הטור נכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
לפני המשחק:
הרגשה מעורבת.
מצד אחד, שבת מבאסת של גשם ללא הפסקה ופטירתם של אנשים מוכשרים, עמוס עוז ושייע גלזר.
מצד שני, אין חדשות טובות יותר מאשר הפסד מפתיע של טוטנהאם אחרי כדור שעובר בין הרגליים של אלדרווילד בדרך לרשת.
המשחק:
המהלך ההתקפי הראשון של ליברפול מתחיל מכדור שרוברטסון מעביר בין הרגליים של שחקן ארסנל, סוג של הומאז' לשער של וולבס.
ליברפול בשליטה מוחלטת בפתיחה, וארסנל מצליחה לעבור את החצי בעיקר בזכות איבודי כדור של פאביניו ולוברן. הראשון מסתיים בכלום והשני בשער קליל. 1-0, ופיגור ראשון באנפילד מזה שנה.
זמן הוא משהו שאמור להיות מוחלט ושווה לכולם, אלא שלפעמים הוא נזיל וכל אחד משתמש בו באופן שונה ובקצב אחר. בזמן שאני לא מספיק אפילו לסיים את תיאור השער הארסנלי, פירמינו מספיק להבקיע שני שערים, אחד מזליקי והשני גאוני, כדי להפוך את התוצאה.
שניהם מתחילים בתנועה נהדרת של פירמינו ממרכז המגרש לכיוון השער, הראשון בהתקפה מתוכננת והשני אחרי חטיפת כדור.
שניהם מסתיימים בבעיטה של פירמינו מתוך הרחבה, הראשון ברגל ימין אחרי שהכדור מרקד בין כל שחקני ההגנה של ארסנל, והשני ברגל שמאל אחרי שפירמינו מרקד עם הכדור בין כל שחקני ההגנה, ומשאיר אותם על הדשא. 1-2, והמהפך הכי מהיר והכי מלהיב שאפשר לראות בכדורגל.
ברבע השעה אחר כך הקבוצה בטירוף והקהל באטרף מוחלט. ארסנל מצליחה לייצר בעיטות עונשין וקרנות ולהרגיש שהיא יכולה עד שליברפול זוכה בקרן… והופכת הרחקה גרועה למהלך מרהיב. רוברטסון עוקף את ההגנה במסירה ארוכה מהחצי, סלאח מניח את הכדור ומאנה מבקיע מקרוב. אחד-שתיים-שלוש. 1-3 ושליטה אדומה מוחלטת.
ומה חשבתם, שנסיים משחק בלי הכשלה של סלאח בצד הימני של הרחבה שמסתיימת בפנדל מוצלח של המלך, משחק שני ברציפות. 1-4.
מחצית מושלמת.
שבע בעיטות, חמש למסגרת. איזה אחוז קליעה מהשדה.
מפץ על המגרש ומפץ בימין…
בפתיחת המחצית השניה השדר הבריטי תוהה אם אמרי יעשה שינויים משמעותיים שישפרו את מצבה של ארסנל, ותוך שלוש דקות הוא מקבל את התשובה, כשמאנה וסלאח מגיעים בקלות מול השוער.
חמש דקות מאוחר יותר מסתבר שארסנל כן מסוגלת להתקרב לשער, כשאובמיאנג מחטיא באופסייד מול שער ריק, והשדר הבריטי נזכר בהחטאה המפורסמת של רוני רוזנטל.
היתרון העצום מכתיב משחק קיצבי אבל רגוע משהו, וכשההזדמנויות נופלות אצל טרנט ופאביניו, עדיף למצוא דרכים אחרות להבקעה, למשל פנדל. דחיפה קטנה על לוברן מסדרת לפירמינו שלושער. 1-5, ואני מתקשה לזכור משחק צמרת עם כל כך הרבה גארבג' טיים.
שורה תחתונה:
ניצחון ענק, מרשים, מלהיב ומרהיב, ואם הייתי מוסיף עוד מאה מילים ברוח הזו, זה לא היה מספיק לתאר את תשעים הדקות המושלמות באנפילד.
משחק מול אחת הגדולות שעוזר לשיפור הפרש השערים באופן כה דרמטי, הוא מאורע יותר נדיר מהקמת מפלגה חדשה בישראל.
אני ואתם יכולים לנתח עד מחר את המערכים הגמישים והשונים של קלופ, כשלמעשה מדובר במערך בסיסי ופשוט – כולם מתקיפים וכולם מגינים, כל הזמן ובמהירות מקסימלית.
אני ואתם נספר ונדבר על התנועה של השחקנים, השליטה בכדור והמשמעת הטקטית, אבל יכול להיות שהדיון האמיתי הוא על מה השתנה בראש ולא ברגליים. סביר להניח שבעונות הקודמות פיגור מוקדם היה מסתיים בקריסה ובהפסד. העונה זה לא קורה,והקבוצה אוספת את עצמה מהר מאוד, ויוצאת קדימה כדי להשוות. הם לא מוותרים מכיוון שיש להם מנהיגים על המגרש ועל הקו, ויש להם ביטחון עצמי שנבנה על בסיס יסודות איתנים של יכולת והצלחות.
איש המשחק הוא ללא ספק פירמינו, בזכות השערים, התנועה, המסירות וההנהגה בדקות אחרי השער.
והשער השני, איזה שער – פואטרי אין מושן.
סגן ראשון ולא בהרבה היה הפעם וינאלדום, שלדעתי היו לפחות שניים ממנו על המגרש, ביחוד באיזורים שבהם הסתובבו שחקני ארסנל. ג'יני לחץ על ללא הרף ובלי הפסקה על שחקני ארסנל, לא ויתר על אף כדור, ואני הפסקתי לספור את מספר הפעמים שבהם הוא נפל וקם עם הכדור ברגליו. אי אפשר לשחק קשר נסוג בצורה טובה יותר.
ההגנה עשתה את שלה, עם עוד הופעה סולידית ויעילה של וירג'יל ואליסון, כולל מסירה נפלאה של השוער שהכינה את הפנדל הראשון.
לוברן חטא באיבוד הכדור בשער החובה, אולם כיפר על כך בהשגת הפנדל, ורובו וטרנט חרשו את הקווים, אם כי נקווה שרוברטסון מיצה את מכסת האיבודים השבועית שלו. אני מניח שקלופ יסב את תשומת ליבו למיקום הקידמי שלו בשער שספגנו.
חוץ מזה, בכל השנים שאני רואה את הקבוצה, מעולם לא ראיתי צוות שמבצע את מלכודת הנבדל בצורה כל כך מתואמת ויעילה, אולי אצל קבוצות איטלקיות.
בקישור פאביניו היה שותף ראוי לוינאלדום בצד ההגנתי, אולם היה גם שותף למספר איבודי כדור, ושוב נקווה שגם הוא מיצה את המכסה השבועית בנושא. שאקירי נתן את תרומתו האנרגטית הקבועה משני צידי הכדור. והנדרסון שוב בעט לשער ואפילו די קרוב לקורה. יש מצב שנראה ממנו שער שדה העונה, כי בעונה כזו הכל יכול לקרות.
סלאח ומאנה עשו כל הזמן לחץ על הגנת ארסנל וכשהכדור אצל האדומים הם כל הזמן בתנועה לעומק ולא לרוחב, שבסופו של דבר מביאה לתוצאות חיוביות.
גם השבוע כבשנו שני שערים כתוצאה ממצבים נייחים, הראשון אחרי ריבאונד והשני מפנדל שצמח ישירות אחרי הגבהה, וזה הופך להיות חלק משמעותי יותר ויותר.
ומילה אחת על ארסנל, שאמנם שיחקה בהרכב חסר, אבל גם ככה אתה לא מצפה מהגנה של קבוצה כזו לעשות את כל הטעויות האפשריות. לזכותינו, יש לנו קבוצה שיודעת לנצל את זה.
הקבוצה נראית פשוט נפלא עם מחוייבות ענקית, תאווה למשחק ושמחת חיים.
חודש דצמבר עם תשעה ניצחונות ופער שערים 23 – 3. וואו.
יאללה, נוסעים למנצ'סטר.
האופטימי יגיד: אפילו זקני ליברפול מתקשים לזכור פתיחה כל כך טובה וקבוצה כל כך דומיננטית.
הפסימי יענה: אחוזי הקליעה מהשדה ירדו במחצית השנייה.
האופטימי יאמר: יאללה שתוק כבר.
הפסימי יגיב: שותק, אתה יודע מה? בעצם טפו, טפו, טפו…
טור פתיחת העונה של יומן האליפות
