המערך שכובש את הפרמיירליג

אחת הסיבות שהפרמיירליג נחשבת לליגה הטובה בעולם היא איכות ומגוון המאמנים שלה. בגלל הכסף הגדול שיש לקבוצות הן מסוגלות להביא כל מאמן שהם ירצו. לכן כל מאמן שהצליח בליגה גדולה, סביר להניח שיגיע לאנגליה והליגה האנגלית נהנית מעושר סגנוני שאין כמוהו ומתהדרת במאמנים שהגיע מהכדורגל הספרדי, האיטלקי, הגרמני, הצרפתי, הפורטוגזי ועוד ועוד.

פפ גווארדיולה, מנצ'סטר סיטי
Credit to Manchester City facebook page

לכן, כל פעם מגיעים לליגה מאמנים חדשים עם מערכים חדשים שמשגעים את הליגה. במשך 20 שנה שלטה בליגה מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון עם ה4-4-2 המסורתי, עם הפסקות קצרות בהן ארסנל של וונגר הציגה 4-4-2 משלה וצ'לסי של מוריניו השתלטה על הליגה עם 4-3-3. לפני שנתיים צ'לסי, הפעם עם קונטה, הראתה דומיננטיות עם שיטת 3 הבלמים ולפני שנה מנצ'סטר סיטי ופפ גווארדיולה שברו שיאים בשיטת הטיקי טקה המפורסמת של הספרדי.

אבל השנה קורה דבר מוזר: שתי קבוצות מובילות שונות משתמשות בפעם הראשונה באותו מערך, ולשתיהן יש אחוזי הצלחה אדירים איתו. המערך הוא 4-2-3-1 והקבוצות הן ליברפול וטוטנהאם.

 

התקפה בגלים

תחילה, נציג את האופן שבו ליברפול השתמשה במערך מול וולבס בשישי:

ליברפול וולבס מערך

בהתחלה, המערך נראה מוזר: סלאח חלוץ מרכזי? פירמינו קשר התקפי? קייטה ווינגר שמאלי? לכן, חשוב להבין את האופן שבו ההתקפה מתבצעת במערך הזה. בגלים.

ראשון תוקף החלוץ המרכזי, שיוצא להתקפה באמצעות כדור ארוך, לכן חשוב שהחלוץ המרכזי יהיה שחקן מאוד מהיר (כמו סלאח), החלוץ יכול לתקוף גם דרך האגפים ולא רק דרך האמצע, אבל מה שחשוב הוא שהוא ראשון. היתרון של חלוץ מהיר הוא שרוב ההגנות באנגליה מבוססות על בלמים כבדים ואיטיים שמתקשים מאוד להתמודד עם מהירות.

אם החלוץ לא מסוגל לתרגם את המתפרצת לשער, הוא מחכה לגל השני שמורכב מהווינגרים ומהחלוץ המרכזי, שמשחק כקשר התקפי. הגל השני מגיע מיד אחרי החלוץ ונותן לו עוד אפשרויות להמשיך את ההתקפה. במקרה של ליברפול מדובר על קייטה, מאנה ופירמינו. עצם העובדה ששחקני האגף מגיעים בגל שני ולא בגל ראשון כמו בדרך כלל מאפשרת לשבץ שם שחקנים שהם לאו דווקא מהירים מאוד כמו קייטה.

בליברפול המערך הזה הוא מאוד הגיוני: סלאח הוא בכל מקרה הסקורר המרכזי של קלופ, ופירמינו מתאים לשחק כ-9 מזויף, קלופ לא היה צריך לבצע הרבה התאמות כדי להוציא את ההרכב הזה לפועל. לעומת זאת, בטוטנהאם הסיפור שונה.

 

בואו נראה את ההרכב של טוטנהאם בניצחון האדיר 6-2 על אברטון בראשון:

טוטנהאם אברטון מערך

הבחירות במערך הזה נראות הרבה יותר תמוהות: הארי קיין, אחד מחלוצי הרחבה הטובים בעולם, משחק פה כקשר התקפי, דלה עלי הקשר ההתקפי משחק באגף ימין וסיסוקו הווינגר הימני משחק באמצע. אבל צריך לזכור שבמערך הזה שחקני הכנף לא צריכים להיות מהירים, אלא רק החלוץ, שבמקרה הזה יונג מין סון הוא שחקן בהחלט מהיר. במערך הזה מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן טוטנהאם, משתמש בדריבל המעולה של סיסוקו כדי לשחרר לחץ, להעביר כדורים קדימה ולבצע התקפה בגלים כפי שהסברתי מקודם.

אחד הדברים שפוצ'טינו היה צריך לעשות כדי לבצע את המערך הוא לשנות תפקוד להארי קיין. כפי שנכתב למעלה, קיין ידוע כאחד מחלוצי הרחבה הטובים בעולם, אך הוא לא מספיק מהיר כדי לשחק חלוץ במערך הזה, לכן פוצ'טינו הציב אותו בגל השני. ניתן לראות שכחלק מהשינוי שלו, קיין מוסר יותר, מחלק יותר מסירות מפתח ומבשל יותר (עד אברטון 4 משחקים ברציפות שהוא מבשל שער) בצורה שמתאימה יותר לספרה 10 שעל הגב שלו.

עכשיו כשהבנו את האופן שבו ההתקפה במערך הזה עובדת, בואו נדבר על הגנה:

 

שינוי צורה

כיום השיטה היעילה ביותר להגנה היא בשלושה קווים של 442. זה מערך שמאפשר לך לסגת למרווחים מאוד קטנים אל מול התקפת היריב ולשים עומס של שחקנים בכל אזור במגרש. הבעיה במערך הזה היא שמאוד קשה לתקוף איתו בצורה זורמת וקבוצתית. במערך שלנו מצאו לזה פתרון: המערך ישנה צורה בהגנה! מה הכוונה? נניח שעכשיו התקפה של ליברפול נחשלה והיריבה מתחילה התקפה, אז פירמינו יישר קו עם סלאח וקייטה ומאנה יישרו קו עם הנדרסון ופאביניו והופה, מערך 442 לתפארת הכדורגל ההגנתי. להלן איך זה נראה על המגרש:

ליברפול מערך 442

הפעולה ההפוכה ביציאה להתקפה מאוד פשוטה: סלאח יוצא קדימה והווינגרים מיישרים קו עם פירמינו. אותו עיקרון עם טוטנהאם.

 

יעבוד בזירה האירופית?

מערך ה4-2-3-1 החדש של ליברפול וטוטנהאם מוצלח כי הוא מאפשר גמישות ויעילות הן בצד ההתקפי והן בצד ההגנתי. ברקורד של המערך הזה יש רק הפסד אחד (טוטנהאם שהפסידה לארסנל 4-2), הוא מאפשר לשתי הקבוצות להשתמש בשחקנים שלהם בצורה שמנצלת את היתרונות שלהם וממקמת אותן, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, בשני המקומות הראשונים בליגה.

יהיה מעניין לראות איך קבוצות אחרות ימצאו פתרון למערך הזה (ובייחוד באיירן ודורטמונד, שיפגשו את ליברפול וטוטנהאם בהתאמה בשמינית גמר האלופות). יותר מעניין יהיה לראות את ההשפעה של המערך הזה על הכדורגל העולמי והאם קבוצות מחוץ לפרמייר ליג יאמצו אותו.

ליברפול
Credit to "Liverpool FC" Facebook page
Print Friendly, PDF & Email

תגובה אחת

  1. ברכה גולדדמיט

    ניכר פה המאמץ אבל יצא לך פריימו
    קשקשת

    יונייטד של פרגי לא שיחקה 20 שנה 4-4-2 (ואם ארסנל של ונגר שיחקה כך אין שום חידוש שליברפול והספרס מצליחות עם אותו מערך)

    4-2-3-1 הוא מערך בכלל לא חדש, להפך הוא סופר נפוץ.
    גם "שיטת הגלים" זה למעשה קיים תמיד אצל כל קבוצה בעולם. מי תוקף ראשון במכבי פ"ת המגן הימני? מובן שלא.

    הדרך בה הצגת את הקבוצות שגויה גם היא לחלוטין. קיין משחק 90% מהפעמים כחלוץ פר אקסלנס לא רק כי הוא חיית רחבה אלא גם בזכות היכולת שלו להשתלט על כדור ארוך. מה שהרבה פחות קיים אצל סון.
    זאת רק טעות אחת שלך בניתוח מבין לפחות שלוש…

    גם בליברפול בחרת את קייטה כקיצוני, כמה הוא כבר שיחק שם? 2-3 משחקים כל העונה אולי.
    התפקוד של סלאח ופרמינו סופר לא מדויק ואם כבר אפשר להחליף בניהם וזה קצת יותר יזכיר את המציאות.
    שוב זה רק על קצה המזלג.

    אני מקווה שאתה לא נעלב מי כותב צריך להיות חשוף לביקורת ופה היה טור ממש רשלני לצערי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח