יומן האליפות של ליברקלופ: מוריניו? פירמינו!

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

טוטנהאם 0
ליברפול 1 פירמינו

טריילר:
משחק ליגה שני באלפיים עשרים,
אפשר להיות מעט רגועים,
פער נקודות סולידי ויציב,
בדרבי ניצחנו עם שער מרהיב.

העולם כולו גועש וסוער,
אצלנו סופה, באוסטרליה בוער,
סולימאני על ידי טראמפ חוסל,
איראן מורידה טילים מהחלל,
ואנגליה?
היא חיה בעולם משלה,
שם מייגן והארי בורחים מהמלכה.

גירסת הבמאי:
"מוריניו הוא וורלד קלאס עם חשיבה יחודית, שתמיד מכוון לניצחון. אני מאוד מכבד אותו" (ה"נורמלי" מפרגן ל"מיוחד", אולי מתוך כוונה לרכך אותו קצת לפני ההחלטות על הרכב וטקטיקה).
“Jose Mourinho is a world-class manager with a specific mindset, I would say: he wants to win with all he has. I respect that a lot”

 

סרט רץ:
מוריניו את קלופ לא סובל,
לאדומים הוא ישמח לקלקל,
בעבר היתה לו בזה הצלחה,
כן, היה לו חלק באותה החלקה…

הארי של ספרס שוב פצוע,
אני תוהה אם זה טוב או גרוע,
הספרס בלעדיו מסתדרים לא רע,
זה תירוץ למוריניו להתבצר בהגנה.

דני אינגס, יקיר הקופ,
ממשיך לעשות לנו טוב,
מנצח את לסטר עם שער,
האם נגדיל את הפער?

טרנט ודלה עלי בריקוד על הדשא
via "liverpool fc" facebook page

 

בשני המשחקים האחרונים בין הקבוצות נכבשו שערים ממש בפתיחה וכבר בדקה השניה פירמינו ואוקס יכולים לשמור על המסורת, אבל הצלה של טנגנגה מהקו והקורה עוצרים את הרצף.
כצפוי, טוטנהאם מחכה לאדומים בחצי שלה ומנסה לנצל טעויות ולעקוץ במתפרצות, והקהל הביתי מסתפק בתשואות על פעולות הגנתיות טובות.

עשרים דקות אחר כך השוער מציל נגיחה של וירג'יל מטווח אפס וגומז מוצהב, ולי יש תחושה שלדקה הזו תהיה משמעות בהמשך.

יותר מחצי שעה עוברת,
התוכנית של מוריניו עובדת,
עד שיש קצת בלאגן ברחבה,
ופירמינו עושה את העבודה.

שמונה דקות להפסקה, סלאח נותן קטנה לפירמינו בתוך הרחבה, והאחרון מסתובב באלגנטיות וללא מאמץ, מטעה את המגן בתנועה מינימלית, מביט רק בכדור מכיוון שהוא יודע איפה השער ואיפה השוער, ובועט בסטייל לפינה. 0-1 ואין אחד שמופתע.

פירמינו כובש
via "liverpool echo" facebook page

 

מחצית בשליטה אדומה מוחלטת, טוטאלית וברורה. שלושת רבעי מהזמן הכדור היה אדום, ומוריניו יכול להגיד תודה לשוער, לקורה ולמי שיבחר על כך שהוא רק בפיגור של שער אחד. במהלך ההפסקה מתברר שזריקת החוץ לטובתינו שהתחילה את מהלך השער היתה שגויה, כך שלמוריניו יהיה על מה להתלונן.

ספרס מנסים ללחוץ גבוה יותר,
זה לא מצליח וגם לא עוזר,
אחרי עשר דקות יבשות,
המשחק מתעורר, יש הזדמנויות.

המחצית השניה יותר שקולה, אבל זה נראה כאילו טוטנהאם תבקיע רק מטעות אדומה, וליברפול תבקיע כשהחבר'ה יהיו יותר יעילים ופחות יפים.

