בשנים האחרונות ולאחר עזיבתו הכפויה של אלי טביב, מתדרדר מועדון הכדורגל של הפועל ת"א מדחי אל דחי. חובות המועדון הולכים ונערמים (40 מיליון שקלים ואולי יותר, לרבות לשחקני עבר) בזמן שאמיר כבירי ואנשיו ממשיכים להאמין בצדקת דרכם. למי שלא ער למה שקורה כאן, דרך זו כוללת מכרז תמוה על אצטדיון שנראה גדול על מידותיהם של האדומים, מרדף אחר משקיעים אלמוניים מסין, מלחמת התשה תקשורתית מול הגדולות (האחרות?) של הכדורגל הישראלי, הוצאות רכש מטורפות על שחקנים שמרכיבים קבוצה שכבר 540 דקות לא מצליחה למצוא את הרשת. אם אתם לא אוהדי מכבי או בית"ר (ואולי גם אם כן) כנראה שהסיפור הזה כבר לא אמור להצחיק אתכם, להיפך.

נתחיל מהסוגיות הטריות. פרשת העברתו של הדרבי התל אביבי לסמי עופר (שטורפדה לבסוף על ידי המנהלת) הולכת ומתבררת כגחמה מובהקת של אנשי ההנהלה האדומה, שמחפשים כל דרך להשיג כספים למיגור הגירעון, גם אם במחיר של דריכה על גביהם של האוהדים. אותם אוהדים שמהם צמחו כבירי ואנשיו. אם בתחילה נמניתי על אלו שחשבו שההתנגדות של אלונה ברקת ואחרים למהלך היא התבכיינות לשמה (ועדיין, כל התל אביביות נמצאות בעונש רדיוס לשנתיים הקרובות כך או אחרת). היום אני מבין. לצהובים הרי לא חסר מקורות הכנסה והתקדים המסוכן שעלול להיווצר עלול לפגוע יותר בספורטיביות לטובת העסקים מאשר להיפך. יתר על כן, ההחלטה של אנשי המנהלת מקבעת עוד יותר את השחיקה במעמדה של הפועל בכדורגל הישראלי.

ההוצאות האינסופיות של האדומים על רכש שחקנים שלא מצליחים לתרום את חלקם רק מעידות על חוסר חשיבה מקצועית שהתבטאה בשליפות מהמותן. מעל ל-30 שחקנים (כן זה המספר) הוחתמו או הושאלו לקבוצה בשנתיים האחרונות. בראש ובראשונה, איך לא, בן רייכרט, שמסמל את הניסיונות הכושלים לניגוח והתנשאות על היריבה העירונית יותר מאשר יכולות וכישרון על הדשא. בקבוצה הצהירו שעסקת שגיב יחזקאל היא "נקמה" בצהובים על המעבר המתוקשר ההוא. ואני שואל: היכן הנקמה? בזה שהפסדתם רק 200 אלף יורו (הפועל שילמה בעסקת רייכרט מיליון יורו לצהובים)? מה יוצא לכם מהעובדה שנלחמתם להשאיר את שוינפלד שלא מוצא את עצמו בהתקפה רק כדי שלא יחצה את הכביש לקריית שלום (פה זה כנראה כן מתאים לרצות את האוהדים)?

בנוסף על כל אלו, הובא מאמן שחי על הצלחות נשכחות מהעבר, שרק לפני שנה סיים לדרדר את נבחרת ישראל שאולה, שכבר לא מאמין ממש בשחקן הישראלי (על השחקנים הישראלים תוצרת הנוער המוכשר של הקבוצה אין מה לדבר) ולפי גורמים שונים גם לא סומך על הזרים הבינוניים שלו. אם תוסיפו לכל זה את הספינים וההצהרות ללא כיסוי של אנשי המועדון בתקשורת מה תקבלו אם לא מועדון שאיבד את דרכו וזהותו ונמצא בדרך בטוחה למסעות של"ח ארץ ישראליים ברחבי הליגה הלאומית בימי שישי.

יכול להיות שזה יקרה. יכול להיות שגם אם פתאום יופיע איש עסקים רציני שייקח את המועדון מידיהם של אנשים להוטים ובעלי כוונות טובות אך כושלים בניהול קבוצת כדורגל, הפועל תרד ליגה. כרגע הדבר שצריך להיות חשוב לכל מי שנוגע בדבר הוא לא איך מנצחים בדרבי, או איך מחקים את מכבי, או בונים אצטדיון בבת ים, או בכלל איך שורדים בליגה. המטרה החשובה ביותר היא להבריא את המועדון מחובות ובעלי אינטרסים או אנשים לא מקצועיים, להחזיר לו את הזהות וכן בנייה ומיצוב המועדון בצמרת מחדש. אם לא יקרה כל אחד מאלו, הליגה השנייה עלולה להיות רק הספתח של הסוף המר (או המשמח, תלוי את מי שואלים).