיך ולרצות לחזור ולשחק: מוטיבציה פנימית להצליח, הנאה, ואוטונומיה לבחירת היעדים, הערכים בדרך להשגתם ומה להקריב בתמורה להשגתם. בנוסף, אין פה זמן המתנה, כלומר, להבדיל מהרבה אימוני ספורט, הם כל הזמן מעורבים, אין זמנים "מתים" בהם הם עומדים בצד ומחכים בתור, ואל תגידו לי שלא יצא לכם לראות את זה באימוני הכדורגל של הבן שלכם.
הם יכולים לשחק עם החברים שלהם, שהם בוחרים, להבדיל מקבוצות ספורט בהן חותכים מגיל צעיר מאוד ילדים שעדיין לא התפתחו. אין במשחקי המחשב מבוגר שיושב עליהם בהערות ובביקורת, שיגיד להם כל הזמן מה לעשות או יבקר את הטעויות שלהם בכל פעם שהם טועים, בין אם זה המאמן ובין אם זה הורה שצועק מהקווים. בעוד שבזמן שהם משחקים משחקי מחשב הילדים מרגישים בשליטה ושהכל סובב סביב הרצונות והצרכים של הילדים עצמם, הרבה פעמים באימוני הספורט יש הרגשה שמדובר בצרכים של המבוגרים, והרבה פעמים הם שגויים.
במשחקי המחשב הם לומדים תוך כדי משחק ותחרות, הם משחקים ללא פחד לטעות, אף אחד לא יוציא אותם מהמשחק אחרי כל טעות, לא כל תנועה שלהם נשפטת ע"י המבוגר, הם לומדים להבין דברים בכוחות עצמם, כיף להם, כיף להם בזמן שהם לומדים ופשוט משחקים. במשחקי מחשב הם גם יכולים לפתח וללמוד כישורי מנהיגות, בלדרבן ולעודד את החברים שנמצאים איתם בקבוצה, לאף אחד לא אכפת בן כמה אתה, אלא כמה אתה יכול לעזור ולתמוך בקבוצה. אם אתה מצטייר כאחד שיודע לפתור את הבעיות הקשות במשחק, תמצא את האחרים פונים אליך בשעת צרה. בכלל נראה לי שילדים אוהבים ללמד ילדים אחרים וללמוד מילדים אחרים.
הילדים במשחקי המחשב קובעים לעצמם את הערכים ומה נותן להם מוטיבציה, שהם בעיקר הרצון לשחק, להשתפר, לשחק עם חברים, להיות מוערכים ומתוגמלים, לקבל פידבק חיובי, בעוד שאימוני הספורט בגילאים הצעירים הרבה פעמים מושתתים על ערכים לא נכונים של המבוגרים שמתרכזים בתוצאה, בלנצח, במדליות ובמצטיינים. עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שילדים אוהבים לנצח ולקבל מדליות, אבל זה פשוט לא תמיד בראש סדר העדיפויות שלהם או הגורמים שמרכיבים את ההנאה הכוללת שלהם. וכשגורם ההנאה הולך לאיבוד באימוני הספורט, יש לילדים אלטרנטיבה טובה יותר, מקום בו הם עדיין נהנים, משחקי המחשב. וזאת אחת מהסיבות העיקריות מדוע אחוזי הנשירה מענפי הספורט בגילאים הצעירים עומד על כ- 70%.
בטור הקודם שלי דיברתי על המחקר של אמנדה ויסק מ-2014 שבאמצעות שאלות לילדים העוסקים בספורט ניסה למפות מה גורם להנאה אצלם מעצם ההשתתפות בספורט, הילדים דירגו 81 גורמים להנאה שלהם בספורט. לנצח היה במקום ה- 48, להשתתף בטורנירים היה במקום ה- 63, ולקבל מדליות היה במקום ה- 67 (לדעתי במציאות שאני מכיר שלושת הדברים האלה ממוקמים יותר גבוה). למקומות הראשונים הגיעו לפי הסדר: לעשות הכי טוב שאני יכול, מאמן מכבד, זמן משחק, לשחק כקבוצה ולהסתדר עם חברי הקבוצה.