הספרס עושים קולות של התקפה,
שבמפתיע נמשכים יותר מדקה,
וינאלדום מאבד, טעות אדומה,
סון מחמיץ הזדמנות טובה.

שמונה דקות לסיום, לה-סלסו מחמיץ מטווח אפס, שמביא למחזה מופלא ונדיר, שבו מוריניו עושה קלופ (יורד על ברכיו, מניף ידיים ומחייך אחרי החמצה), וקלופ עושה מוריניו (זועם וכועס על ההגנה שלו).
יש לציין ששני המאמנים גילו סולידריות מסויימת כשהחליטו לצרף למשחק את לאלנה ולאמלה, ואוריגי וסון גילו גם הם סולידריות והחמיצו לקראת הסיום.

 

שחקן ראשי:
פירמינו.
מחצית ראשונה נהדרת שבה היה בכל מקום ומעורב בכל מהלך התקפי של הקבוצה. כבש שער נהדר והיה יכול לכבוש עוד אחד ממש בפתיחה. דעך במחצית השניה יחד עם רוב הקבוצה, אבל עדיין תרם הגנתית.

שחקן משנה:
מוריניו.
התלבטתי מכיוון שאף אחד לא בלט היום בליברפול, ובסוף בחרתי בפורטוגלי שתמיד מרכז סביבו המון תשומת לב. מוריניו בחר שוב להתגונן ושוב פיספס. המחצית השניה שבה הקבוצה שלו איתגרה את ליברפול והגיעה להזדמנויות, הוכיחה שאולי היה מקום לשחק אחרת. שכחנו מתי הטקטיקה הזו הוכיחה את עצמה. בסיום מוריניו בירך את פירמינו בחיוך, יכול להיות שהוא משתנה?

דבר המבקר:
להעיז זה לעשות, To dare is to do.
זה מה שרשום על השילוט באיצטדיון של טוטנהאם, אז ליברפול קראה, הפנימה ועשתה. עשתה ולא הבריקה. משחק מצויין מול קבוצה שהלכה והשתפרה ככל שהמשחק התקדם.
מצויין ולא מושלם, מכיוון שליברפול לא הצליחה להכריע אותו כששלטה לחלוטין במחצית הראשונה.
מצויין ולא מושלם, מכיוון שהיו לא מעט איבודי כדור בחצי האדום, שהיו יכולים להפוך לשער חובה. איבודי כדור שהיו מנת חלקם של רוב השחקנים. איבודים שלא הסתיימו בגול בזכות המחוייבות ההגנתית של כל השחקנים, סגירה וחיפוי ועמידה טובה של אליסון בשער.

אליסון היה מצויין בשער. אומנם רוב הבעיטות לא היו מסוכנות, אבל המיקום שלו היה מושלם והיציאות מחוץ לרחבה היו מדוייקות.
טרנט היה פחות מעורב התקפית, לא ממש דייק והיה יכול לכבוש אבל בעט גרוע.
רוברטסון בילה המון ברחבה הלבנה, עשה בלאגן ללבנים, אבל לא היה מספיק חד במסירה האחרונה, וזכה לרחמנות מסויימת מהשופט על כמה כניסות חריפות.
וירג'יל וגומז סגרו מצויין את המרכז וחיפו היטב אחד על השני ועל חבריהם. היו ראשונים לכל כדור ונראו ברמה אחת מעל שחקני ההתקפה של טוטנהאם.

צוות הקישור עשה את שלו עם שליטה מוחלטת עד ההפסקה, הגנה טובה אחריה וניסיונות סבירים לעזור להתקפה.
מאנה וסלאח היו מאוד פעילים, אבל הצפיפות באיזור הרחבה הקשתה עליהם ולא היו מספיק חדים ומרוכזים בפעולה האחרונה.

