אחד הדברים שתמיד סיקרנו אותי, הוא על מה מסתכלות נשים כשהן בוחנות גבר, מכיוון שידוע שאנו קובעים דעה על אדם בתוך מספר שניות מועט. התוצאות של המחקר הלא מדעי שלי, שנעשה על פי מדגם שאינו מייצג, מצביעות על שני איברים עיקריים: העכוז והעיניים. כן, כן, קוראים יקרים שלי, אלה המסקנות והן מוצקות כסלע.
אמנם אינני אישה, אבל בכל זאת חיפשתי את העיניים של לברון ג'יימס בזמן ראיון הסיכום שלו, בתום המשחק הרביעי והאחרון בסידרת הגמר ב-NBA. חיפשתי ולא מצאתי, מאחר והן התחבאו מתחת כובע מצחייה שחור, שהטיל צל על פניו של הכוכב. גם בריאיון הסיכום של המשחק השלישי נקט המלך באותו פטנט, כאשר הניח כובע באופן שיכסה בדיוק את עיניו, ואנחנו יודעים שאצל לברון שום דבר אינו מקרי, והכל מתוכנן ומחושב.
קשה מאוד לדעת מה אדם באמת מרגיש כשלא רואים את עיניו. המילים אינן מספיקות, בעיקר כי הן יוצרות קלישאות ומשפטים שחוזרים על עצמם מדי ערב, אלא שהמלך, כמו מלך, מעדיף להשאיר את הנתינים באפילה.
האם הוא עצוב?
האם הוא כועס על עצמו או על חבריו לקבוצה?
האם הוא ויתר?
המבט בעיניים אמור לתת לנו חיזוק לאמיתות דבריו או לחילופין עלול לגרום לנו לחשוב שהוא מבלף.
העיניים שלו יגלו לנו אם באמת הוא לא החליט היכן ישחק בעונה הבאה, או שהוא כבר יודע.
לברון, כמו לברון, מעדיף שלא נדע.
הוא שומר את הקלפים שלו קרוב לחזה, כי אם העולם ידע מה הוא מרגיש, הוא עלול להפסיד במשחק הפוקר, למרות שכל האסים אצלו. מבחינתו הוא מחליש את כוחו אם מישהו יוכל לקרוא אותו וכך לצפות את מהלכיו.
לברון, כמו לברון, חייב להיות בשליטה מוחלטת, על המגרש ומחוצה לו, כלפי כולם וכל הזמן.
מהרגע שהוא הבין את הפרינציפ בקיץ 2010, עם המעבר היזום מקליבלנד למיאמי, הוא לא הירפה מהמושכות לשניה.
מחוץ למגרש הוא חתם רק על חוזים קצרי טווח, היה מעורב בהחתמת שחקנים וכנראה גם בהחלפת מאמנים ועל המגרש הוא דאג שכל מהלך יעבור דרכו. איך אמר יצחק רבין ז"ל: "אני אנווט, אני אוביל".
אלא שהשיטה שעבדה כל כך טוב במיאמי בתחילת העשור והביאה לו שתי אליפויות שם, כבר עובדת פחות טוב בסיבוב השני שלו בקליבלנד. מישהו בשם קוין דוראנט לקח את הפטנט ושידרג אותו.
הצורך של לברון בשליטה מוחלטת מתבטא גם בעמימות שהוא נוקט לגבי מהלכיו בעונה הבאה. בניגוד לדוראנט, שבדומה ללברון הוא שחקן חופשי, שהצהיר שהוא מעוניין להמשיך עם האלופה, הרי המלך אינו חושף את כוונותיו. האם הוא חושש שמידע כזה יפגע בכושר המיקוח שלו?
היחס שלי כלפי לברון השתנה עם השנים. כאוהד בוסטון חששתי ממנו כי ידעתי שאין ממש דרך לעצור אותו, ואחרי המעבר הבומבסטי למיאמי, סלדתי מההתנשאות והשחצנות של טקס "ההחלטה". החזרה הרומנטית לקליבלנד ריככה גם אותי ובשנים האחרונות למדתי להעריך את ההתמדה וההשקעה שלו שמתבטאות בשיפור עיקבי בכל מרכיבי המשחק. יש בי אמפתיה למאמץ המנטלי העצום שהוא משקיע עקב לחץ אדיר וציפיות דימיוניות שיושבות על כתפיו כמעט עשרים שנה. אפילו ג'ורדן ברח לבייסבול בשביל להירגע ולאסוף כוחות חדשים.
אין לי שמץ מושג האם לברון יחליט ללכת ליוסטון בשביל אליפות, או ללייקרס בשביל ביזנס וזוהר, או לפילדלפיה בשביל להחליף דחקות עם אמביד או אולי לבוסטון על מנת לפגוש סופסוף מאמן רציני. יכול להיות שהוא בכלל יחליט להמשיך בקליבלנד, כדי להבטיח מעל לכל ספק הקמת פסל בדמותו בכניסה לאולם. כל החלטה שהוא יקבל ניתן להסביר בהיגיון. לי יש תחושה שההחלטה שלו תפתיע את כולנו.
קטונתי מלהמליץ למלך מה לעשות, אבל בכל זאת ארשה לעצמי עצה קטנה:
שחרר, הרפה.
אתה לא חייב להיות בשליטה כל הזמן.
אתה מספיק חזק כדי להוריד את הכובע ושנסתכל לך בעיניים.
