כמעט שלוש שנים עברו מאז שקלופ הפציע בשמי אנפילד, ונראה שהפרויקט שלו הגיע לגיל הבגרות והבשלות. כן, ליברפול מוכנה, ראויה ויכולה לזכות העונה באליפות. אין תירוצים ואין נסיבות מקלות. למרות הפציעות שיגיעו, ההפסדים שיפתיעו והשחקנים שישברו בדרך, ליברפול תזכה העונה באליפות. אין אפשרות אחרת.

כמעט שלוש שנים אני כותב על הקבוצה, ומעולם לא הייתי בטוח בהצלחתה כמו השנה.
אז הנה כמה נקודות חשובות לקראת עונת האליפות:

אני מכיר אותך מפעם
יורגן סיים בעונה שעברה את תקופת הגישושים ועכשיו הוא מכיר את הסחורה. הוא יודע מה זה לשחק בניוקאסל ובהאל בחורף, הוא למד את הקצב והאינטנסיביות, הוא ראה מהי "פגרת" חג המולד והוא מבין איזה אגרופים חוטפים ב"בוקסינג דיי". את הידע הזה הוא יצטרך ליישם בניהול המשחקים והעומסים לאורך העונה.

מכולם בחרתני
אין בסגל היום שחקנים שקלופ קיבל בירושה ונשאר תקוע איתם. אתה נמצא כי קלופ רוצה אותך וכי אתה מתאים למאמן ביכולות שלך ובאופי שלך. נקודה.
לקבוצה יש היום מספר אופציות בכל עמדה על המגרש. אמנם המחליפים לא באותו רמה כמו הכוכבים, אבל הנפילה תהיה העונה פחות תלולה.
זה מצב לא מוכר לאוהדים ולקבוצה בשנים האחרונות וסופסוף יש לקלופ מבחר ויכולת תמרון.

מפלגת המרכז חייבת לעבור את אחוז החסימה
קלופ התמקד בפגרה בשידרוג חוליית הקישור בשני תפקידיה, ולשם כך החתים שלושה שחקנים (קייטה, פאביניו ושאקירי). הקישור יהיה חייב השנה להיות הרבה יותר דומיננטי ויעיל בפן ההתקפי כדי שהקבוצה תצליח. עכשיו כל היריבים מכירים את ההתקפה וקשה לצפות לעוד עונה של 60 שערים מהשלישייה הקדמית.

התפוקה ההתקפית של הקשרים אשתקד היתה חלשה.
שימו לב מה הנדרסון, מילנר, צ'אן, וינאלדום, אוקסליד-צ'מברלין ולאלנה עשו בעונה שעברה (בסוגריים השוואה לקישור של סיטי ויונייטד) :
5.6 בעיטות בממוצע למשחק (סיטי – 7.7, יונייטד – 5.4)
5.4 מסירות מפתח למשחק (סיטי – 7.2, יונייטד – 4.6)
17 אסיסטים כל העונה (סיטי – 35, יונייטד – 18)
8 שערים (סיטי – 32, יונייטד – 14)
(סיטי – דה ברוינה, סילבה, פרננדיניו, גונדוגאן וברנרדו סילבה.
יונייטד – פוגבה, מאטה, פלאיני, הררה ומאטיץ').

הפערים מול סיטי ברורים וכמות השערים ממש אפסית.
בלי קישור שיביא מספרים הקבוצה לא תצליח להתקדם העונה. יכול להיות שקייטה יהיה זה שיבקיע, ואולי וינאלדום יתחיל לכבוש (הוא אפילו הבקיע בהכנה תוך כדי תנועה לעומק) או שאפילו הנדרסון יתחיל לבעוט לשער. זה ממש לא חשוב מי יעשה מה, העיקר שיבקיעו כבר.
קלופ הבין את הבעיה וטיפל בה פרסונלית. עכשיו הוא צריך לייצר שיטה ותנועה על מנת שגם הקשרים יאיימו על השער ויבקיעו.

יש אקסיומות שגויות
לפני שנתיים נולדה האקסיומה שליברפול מצליחה נגד הגדולות, מכיוון שהן יוזמות, מחזיקות בכדור ותוקפות ומאפשרות להתקפה האדומה מרחב פעולה ותנועה. זה קרה אחרי עונה שבה ליברפול לא הפסידה לחמשת הגדולות – יונייטד, סיטי, צ'לסי, ארסנל וטוטנהאם.

בעונה שעברה המגמה התהפכה והתוצאות מול היריבות לצמרת היו חלשות:
2016-17 : מאזן 5 – 5 – 0 / 20 נקודות / 16 – 10.
2017-18 : מאזן 2 – 4 – 4 / 10 נקודות / 16 – 21.
ההתקפה נתנה את אותה התפוקה מול הגדולות, אבל ההגנה פישלה בגדול. בכל שאר עשרים ושמונה המשחקים הקבוצה ספגה 17 שערים.
קלופ יהיה חייב לחשב מסלול מחדש במשחקי הצמרת והקבוצה חייבת לקחת בהם יותר נקודות.