כותרות סיום:
הכי הרבה נקודות אי פעם שצברה קבוצה באחת מחמש הליגות הבכירות באירופה אחרי עשרים ואחד משחקים, אבל איך אמר קלופ בסיום – לא מקבלים שום פרס על פתיחה כזו.
מוריניו אכן התבצר, אבל אנחנו הגדלנו את הפער.
כשמייגן והארי עושים בלאגן בממלכה, ליברפול ממשיכה להיות יציבה כמו המלכה.

הפסימיסט יגיד: מסתמנת עייפות מסויימת.
האופטימיסט יענה: מסתבר שאפשר לנצח כשאטקינסון שופט.
הפסימיסט יציין: מוריד את הכובע.
האופטימיסט יאמר: שש עשרה נקודות הפרש בפיסגה. וואו.

קישור לכל הטורים של יומן האליפות 

 

via "liverpool echo" facebook page
Print Friendly, PDF & Email

6 תגובות

  1. משנה מקום משנה שם

    נצחון קשה על יריבה לא פשוטה (בחוץ).
    לטוטנהאם יש את הבעיות שלה השנה, אבל יש לה שחקנים שחושבים מהר ולא מאבדים את הראש מול לחץ, מה שמפחית מהאפקטיביות של הלחץ הקדמי, ומחייב את הקישור ואת ההגנה לעבוד יותר קשה.
    לוקאס מורה וסון הם מסוג השחקנים שיותר קשה לנו להתמודד איתם, אבל מאמץ משותף ואליסון בשער עשו את העבודה.
    אליסון הוא לא מסוג השוערים של זינוקים חתוליים (בקיצור, לא לירן שטראובר). אבל בתכונות החשובות באמת לשוער (מיקום, הכוונה של ההגנה, קבלת החלטות) הוא מעולה. הוא גדול פיזית, ולשחקן שמגיע מולו יש הרגשה שהוא בועט לשער הוקי קרח, לא לשער כדורגל.
    למרות שבוע המנוחה, העייפות מאד מורגשת. ג'יני עומד לשבוק. גם הנדרסון ואחרים שחוקים. הפצועים חייבים להתחיל לחזור. יש סימנים מעודדים בכיוון (אוקס, שאק שחזרו, פאביניו ומאטיפ שמתקרבים).
    מעל לכל, פשוט נצחון. עוד נצחון בעונה נפלאה.

  2. מחצית ראשונה פשוט לא היה כוחות והיינו עדיפים ובשליטה מלאה. משחק מוזר עם המון איבודים מאוד לא אופיינים להנדו וג'יני במרכז שהביאו למצבים מסוכנים. החברה חייבים רענון כי העייפות מורגשת ובקצב הזה איבוד הנק' מתקרב. רובו נותן "קטנות" מיותרות כאלה כבר פעם שלישית והוא חייב להיגמל מזה אחרת הוא יקבל ת'הרחקה ברגע שיהיה הכי קריטי לנו.

    • צודק, איאן.
      איבודי כדור לא אופייניים של הנדו, גומז וג'יני. טוב שאליסון ווירג'יל היו שם לתקן.
      פאב חוזר לאימונים השבוע אבל לא בטוח שיהיה מוכן ליונייטד. אחרי יונייטד יש את וולבס בחוץ שזה יותר קשה..

    • הייתי די בטוח שרובו יקבל בסוף אדום. יצא מזה איכשהו.

  3. עוד 0-1 קטן וחשוב. אחח השוערים שלנו. אדריאן היה נהדר מול אברטון בגביע ואמש אליסון – תמיד במקום. במחצית השנייה היו לטוטנהאם דקות טובות בהן יכלו להבקיע, מצד שני הם גם יכלו לספוג שערים עוד קודם. היה להם מזל, הם הצליחו להישאר במשחק עד הסוף וכמעט.. ואיזה כיף היה לשמוע את שריקת הסיום.

    לאוריגי היה מהלך נהדר, הוא כדרר והיתל בהגנה על שטח קטן ובקלילות. חבל שהמהלך לא הסתיים בשער.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח