בשנים האחרונות אנחנו שומעים שוב ושוב, בכל הענפים ובכל המדינות ש"אין סמלים יותר", "אף אחד כבר לא נאמן", "הרומנטיקה מתה" ועוד. בעקבות סגירת חלון הטריידים ב-NBA, החלטתי לסקור את המצב בליגה הטובה בעולם ולהבין מה קרה לנאמנות.
המצב ב-NBA השתנה בשנים באחרונות, אין על כך עוררין. נקודת האל-חזור שהעבירה את הכוח מהבעלים לשחקנים היא כנראה "ההחלטה" של לברון, למרות שאפשר להגיד שהאיחוד של בוסטון בקיץ 2007 היה הגורם ל"החלטה". בכל אופן, המצב כבר שונה, כוכבים מחליפים קבוצות כמו גרביים ובמקום הנאמנות לעיר מתרכזים בנאמנות לחברים שלהם.
לשם כך פיתחתי מדד מדעי, משוכלל ואובייקטיבי, שימדוד את רמת הנאמנות של השחקנים. הקריטריון כדי להיחשב שחקן נאמן הוא להישאר בקבוצה בה שיחקת את משחקך הראשון בליגה עד היום, עם מינימום של 7 עונות. למה 7 עונות? עד השביתה בשנת 2011 רוב הקבוצות היו מאריכות את חוזי הרוקי (ארבע שנים) של השחקנים הגדולים בשלוש שנים נוספות, מה שהפך את החלון שאחרי 7 שנים לפעם הראשונה בה שחקנים נמצאים במצב של שחקן חופשי לא מוגבל, וכבר עם סכום כסף משמעותי ביד. מאז 2011 נהוג לתת הארכות חוזה של ארבע שנים לכן אם אשחזר את הטור הזה בעוד כמה שנים – הקריטריון כבר יעלה ל-8 עונות.
לאחר ההקדמה, הנה הרשימה:
7. שרידי מחזור 2011.
בתחילת הקיץ המצב של מחזור 2011 עוד היה יחסית טוב, אבל כפי שציינתי קודם – אחרי 7 שנים העסק מתחיל להתפורר. זה התחיל עם הטרייד של קוואי לאונרד לטורונטו, המשיך עם הטרייד של אלק ברקס מיוטה לקליבלנד בנובמבר (בינתיים הוא כבר הגיע לסקרמנטו) ונחתם עם הטרייד של יונאס ולצ'יונאס מטורונטו לממפיס תמורת מארק גאסול. בחצי שנה טורונטו הוציאה בעצמה שלושה שחקנים מהרשימה – קוואי, יונאס וגאסול, בהחלט הישג ראוי להערכה.
אבל בכל זאת יש כמה שורדים מדראפט 2011 – קמבה ווקר שמסיים חוזה וכנראה יעזוב את שארלוט סוף סוף. טריסטן תומפסון יסיים את החוזה המוגזם שלו בקיץ הבא ולכן אולי יהיה סחיר כבר בקיץ הקרוב. וכמובן – החצי השני של הספלאש בראדרס – קליי תומפסון שנכנס גם הוא לפרי אייג'נסי, מה יקרה? התאזרו בסבלנות.
שחקני מחזור 2012 שכבר דופקים על הדלת: דמיאן לילארד ומאיירס לנארד מפורטלנד, אנדרה דראמונד מדטרויט, דריימונד גרין מגולדן סטייט, בראדלי ביל מוושינגטון, מייקל קיד-גילכריסט משארלוט ואנתוני דיוויס מניו אורלינס (הרשו לי – חחח).
6. ג'ון וול, 9 עונות בוושינגטון וויזארדס.
בניגוד לנישואים המאושרים של השחקנים בהמשך הרשימה, וול מתחיל חוזה של 170 מיליון לארבע שנים בעונה הבאה, עם טרייד קיקר! גם אם יתאושש מהפציעה הנוכחית (סדר גודל של שנה) ויחזור לשחק כמו בשיאו, זה כנראה לא יספיק לוושינגטון להעמיד קבוצה מצליחה וזה בטח לא ישכנע אף קבוצה לקחת את החוזה שמסתמן כאחד הגרועים בליגה.
5. סטפן קרי, 10 עונות בגולדן סטייט ווריורס.
הכוכב והמנהיג של הקבוצה הכי גדולה בשנים האחרונות, שחקן ששם את האגו בצד לטובת הצלחת הקבוצה. נציין לטובה גם את הקרסוליים השבריריים שלו שעזרו להנהלה להביא שחקנים כמו איגודלה ובוגוט. כל זה, יחד עם שלוש (ארבע?) אליפויות ושני תארי MVP הם כמובן לא מה שמכניס אותו לרשימה, אלא רק מספר העונות.
4. ראסל ווסטברוק, 11 עונות באוקלהומה סיטי ת'אנדר.
לטוב ולרע, ראסל ווסטברוק הוא המנהיג של OKC. ווסטברוק נבחר בדראפט 2008 ולמעשה הגיע לקבוצה בעונת הראשונה לאחר שעזבו את סיאטל. ברזומה שלו – תואר MVP, סדרת גמר אחת ו-2 סופרסטארים שברחו (למרות שהוא לא אשם במקרה של הארדן). ווסטברוק חתום על חוזה של מעל 200 מיליון דולר לחמש שנים עם טרייד קיקר של 15% (כלומר אם יעבור קבוצה המשכורת שלו תצמח ב-15%) לכן הוא ככל הנראה כאן כדי להישאר.
3. מייק קונלי, 12 עונות בממפיס גריזליס.
הזמן עובר מהר וקונלי נמצא כבר 12 עונות בממפיס. עידן הגריט אנד גריינד כבר הסתיים וממפיס בדרך לבנייה מחדש סביב ג'ארן ג'קסון ג'וניור. בחלון הנוכחי היו המון שמועות על מעבר של קונלי, אבל זה לא יצא לפועל, אחד הגורמים לכך הוא אולי החוזה הענק שלו שנחתם ב-2016 על סך של מעל 150 מיליון דולר והיה החוזה הגדול בכל הזמנים בעת החתימה.
2. יודוניס האסלם, 16 עונות במיאמי היט.
האסלם הוא מיאמי ומיאמי היא האסלם. האסלם נולד במיאמי, גדל במיאמי, שיחק שם בתיכון ושיחק במכללת פלורידה. בתור שחקן שכבר המון שנים לא תורם על הפרקט הוא תורם בחדר ההלבשה, בקהילה, על הקווים ובמרכז האימונים. אבל שוב – לא לשם זה התכנסנו. האסלם מחזיק בשיא מבין שחקנים שלא נבחרו בדראפט. האסלם כבר הודיע שיפרוש אחרי העונה הזו, כאוהד מיאמי אני מגדיר את זה כסוף עידן.
1. דירק נוביצקי, 21 עונות בדאלאס מאבריקס.
אחרון דור הנפילים הנאמנים שכלל את קובי ברייאנט (20 עונות), טים דאנקן (19) ומאנו ג'ינובילי (16). נוביצקי כבר בעונתו ה-21 בדאלאס. הוא גם הביא אליפות היסטורית לעיר וזכה ב-MVP וב-MVP של סדרת הגמר. נוביצקי תמיד הסכים לקצץ במשכורתו כדי לחזק את הקבוצה (לקורא מ. קיובן – האריסון בארנס זה לא חיזוק) ובאמת היה שחקן כדורסל ששינה את המשחק. אך לא בזה נתעסק, כאן רק המספר חשוב ו-21 עונות בקבוצה אחת זה לא רק המספר הכי גבוה כיום' אלא בכלל בהיסטוריית ה-NBA. נוביצקי עוד לא הודיע על פרישה ממשחק אחרי העונה הנוכחית אבל נראה שזה הכיוון שלו.
