מודה הייתי סקפטי וציני בהתחלה,
הרעיון שאמהות, רובן מעל גיל 30, שחלקן לא עסקו בספורט לפני זה, יתאמנו וישחקו בספורט כדור תחרותי, נראה לי הזוי, מצחיק וחובבני.
בנות, אני מוריד בפניכן את הכובע. אתן מדהימות.
קצת רקע בקצרה, ואני מקווה שאני מדייק, בשנת 2005 הוקמה המאמאנט ע"י עפרה אברמוביץ' כפרוייקט חברתי-ספורטיבי בו חוברות לקבוצת כדורשת אחת אמהות מאותו בית ספר, למטרת פעילות ספורטיבית במשחק הכדורשת ולא פחות חשוב למעורבות קהילתית וחברתית בעיר.
סלוגן המאמאנט הוא "כל אמא יכולה", כל כך פשוט ומופשט, וכל כך חזק.
כן, פעמיים בשבוע, אומרות האמהות לגבר שלהן ששרוע שם על הספה, תקתק את הילדים, ארוחת ערב ומקלחות, אני חוזרת עוד שעתיים, חייבת להתאמן יש לנו משחק קשה שבוע הבא.
מפתיע שלא נפתחה עוד בפייסבוק קבוצת "הגברים של שחקניות המאמאנט והכדורשת", קבוצה סגורה כמובן. האמת, אני בטוח שכל הגברים מפרגנים לבנות הזוג שלהן שבחרו לעסוק בכדורשת, ומי שלא, תתמודדו.
האמהות עם תחושת שליחות להעצמה אישית, חינוך ותרומה ומעורבות קהילתית, הפכו את מאמאנט לתופעה ולארגון ספורט עממי שמתפתח בצורה יוצאת דופן. נראה לי שיותר בנות משחקות היום כדורשת מכל ענפי הכדור האחרים ביחד!
ב- 2009 הצטרפה עמותת איגוד הכדורשת הישראלי ששמה דגש יותר על התחרותיות בענף, ונראה שהתחרות גדולה גם מחוץ למגרש בין שתי העמותות האלה, למרות השוני באג'נדות. על זה נאמר, כל אחת יפה בדרך שלה.
בנות סתם זורק רעיון, אבל אולי היה מעניין לראות בסיום כל שנה פיינל פור של שתי הקבוצות הטובות ביותר מהמאמאנט והכדורשת, או משחק אולסטאר בין שתי העמותות. אל תמכרו לי שהנצחון והתחרותיות זה לא הדבר החשוב, זה אולי לא הדבר הכי חשוב, אבל מעניין תודו.
יפה לראות את הפעילות הקהילתית והחברתית של העוסקות בענף,בייחוד המאמאנט, בהחדרת הענף למגזרים השונים, הקמת קבוצה לאסירות, קבוצות לבני נוער בסיכון, אירועי התרמה, וייצוג ישראל וערכיה בעולם, מעורר השראה.
גם מבחינה ספורטיבית, יצא לי לראות מספר משחקים ואימונים של שחקניות הכדורשת, ואני חייב להגיד לכל הציניקנים, לכו לראות. תראו שחקניות מלאות תשוקה למשחק, מחויבות, דוחפות את עצמן ואחת את השנייה, עם רצון לנצח אבל יחד עם זאת להנות מהדרך, כי הדרך לא פחות חשובה.
כמי שאימן קבוצות בוגרים ולילדים, אני יכול להגיד לכם, יש דבר אחד שאתה לא יכול להצמיח יש מאין, ושהוא הבסיס להצלחה בכל ענף הספורט, וזה התשוקה לספורט, הרצון לעבוד קשה ולבחון את הגבולות של עצמך. אתה יכול לטפח את זה אצל שחקן, אבל הבסיס הוא מי שאתה וסל הערכים שאתה מביא מהבית.
המשחק עצמו לפרקים נראה גם יותר מורכב ממשחק הכדורעף, פחות מונוטוני, בזכות החוקים השונים והיכולת לצעוד עם הכדור צעד או שניים. הראליים יותר ארוכים והסיטואציות יותר מגוונות.
בכלל אני חושב שהרבה ענפי ספורט בארץ יכולים ללמוד מענף הכדורשת ומאמאנט, איך מפתחים ענף ספורט, הכשרת מאמנים מדריכים ושופטים, ארגון ליגות טורנירים ומחנות אימון, גיוס ספונסרים, גיוס העיריות והמועצות, התמקצעות ומקצוענות, נראות על המגרש, ציוד ותשתיות, והבאת ערכים נוספים מעבר לספורט, ממש בית ספר לאיך צריך לעשות את זה.
במשך שנים איגוד הכדורעף ראה בענף הכדורשת המתפתח כגורם שמאיים עליו ו"לוקח" ממנו את הפוקוס ואת הבנות הצעירות הפוטנציאליות. בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסה באיגוד ונעשה מאמץ לשתף פעולה עם הכדורשת, אני חושב שזה רק מתבקש, וששיתוף הפעולה צריך להעמיק.
לכל אימא יש ילדים וילדות, האמהות מהוות דוגמא אישית מעולה עם כל הערכים הנכונים לילדיהן, ויכולות דווקא למשוך אותם לענף הכדורשת או הכדורעף.
המלחמה הגדולה של הכדורעף היא בדרך כלל עם הכדורסל, ולכן כל בן או בת שבגילאים הצעירים יימשך לכדורשת מגדיל את הסיכוי שאולי בבגרותם/ן ייבחרו בענף הכדורעף.
ענף הכדורשת קל יותר ללימוד מענף הכדורעף, ולכן ניתן להתחיל איתו כבר בגיל היסודי הצעיר ואולי אף לפני כן. איגוד הכדורעף צריך להיות שם יד ביד עם ענף הכדורשת. לחשוב על חיבורים משותפים ושיתופי פעולה בין שני הענפים, כמו למשל קיום משחק כדורשת לפני משחק ליגת העל.
בכלל, לקברניטי מונופול התקשורת הייתי ממליץ להכניס את אירועי הגמר של הכדורשת לשידורים הישירים בטלוויזיה, לא כל יום ניתן לראות אירוע ספורטיבי, עם אולם מלא באווירה וכ- 2,000 צופים מעודדים, משפחות שלמות שבאות לראות משחק תחרותי ומעניין, עממי או לא, זה עדיף על שידור הגרנד פרי או הפורמולה 1.
לסיכום בנות, שאפו על מה שעשיתן בשנים האחרונות, המשיכו כך, רק תדאגו לשלוח את הילדים שלכם עם אותם הערכים שהבאתן לענף, מחויבות, התמדה, השקעה, עבודה קשה, לאתגר את עצמך ואת החברות לקבוצה, להיות בני אדם עם מוערבות חברתית וקהילתית, הרצון להיות הכי טובה שאת יכולה והתשוקה.
תעודדו את הילדים לעסוק בספורט, בכל ענף שהוא… "כי כל אמא יכולה".
