אנגליה לא יכלה לבחור אלופה ראויה יותר לעונת הקורונה, ולא בגלל רמת הכדורגל והיכולת שהציגה ליברפול, שהיתה יוצאת דופן ומעולה בפני עצמה.
ליברפול היא האלופה הראויה לא בגלל שוירג'יל הרבה יותר טוב מהארי מגווייר, או בגלל שטרנט מבשל ברמה של דה ברוינה, או מכיוון שהשלישייה הקידמית שלה שמה בכיס הקטן כל התקפה אחרת בליגה, ואפילו לא מכיוון שקפטן הנדרסון הוא המנהיג הטוב ביותר שקבוצה יכולה לאחל לעצמה.
ליברפול היא האלופה הכי ראויה דווקא בגלל כל מה שמחוץ למגרש.
היא ראויה בזכות הפרופורציה, בזכות הדרך שהיא עשתה ובזכות הערכים שלה.
כל אליפות היא מיוחדת ושונה, אבל יש אליפויות שזכורות יותר, והעונה הזו תהיה אחת מהן, בגלל מה שעבר על העולם במהלך השנה. ליברפול נתנה עונה ענקית, שראויה להיזכר בזכות עצמה, ותיזכר בעיקר בגלל הקורונה, מכיוון שזו דרכו של עולם, וזו דרכו של הזיכרון האנושי, וזה לא מפחית בכלום מההישג שלה.
ליברפול הכי ראויה מכיוון שכבר בתחילת המשבר קם יורגן קלופ ואמר באופן ברור וחד משמעי שהכדורגל חשוב, אבל החיים חשובים יותר. מהשבוע הראשון הוא קבע את סדר העדיפות הנכון מבחינתו והבהיר שהחיים האמיתיים הם אלה שמתרחשים מחוץ לקוים הלבנים של המגרש. הוא לא היסס לומר שהבריאות קודמת לכדורגל ולאליפות, ולשים את המשחק בפרופורציה הנכונה.
ליברפול הכי ראויה מכיוון שהדרך שהקבוצה עשתה בשנים האחרונות היא דוגמא לתהליך התקדמות הדרגתי ועיקבי שהביא אותה מבינוניות שמשיגה תארים מקריים לאיכות גבוהה שמביאה תארים על בסיס קבוע, והפך קבוצה מקרטעת וחסרת יציבות וביטחון לקבוצה שהיא סמל לעיקביות ואמונה מוחלטת ביכולותיה.
התהליך שהמועדון האדום עבר בעשור האחרון יכול וראוי שישמש כחומר לימוד בכל בית ספר לניהול ופיקוד בכל העולם. ככה בונים קבוצה. ככה בונים מערכת.
ליברפול הכי ראויה מכיוון שהיא קודם כל קבוצה. היא חבורה של אנשים שהציבה במקום הראשון את שיתוף הפעולה ועבודת הצוות. היא הוכיחה שהשלם יכול להיות גדול מסכום חלקיו, אם כולם מאמינים בכך, ופועלים בהתאם לכך. היא הוכיחה שכשיש חזון, דרך ומנהיגות, קבוצה יכולה להצליח גם אם התקציב שלה סביר, וגם אם לא רכשה את השחקנים הכי יקרים והכי "נחשבים" בשוק. היא זכתה באליפות למרות שאף שחקן לא בלט באופן משמעותי מעל האחרים, וכולם נתנו את המקסימום. קלופ אמר לשחקנים כשהוא הגיע לקבוצה ש"כולם אחראים על הכל" והוא לא שינה את התפיסה הזו מאז, לא במילים ולא בהתנהלות שלו.
יש כאלה שיאמרו שהעונה שהחלה בהפסד בקייב מול ריאל מדריד, במשחק שבו הקבוצה הבינה שלמרות נחיתות כלכלית יש לה את מה שצריך כדי לנצח כל קבוצה, וקלופ הבין מה עדיין חסר לו כדי לנצח כל קבוצה.
השחקנים וקלופ ידעו בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי להשלים את התהליך, והם עשו זאת. השחקנים המשיכו לעבוד קשה, ללמוד ולהשתפר, וקלופ צירף בפגרה את אליסון ופאביניו, על מנת לחזק את החוליות החלשות.
אחרים יאמרו שהעונה החלה דווקא בערב קר בתחילת חודש מאי, כמה דקות לפני השעה עשר, שעון מקומי אנפילד, כשמגן צעיר ושחקן ספסל השלימו את הקאמבק הכי מטורף בתולדות ליגת האלופות. מהפך שהובילו מאמן גרמני, חלוץ בלגי שבקושי משחק, מגן סקאוזרי שמתקרב לעשרים, קשר הולנדי שבקושי מבקיע, קשר שוויצרי שהתקשה להשתלב וקהל בטירוף חושים מוחלט. מהפך שקיבע את המעמד של אנפילד כמגרש שאי אפשר לנצח בו, ושל ליברפול כקבוצה עם רוח מיוחדת שאי אפשר לשבור אותה. רוח שרק הלכה והתחזקה במהלך העונה האחרונה.
כך או כך, עונת האליפות הזו היא עבורי עונה רצופה של שנתיים שבהן הקבוצה הציגה כדורגל נפלא וזכתה בדאבל הנכסף. בשנה הראשונה היתה קבוצה מלהיבה, מרתקת ומרגשת מהשריקה הראשונה ועד השניה האחרונה, והסתיימה בזכיה בצ'מפיונס. בשנה השניה היתה קבוצה יעילה בטירוף, פחות מרתקת, ולא פחות מרגשת, לא במשחקים, כי אם בהשגת האליפות.
הרגע המכונן של עונת הצ'מפיונס היה הקרן של טרנט, וזה של עונת האליפות היה השער של סלאח מול יונייטד, ויותר מכך הריצה של אליסון לאורך כל המגרש כדי להשתחוות ל"מלך מצרים", ועוד יותר מכך ההבנה של הקהל שהאליפות בכיס, וכבר אי אפשר להפסיד אותה, למרות שאנחנו רק בחודש ינואר.
שני השערים הללו הם דוגמא לליברפול המודרנית, ליברפול של קלופ. שניהם משלבים הבנה עילאית של המשחק והסיטואציה, עם חוצפה ואומץ לנסות, ונשענים על יכולת טכנית ומקצועית ברמה הגבוהה ביותר. הביטחון העצום שקלופ משרה על השחקנים, והגב הענק שהוא נותן להם, מאפשרים להם לבצע מהלכים יוצאי דופן שמביאים לתוצאות. קלופ יצר סביבה שבה כולם מרגישים שהם תורמים, נחשבים ושייכים, גם אם הם יושבים בעיקר על הספסל.
ליברפול תמשיך לעבוד קשה, להתמקד בחולשות שלה כדי לשפר אותן, ולתרגל ולחדד את העוצמות שלה. פפ לינדרס, עוזר המאמן, סיפר בריאיון שבמהלך השנתיים האחרונות הקבוצה קבעה לעצמה מספר תחומים לשיפור ועמדה בכולם. היא שיפרה את ביצוע הבעיטות החופשיות, את הוצאות החוץ, את בניית המשחק באמצעות השוער והמגינים ואת משחק הלחץ במחצית המגרש של היריב. וכשנשאל לגבי העונה הבאה הוא אמר שהם כבר יודעים מה הם רוצים לשפר, אבל הוא אינו מתכוון לגלות לנו.
יורגן קלופ היה ונשאר הדמות החשובה והמשפיעה ביותר בקבוצה במסע הנפלא שלה בחזרה לצמרת הכדורגל. מדובר במנהיג אמיתי שכל ניסיון שלי לתאר את דמותו רק יפחית מערכה. היכולת שלו להתוות דרך ולנהל את הקבוצה בה, באופטימיות, חיוך וחשיבה חיובית, תוך שיתוף פעולה עם הצוות והשחקנים, היא נדירה ויוצאת דופן. גם אם ליברפול לא תזכה בתארים נוספים בשנים הקרובות, מקומו לצד שאנקלי בשורה הראשונה של מאמני ליברפול, מובטח וראוי.
ההחלטה הטובה ביותר שקיבלו בעלי הקבוצה היתה להחתים אותו, וכנראה שזו היתה גם ההחלטה הטובה ביותר שלו.
ביל שאנקלי הגיע לקבוצה והתחיל שלושים שנים של הצלחה והנאה. אחר כך היו לנו שלושים שנה של מעט הצלחות והנאה, שהסתיימו בעונה האחרונה.
אינני יודע מה יהיה בעונה הקרובה, אולם אני יודע מה היה בשנתיים האחרונות. זו היתה העונה היפה מכולן.
קישור לכל הטורים של יומן האליפות
