מבט על המסלול של הג'ירו ד'איטליה

הגי'רו ד'איטליה יתחיל בשבת, ה-11 למאי והנה מבט על המסלול שלו. מסלול מאתגר שמשך השנה המון שמות גדולים, בין היתר בזכות שלושה קטעים נגד השעון וטיפוסים מרהיבים בחצי השני של המרוץ.

השבוע הראשון

הג'ירו ד'איטליה יזנק השנה מבולוניה. הקטע הראשון יהיה נג"ש אישי באורך 8 קילומטרים. הנג"ש לא ממש פשוט, ב-6 הקילומטרים הראשונים הוא כולל שני רצפים, אשר כל אחד כולל שתי פניות של 90 מעלות בהפרש קטן. סיום הקטע הוא בפסגת הטיפוס שנקרא "סן לוקה" – טיפוס באורך 2.1 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 9.3%. הנג"ש הזה יהיה מאתגר וכבר ייתן יתרון קל למומחי הנג"ש שמבין רוכבי הדירוג הכללי. יהיה מעניין לראות איזה קבוצות יעדיפו לרכב את הקטע עם אופני נג"ש ואיזה עם אופני כביש רגילות, ואם יהיו קבוצות שיחליפו את האופניים לפני הטיפוס.

הקטע השני הוא כבר קטע לספרינטרים עם סיום על כביש פתוח ורחב, אך הקילומטרים הבודדים שלפני הישורת האחרונה יהיו קצת טריקיים במעבר בתוך העיר – מיקום לפני הספרינט יכול להיות מכריע פה. הקטע השלישי גם כן מוקדש לספרינטרים, הפעם עם סיום יותר ידידותי.
הקטע הרביעי לא יכלול טיפוסים משמעותיים אבל הסיום שלו תלול ויכול להיות בעייתי לספרינטרים הטהורים. יהיה כאן מאבק בין הספרינטרים ל"פאנצ'רים". הקטע החמישי יהיה גם כן קטע ספרינט קלאסי, בלי יותר מדי צרות.

הקטע השישי יהיה מסקרן, באורך של 238 קילומטרים, כאשר ה-30 האחרונים כוללים טיפוס בקטגוריה שנייה ואחריו כביש תלול למטה ולמעלה. הספרינט לקו יהיה הפעם ידידותי אבל ההגעה לשם תהיה קטלנית. אני לא חושב שהספרינטרים ישרדו סיום שכזה, יש כאן הזדמנות לניצחון מהבריחה או להתקפה מאוחרת שתנצל את הפרופיל המאתגר, זה קטע שאתם לא רוצים לפספס.

קטע מספר 7 הוא קטע הררי, אומנם לא הרים גבוהים, אבל זה הקטע הכי הררי עד לנקודה הזו של המרוץ. 50 הקילומטרים האחרונים כוללים טיפוס מקטגוריה שנייה, מישור שקרן של כ-20 קילומטרים אחרי הטיפוס. ירידה לקראת גבעה נוספת וסיום תלול מאוד – הקילומטר האחרון יהיה בשיפוע ממוצע של 7.6% עם שיא של 11% שיפוע, קטע קלאסי לפאנצר'ים, או לבריחה. הקטע השמיני ביום למחרת יהיה הארוך ביותר במרוץ, 239 קילומטרים. הוא לא יכלול המון טיפוסים וכנראה יסתיים בספרינט אבל צריך לקחת בחשבון ש-25 הקילומטרים האחרונים שלו יהיו על כביש מעל הים, כביש שעולה ויורד עם המון פניות חדות.

הקטע התשיעי שסוגר את השבוע הראשון (בגרנד טורים כמו בחיים האמיתיים – שבוע זה הימים שבין ימי המנוחה) הוא נג"ש אישי באורך של 34.7 קילומטרים שנכנס למדינת סן מרינו ומסתיים בטיפוס של 12.2 קילומטרים. 22 הקילומטרים שלפני העלייה הם במישור שקרן ועל כבישים רחבים וטובים. 5 הקילומטרים הראשונים של הטיפוס הם החלק הכי קשה שלו עם שיפוע ממוצע של 6.6% ושיא של 11%. אחר כך מגיעים חמישה קילומטרים יותר פשוטים לפני שני קילומטרים אחרונים בשיפוע של 6.4%. גם כאן יהיה מעניין לראות את בחירת האופניים של הקבוצות, אני מאמין שפה רוב הקבוצות יחליטו להחליף לאופני כביש לקראת תחילת הטיפוס.