האם ידעתם שיצרני משחקי המחשב כל הזמן עוסקים בשאלה "איך אנחנו יכולים לשפר בשבילכם את המשחק בכדי שתשחקו יותר"?, הם עושים זאת על ידי פנייה לשחקנים, ומהתשובות מסיקים מסקנות ומפתחים את המשחק הלאה. כמה מאמני ילדים אתם מכירים שהעסיקו את עצמם בשאלה: "איך אני יכול לעשות את האימונים שלי כדי שיהיו יותר טובים, יותר מהנים ושיביאו את הילדים לרצות ולחזור לאימון הבא?". בדרך כלל תשמעו את המאמנים מדברים בשפה של "תעבוד קשה" ו"קשה באימונים קל בקרב". עכשיו, שיהיה ברור, אני מאמין גדול בעבודה קשה בכדי להיות ספורטאי מצטיין, אבל האם אי אפשר לעשות את העבודה הקשה הזאת בדרך יותר נכונה ומהנה? ברור שכן.
גם רוב ההורים שבאים למשחקים ביום שבת, הם ישפטו את הקבוצה, המאמן, ואת הילד לפי ניצחון או הפסד, הבקיע או לא הבקיע, במקום להסתכל על הדברים הנכונים כמו מאמץ, הנאה, חברות, ערכים, גיבוש הקבוצה, והמאמן כדמות חינוכית שמפתחת את הילדים. ושלא תבינו לא נכון, אני בן אדם מאוד תחרותי, וחושב שגם בגילאים הצעירים צריכה להיות תחרותיות, אבל אפשר לשים את הפוקוס על ההנאה והערכים האחרים גם מבלי לוותר על התחרותיות, התחרות בריאה. הנאה אינה שונה מאי-תחרותיות, פשוט ילדים שנהנים יהיו באופן טבעי יותר תחרותיים. "שחק חזק" נשמע טוב הרבה יותר מ"תעבוד קשה", "יופי של מאמץ" נשמע יותר טוב מ"למה אתה לא בועט" או "איך יכולת להחמיץ את זה".
אני לא אחזור על איך לדעתי אפשר לעשות את זה, בגדול תעשו את האימונים מהנים, עם כמה שיותר זמן משחק ופחות תורים, אל תחליטו מוקדם מדי על תפקיד ספציפי לילד, תחשבו על הצרכים ומה מניע את הילדים, תנו להם להיות שותפים לבניית הערכים והתרבות של המועדון, תתרכזו בלמידה ובמאמץ ולא בתוצאות וגם כך בפידבק שלכם לילדים, תנו להם לטעות ללא חשש מביקורת, להיות יצירתיים, ואם תרצו לקרוא עוד תוכלו בטור קודם שכתבתי: "6 הנקודות שכל מאמן ילדים צריך להכיר":
אז בפעם הבאה שתראו שלילד שלכם תשוקה גדולה יותר למשחק המחשב מאשר לאימון הספורט, תשאלו את עצמכם, מה יש בהם במשחקי המחשב שמושך את הילד יותר מכל יתר הדברים, ולמה אין את זה בקבוצת הספורט של הילד שלי. אני יכול להגיד מהניסיון שלי, כשהייתי ילד היה לי מאמן כדורעף ענק בשם אבי הולצמן, הוא יכל להתקשר בשעה 20:55 ולהגיד לנו, ילדים בכיתה ז', תוך 5 דקות תהיו באולם יש אימון. התרגשנו כאילו יצא משחק מחשב חדש, וכן, היה משחקי מחשב שהייתי ילד (מי לא זוכר את GOLDEN AXE ו- DOOM), אבל לא החמצנו אף אימון, רצינו לחזור עוד ועוד.
כן, גם ספורט יכול להיות מהנה וממכר, ממש כמו משחק מחשב. יאללה ילדים, תסגרו את האקסבוקס ובואו לאכול.
