יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טריילר:
ביום רביעי מול פטישים,
והיום פוגשים ת' קדושים,
החבר'ה האלה ממש בתנופה,
דני שלנו, חלוץ סופה,
ארבעה ניצחונות חוץ ברציפות,
מה, הם רצים לאליפות?

אצלנו הכל די שקט ורגוע,
מתכוננים לעוד סוף שבוע,
לצאת עם ניצחון לפגרה,
נשמע לי רעיון ממש לא רע.

גירסת הבמאי:
קלופ נשאל לגבי עזיבה צפויה של סלאח בקיץ.
התשובה מוגשת לכם ללא תרגום ו/או פרשנות –
?I would think so, did you hear something different"
"How can you see the hunger to stay at Liverpool? It looks to me like he is really settled to be honest

סרט רץ:
קלופ בוחר בהרכב שמרני,
יש שיאמרו מעט הגנתי,
רק שני חלוצים טבעיים,
מנסה להחזיר את פאביניו לעניינים.

סוטון מראה מהפתיחה שהיא באה לתת פייט, שלא לומר אפילו לנצח. הם רצים, לוחצים גבוה, מכסחים ולא מתבנקרים. פאביניו והנדרסון מוצאים את עצמם בפתיחה באותה טריטוריה קצת דורכים אחד על רגלי השני, וליברפול מתקשה לרווח את המשחק.

על הקוים מאמנים גרמנים,
שניהם עם בגדים אפורים,
שלנו עם שם קצר וקליט,
את שמו של השני קשה להגיד,
השופט הוא פרנד, כשמו כן הוא,
מתעלם מכמה שריקות נגדינו.

אחרי עשרים דקות של קצב מסחרר ובלי הזדמנויות, אנחנו עוברים לקצב מסחרר ביותר והזדמנויות משני הצדדים, והשיא מגיע בדקה השלושים כשוירג'יל לבד מול השוער ומנסה לכבוש עם העקב, ומיד אחריו פירמינו מופל על הקו, אלא שפרנד כבר לא חבר ומתעלם.

חמש דקות להפסקה פירמינו עושה מערוף לחבר לשעבר ומסדר לאינגס מצב נהדר אלא שהכדור פוגע בלונג, מיד אחר כך לונג חופשי ואליסון עוצר, אוקס מאבד עוד כדור ואליסון שוב עוצר ואינגס חוטף ואליסון מחלץ ומסיים חמש דקות מטורפות שבהן ההגנה שלנו גימגמה, שיקשקה אבל עמדה במשימה.

מחצית ראשונה נהדרת שחוץ מגולים היה בה הכל. לא זכורות לי הרבה מחציות מאופסות כל כך מהנות. לא זכורות לי הרבה מחציות באנפילד שבהן היריב בועט לשער יותר מאיתנו (8 – 10) ומשחק עם כל כך הרבה ביטחון ותעוזה, וגם מצליח.

המחצית השניה נפתחת בקצב מטורף עוד יותר מהראשונה ואחרי שתי דקות מגיע השער הראשון. אינגס נופל ברחבה, פרנד הפעם חבר, ומתפרצת שכוללת שני עקבים מרוברטסון לפירמינו לאוקס, מסתיימת בבעיטה שטוחה ומדוייקת של האחרון לפינה. 0-1 במשחק שראוי לעוד הרבה שערים.

והם מתחילים להגיע.
רבע שעה מהשריקה טרנט שולח כדור ארוך לפירמינו, שבמסירה אחורה משאיר את הקפטן לבד מול השער. 0-2 עם בישול שני של פירמינו.

הקדושים לא נשברים,
מנסים, נלחמים,
אינגס ולונג אצלנו ברחבה,
מגיעים לכמעט מצבי הבקעה,
וכשדני יורד מותש לספסל,
הוא מקבל תשואות מהקהל.

והם ממשיכים להגיע.
אליסון מוציא מסירה ארוכה, הקפטן בנגיעה אחת שולח כדור מסובב עוקף הגנה, וסלאח מקפיץ בקלילות מעל השוער. 0-3 ויש לנו עוד עשרים דקות להצגה.

וליברפול אכן נותנת הצגה, שוטפת את המגרש, נלהבת, רוקדת, לוחצת ומחמיצה. עד שמבקיעה.
בזמן פציעות פאביניו לוקח בכח כדור במרכז, שולח לסלאח, פירמינו רוקד ברחבה, מוותר על אפשרות לכבוש שער ראשון העונה באנפילד, ומבשל לסלאח. 0-4.

שחקן ראשי:
אליסון.
משחק שני ברציפות.
אם במשחק הקודם הוא החזיק את היתרון במחצית השניה, הרי היום הוא עצר את הקדושים במחצית הראשונה, שבה הם היו מאוד מסוכנים. משחק תשיעי עם רשת נקיה מתוך עשרת האחרונים.

שחקן משנה:
פירמינו והנדרסון.
שלושה בישולים לראשון, גול ובישול לשני, והופעה נהדרת של שניהם משני צידי הכדור, בהגנה ובהתקפה.

דבר המבקר:
לפעמים התוצאה משקרת.
אחד המשחקים הכי דו צדדיים עם התוצאה הכי חד צדדית, מכיוון שהקדושים הציגו רמה גבוהה ונתנו מלחמה.
במחצית הראשונה סאותהמפטון עמדה נהדר על המגרש, רצה כמו מטורפת ולחצה בעקביות את ההגנה האדומה, שעשתה טעויות והתקשתה להרחיק את הסכנה. יכול להיות שקבוצה עם שחקני התקפה מעט יותר מוכשרים ויעילים היתה מצליחה לכבוש, אם כי כשאליסון בשער, אז…

זה כבר היה סיפור אחר לגמרי, שתי דקות אחרי ההפסקה, כשאוקס כבש את הראשון. כל שאר הגולים היו רק עניין של זמן. במחצית השניה ליברפול שיחקה כדורגל סוחף ומהנה, התקפי ומרהיב ששילב תנועה נהדרת, מסירות ארוכות, עקבים והרבה דימיון. תענוג לעיניים וללב.
וירג'יל וגומז היו יציבים מאוד במרכז, סגרו מצויין את הרחבה, את הרווחים ואת קוי המסירה והבעיטה, אם כי אפשר לתהות האם הקלות היחסית בה האורחים הגיעו לרחבה, נובעת מסגירה לא טובה של הקשרים או של הבלמים. טרנט ורוברטסון היו מצויינים בהגנה ותרמו מסירות הכנה לאסיסטים בשניים מהשערים.

פאביניו נראה בפתיחה מעט חלוד ולא בקצב, אולם ככל שהמשחק התקדם הוא נכנס לעניינים ונראה לי שהוא יהיה מוכן ומזומן לחלק הבא של העונה. אוקס היה מאוד פעיל וכבש שער שביעי העונה.
סלאח היה נהדר, עם תנועה בלתי פוסקת, לעומק ולרוחב, פלוס שני שערים מטווח אפס, ואסיסט שנגזל ממנו עם החמצה של מינאמינו.

כותרות סיום:
האוהדים כבר לא חושבים פעמיים, ולפני שירת YNWA המסורתית בסיום המשחק, הם כבר שרים בקול רם "we gonna win the league".

הפסימיסט יגיד: המחצית הראשונה ראינו שאנחנו לא מושלמים.
האופטימיסט יענה: התוצאה מושלמת.
הפסימיסט יציין: ….
האופטימיסט יאמר: ניצחון שישה עשר ברציפות. פשוט זמנים נפלאים.

קישור לכל הטורים של יומן האליפות

קישור לסידרה על יורגן קלופ