אולר שוויצרי רב תכליתי
עוד לפני משחקי ההכנה כל הפרשנים התייחסו להחתמה של שאקירי כגניבה בזכות המחיר הנמוך ששולם עבורו.
אחרי משחקי ההכנה כולם כבר בטוחים בכך, בזכות המאמץ שהוא השקיע, הרבגוניות שלו והיכולת שלו לשחק על שני הקוים וגם בקישור.
השילוב של מהירות וטכניקה מתאימים בול לתכונות שקלופ אוהב ונראה שהוא יקבל הרבה דקות איכותיות.
האסיסט הנהדר שלו לסטארידג' במשחק ההכנה מול טורינו היה סיום נהדר לקדם-עונה.

מאחר ולא עקבתי אחרי סטוק, ראיתי את שאקירי רק במשחק משמעותי אחד השנה, הניצחון של שוויץ במונדיאל על סרביה. שאקירי נתן משחק ענק שהתאפיין בהתלהבות עצומה, מחוייבות מלאה, תנועה בלתי פוסקת ומעורבות בכל מהלך. אם הוא יביא שמונים אחוז מזה לאנפילד, דיינו.
אלא שמעבר לביצועים שלו על המגרש, המשחק הזה, שבו שאקירי הראה את המחוייבות והמעורבות הפוליטית שלו, הוכיח לי שהחשיבות הגדולה שלו עשויה להיות דווקא כמנהיג בחדר ההלבשה, לא פחות מהיכולת המקצועית שלו. נדיר ששחקנים מבטאים את רגשותיהם ודיעותיהם בצורה כזו, ואם שאקירי העז לעשות זאת, כנראה שיש באישיות שלו משהו מיוחד.
יש לי תחושה שקלופ ידע למקסם את היכולות שלו על המגרש ומחוצה לו.

שחקן המפתח
ניסיתי לחשוב מי השחקן שאין לו תחליף במערך של קלופ.
מי השחקן שהיעדרות שלו תפגע בחבריו וביכולת הקבוצה הכי הרבה? סלאח, אליסון, פירמינו, קייטה או אולי הנדרסון?
לדעתי אף אחד מאלה, מכיוון שלכל אחד מהם יש מחליף סביר.
השחקן הזה הוא וירג'יל ואן דייק.
הבלם ההולנדי שידרג בעונה שעברה את ההגנה מהדקה הראשונה שהוא דרך על הדשא באנפילד. הוא בליגה אחרת לעומת כל הבלמים האחרים שנמצאים בסגל, וכשהם לצידו הם נראים הרבה הרבה יותר טוב. לוברן אולי הצהיר שהוא "הבלם הטוב בעולם", אבל המציאות שונה לחלוטין ודי לזכור איך הוא נראה טרום עידן וירג'יל.
קלופ יהיה חייב לשמור עליו לשלבים המכריעים ולמדוד כל שניה שהוא נמצא על המגרש, כי אסור לשחוק אותו.

השאלות והדילמות שעומדות מול המתחרות על האליפות
האם סיטי תתגבר על מחסום "אף אחד לא זכה בשתי אליפויות ברצף כבר עשר שנים"?
האם יונייטד ומוריניו יפסיקו לריב אחד עם השניה?
מה הסיכוי של צ'לסי לזכות שוב באליפות עם מאמן חדש תוך שנתיים?
איך ומתי טוטנהאם תתרגל לאיצטדיון החדש?
תוך כמה שנים ארסל תתגבר על טראומת העזיבה של פרגוסון, סליחה של ונגר?

עוד כמה שאלות שעומדות בפני ליברפול
האם הרכש צריך זמן הסתגלות לפרמייר – ליג או שהם ישתלבו מיד?
האם קלופ יתחיל לבצע חילופים לפני הדקה ה 78?
מי ייפצע ואיך?(טפו, טפו, טפו… אבל זה בלתי נמנע).
האם יהיה שחקן צעיר שיעשה השנה קפיצת מדרגה?
האם נשרוד עונה שניה בלי הסידרה "לוקאס והעבירות הטיפשיות ליד הרחבה בדקה הכי קריטית"?
למה אף אחד לא שואל את קלופ על הפרידה מהעוזר הניצחי שלו, בובאץ', והאם זה ישפיע עליו העונה?

למרות הרכש הנוצץ, הכוכב האמיתי של המועדון היה ונשאר יורגן קלופ.
הוא הלב, הפנים והפה של ליברפול.
עם כל הכבוד למנג'רים שניהלו את המועדון בעשורים האחרונים, מאז קני דלגליש לא היה מנג'ר כל כך דומיננטי ופופלרי.
אמנם כתבתי בפתיחה שהשנה ליברפול תזכה באליפות, אבל גם אם קלופ לא יביא העונה אליפות לאנפילד ונקבל, כמו בעונה האחרונה, כדורגל שמח, יצירתי ומרהיב ונהיה רלוונטיים גם בחודש מאי – דייני.