השבוע השני

השבוע השני נפתח בקטע העשירי שאורכו הוא רק 145 קילומטרים והוא שטוח כמו פנקייק. בעיקרון קטע כזה צריך להיות לספרינטרים, אבל האורך הקצר כל כך והעובדה שהוא מגיע אחרי יום מנוחה יכולים ליצור קושי ביצירה של בריחה ובעקבות כך יום מאתגר מאוד על האופניים. הקטע ה-11 גם כן שטוח אבל ארוך – 223 קילומטרים, זהו קטע מושלם לספרינטרים.

בקטע ה-12 נגיע סוף סוף להרים, הקטע באורך של 158 קילומטרים ואחרי 90 קילומטרים הרוכבים כבר יחצו את קו הסיום בפעם הראשונה, הסיום מגיע שני קילומטרים אחרי קיר בדמות שיפוע ממוצע של 13.2% לאורך 500 מטרים, אשר כולל שיא של 20%, ואם זה לא מספיק – הטיפוס על דרך מרוצפת, מתאו טרנטין ניצח באופן יפהפה בפעם האחרונה שהג'ירו השתמש בסיום הזה, בקטע 18 של מהדורת 2016 [תקציר כאן]. 40 קילומטרים לסיום הפלוטון יטפס על הטיפוס הראשון מהקטגוריה הראשונה במרוץ – ה-Montoso עם שיפוע ממוצא של 9.5% לאורך 8.8 קילומטרים, אחריו ירדו לכיוון העיירה Pinerolo ויתמודדו על הקיר שוב.

הקטע ה-13 הוא כבר סיפור אחר, 193 קילומטרים, הכוללים שלושה טיפוסים מדורגים (2 מקטגוריה ראשונה ואחד מקטגוריה שנייה). הקטע הזה כבר יהיה שייך למטפסים הטהורים ולרוכבי הדירוג הכללי. הטיפוס השני הוא באורך של 9.4 קילומטרים ובשיפוע של 8.7%, הוא מסתיים כ-60 קילומטרים לסיום. הטיפוס האחרון הוא טיפוס מיתי בקרב הרוכבים באלפים, אך מעולם לא נערך שם מרוץ אופניים רשמי, הטיפוס נקרא Colle del Nivolet ומגיע עד גובה של 2,612 מטרים מעל פני הים, הג'ירו קבע את קו הסיום בגובה של "רק" 2,247 מטרים, לצד אגם מלאכותי בשם Serrù. למרות הקיצור, הטיפוס יהיה באורך של 44 קילומטרים (רק 20.3 באופן רשמי), הטיפוס הזה מתאפשר בגלל כביש ישן שנסלל בשנית, ומאפשר למרוץ לדלג על מנהרה מאוד ארוכה. מבחינת קושי – הקילומטרים הראשונים של הטיפוס יהיו יותר קשים מהחלק האמצעי שהוא די שטוח (בין 12 ל-7 קילומטרים לסיום הקטע), אך חמשת הקילומטרים האחרונים הם בשיפוע של 9.2%, ובגובה רב מאוד. הקטע הזה, והטיפוס האחרון במיוחד, יהיו אחד החלקים הכי מאתגרים של הג'ירו, וסיום הפסגה הראשון של המרוץ. יהיה כאן מאבק על הדירוג הכללי ומאבק על הניצחון בקטע, אולי הם יהיו אותו מאבק אבל לדעתי בריחה נחושה יכולה לפתוח פער מספיק גדול כדי לשמור עליו עד לסיום.

את הקטע ה-14 אני אוהב במיוחד, נראה שהוא ממשיך את הטרנד ש-ASO התחילו בוואלטה ובטור בשנים האחרונות – קטעים קצרים ומלאי טיפוס. בקטע הזה, שאורכו הוא רק 134 קילומטרים, יש חמישה טיפוסים מדורגים (שניים בקטגוריה ראשונה) שמצטברים למעל 4,000 מטרים של טיפוס. הסיום הוא אומנם בפסגת טיפוס מקטגוריה שלישית אבל קשה לקרוא לו סיום-פסגה. בין 8 ל-5 קילומטרים לסיום יש שיפוע ממוצע של 6% אך מנקודה זו ועד לסיום העלייה מאוד מתונה. בגלל האורך של הקטע הזה סביר להניח שרוכבי הדירוג הכללי יתחרו על הניצחון בקטע הזה.

קטע 15, שסוגר את השבוע השני, הוא ברובו מישורי אך השליש האחרון שלו מלא בגבעות. קצת לפני ההגעה לכביש שעובר מעל אגם קומו הרוכבים ייתקלו בשני טיפוסים קצרים אך תלולים. אחרי הירידה לאגם וההגעה לעיר קומו מגיע טיפוס קצר אך תלול (4 ק"מ עם שיפוע של 9.7%) וצר ואחריו ירידה של כ-9 קילומטרים לקו הסיום בקומו. את יום המנוחה השני יבלו הרוכבים סביב אגם קומו, לפני השבוע השלישי והמכריע.

השבוע השלישי

השבוע השלישי נפתח בקטע מהגיהנום – 226 קילומטרים עם מעל 4,000 מטרים של טיפוס, כולל הנקודה הגבוהה ביותר במרוץ – פסגת ה-Passo Gavia בגובה של 2,618 מטרים מעל פני הים. רגע לפני הטיפוס על ה-Gavio הרוכבים יעברו בקו הסיום, כ-116 קילומטרים לסיום האמיתי של הקטע. הטיפוס על הגאביה יהיה מהמתאגרים ביותר במרוץ – 16.5 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 7.9%, בגובה כה רב, ללא חלקים שטוחים ואחרי יום מנוחה – ייתכן שרוכב גדול יישבר בנקודה הזו. אם הגאביה לא הספיק, אחרי כ-50 קילומטרים של ירידה מחכה הטיפוס האחרון של היום – ה-Passo del Mortirolo, באורך של 11.9 קילומטרים, עם שיפוע של 10.9% (מגיע בשיא ל-18%) וגם הוא ללא חלקים שטוחים. אחרי הטיפוס יישארו עוד כ-27 קילומטרים, כשה-15 האחרונים בשיפוע מתון.

הפרופיל של קטע 17 לא מאתגר במיוחד, אבל הסיום שלו יהיה מעניין. 5.5 הקילומטרים האחרונים הם טיפוס מקטגוריה שלישית, עם שיפוע ממוצע של 6.9%. בקילומטר האחרון המסלול עובר ליד איצטדיון ביאתלון, עובר במנהרה ומסתיים בתוך איצטדיון הביאתלון. הקטע ה-18 יורד מההרים דרומה, הוא אמור להיות מאוד פשוט וככל הנראה יסתיים בספרינט המוני. הקטע ה-18 הקצר (151 קילומטרים) יכיל בחציו הראשון טיפוס מעניין אשר כולל 17 עיקולים, 5 מתוכם בתוך מנהרה, כל זה דחוס בתוך 6.3 קילומטרים (6.8% שיפוע ממוצע). החצי השני של הקטע כולל שני טיפוסים מדורגים, כאשר השני מביניהם הוא טיפוס מקטגוריה שנייה שפסגתו היא קו הסיום (13.6 קילומטרים עם 5.6% שיפוע ממוצע).

הקטע האחרון הוא נג"ש אישי, לכן בקטע ה-20 למטפסים הטהורים תהיה אפשרות אחרונה לקחת פער על מומחי הנג"ש. אורך הקטע הוא 194 קילומטרים והוא כולל חמישה טיפוסים מדורגים (שניים מהם בקטגוריה הראשונה) שבאים אחד אחרי השני. אורכו של הטיפוס השני בקטע, ה-Passo Manghen, הוא 18.9 קילומטרים, עם שיפוע ממוצע של 7.6%, כאשר 6 הקילומטרים האחרונים הם עם שיפוע ממוצע של 10%. 20 הקילומטרים האחרונים של הקטע כוללים טיפוס, ירידה ואז עוד טיפוס. הטיפוס הראשון מביניהם מסתיים בארבעה קילומטרים מאוד תלולים (8.3%). הטיפוס האחרון ייקח את הרוכבים לקו הסיום שבפסגתו, אחרי 6.9 קילומטרים עם שיפוע ממוצע של 7.3%.

הקטע ה-21 והאחרון של המרוץ הוא נג"ש אישי בעיר ורונה, שיסתיים ממש מחוץ לארנה (ובסיום הרכיבה הרוכבים ייכנסו לארנה). אורכו של הנג"ש הוא 17 קילומטרים והוא אומנם מכיל טיפוס אך לא אחד רציני כמו בקטעי הנג"ש הקודמים. הנג"ש כולל דרכים רחבות מלבד הטיפוס ומתאים מאוד למומחי הנג"ש.