לטור הבכורה בסדרת "טירוף הקלפים"

לא פעם זה קורה לי, כשאני משוחח על פוקר עם אנשים שלא מכירים את המשחק. בסוף כל שיחה תמיד עולה השאלה: "רגע, אבל זה לא הימורים? זה לא על מזל?". וואלה, מבין אותם. זו הנחה לגיטימית. הרי פוקר משוחק בקזינו, הבית של משחקי המזל, המקום שבו משחקים רולטה ו-Craps. מחולקים בו קלפים רנדומליים לך וליריבים שלך, ולמרות שאתה לא ממש יכול לראות את הקלפים של האחרים – אתה נדרש לשים על זה כסף. "לנחש" האם היד שלך טובה יותר. וכשמחברים את כל המרכיבים הללו ביחד, אני בהחלט יכול להבין למה ההנחה היא שמדובר במשחק מזל. אבל המציאות, כמו במקרים רבים, שונה לגמרי מהנראה לעין.

פוקר, בדומה להרבה מאוד ענפי ספורט ומשחקים, טומן בחובו משתנים רבים. חלקם תלויים בנו – עם איזה ידיים אנחנו בוחרים לשחק, כמה צ'יפים אנחנו שמים בקופה, איך אנחנו מתנהגים בשולחן. בנוסף, קיימים משתנים אחרים שאינם תלויים בנו – הקלפים שאנו מקבלים, זהות היריבים שלנו, קלפי הקהילה וכו'. המשתנים האלה לפעמים באים לטובתנו ולפעמים לרעתנו. כמו שאתם מבינים, אף אחד לא מתכחש לעובדה שבפוקר קיים אלמנט מזל, אבל שחקן פוקר טוב יודע לצמצם את ההשפעה של המזל. איך הוא עושה את זה? הוא ממקסם כמה שניתן את המשתנים אשר תלויים בו ומנטרל ככל היותר משתנים שאינם תלויים בו. הוא בוחר את המצבים הנכונים לשחק, מקפיד על התנהגות מסוימת מסביב לשולחן אשר חושפת כמה שפחות מידע, מבודד את היריבים מולם הוא רוצה לשחק.

על מנת להבין שפוקר הוא משחק של יכולת, אנו נדרשים להפנים את המושג שנקרא "טווח ארוך". שחקני פוקר משחקים אלפי שעות פוקר בשנה. בחלק מהן יש להם יותר מזל ובחלק מהן פחות מזל, אבל מה שלא אמור להשתנות לאורך השנה – הוא היכולת. אם תחשבו על זה טיפה לעומק, תראו שפוקר לא שונה בכלל מכדורגל: כשאתה משחק פוקר לאורך "עונה" שלמה, אם אתה טוב – אתה תסיים למעלה. אם אתה לא טוב, אתה תסיים למטה. נכון, יהיו לך מעידות פה ושם, כמו שאומרים "במשחק נתון – הכל יכול לקרות", אבל זה לא אומר שאתה לא שחקן טוב. כשמנצ'סטר סיטי עפה נגד וויגאן בגביע לפני שבוע, אף אחד לא אמר "אין, כדורגל זה משחק של מזל". אז למה כששחקן פוקר איכותי מודח בשלב מוקדם של טורניר, אנחנו שומעים קולות דומים לגבי פוקר?

כמו שאתם יודעים, אני יכול לטעון עד מחר ששחקני פוקר טובים מצליחים לאורך זמן, אבל אם אני לא יכול לגבות את זה בנתונים – הטיעון שלי לא שווה כלום. פיל הלמיות' הוא שיאן צמידי אליפות העולם בפוקר – יש לו 14 כאלה. כלומר, ב-14 טורנירים של אליפות העולם, טורנירים שמשתתפים בהם מאות (ובחלקם אף אלפי) שחקנים, הוא זכה במקום הראשון. אז מה זה אומר? שלפיל הלמיות' יש המון מזל? אוקיי, נניח שכן. בשנת 2013 השתתפו 6,352 שחקנים בטורניר המרכזי של אליפות העולם. במקום התשיעי סיים מקצוען הפוקר מארק ניוהאוס. שנה לאחר מכן, בשנת 2014 השתתפו 6,683 שחקנים בטורניר המרכזי של אליפות העולם. ומי סיים באותה שנה במקום ה-9? נכון, שוב אותו מארק ניוהאוס. תנסו לחשב את ההסתברות לסיים פעמיים במקום 9 מתוך 6000+ שחקנים, בהנחה שמדובר במזל. חישבתם? ראיתם כמה אפסים קיבלתם אחרי הנקודה העשרונית? בשנים 2016 ו-2017 זה כמעט קרה שוב: מייקל רואן סיים במקום ה-9 וה-10 בהתאמה באותם טורנירים מרכזיים של אליפות העולם, רק כדי להוכיח לנו שלא מדובר בצירוף מקרים. מבינים לאן אני חותר?

אז נכון, פוקר הוא משחק אכזרי. בערב נתון אתה יכול לשחק מצוין והקלפים פשוט יהיו לרעתך. אתה תקבל את כל ההחלטות הנכונות, תבחר את המצבים הנכונים למשחק ועדיין תצא מהשולחן בידיים ריקות. אז האם זה אומר שפוקר הוא משחק של מזל? האם כשריאל מדריד מודחת על ידי אלקורקורן בגביע הספרדי, זה אומר שכדורגל הוא משחק של מזל? לא. זה רק אומר שלך ולריאל מדריד היה יום נתון שהדברים פחות הלכו. בקיצור, תפסיק להמר, תלמד ותשתפר. בפוקר אנחנו משחקים, לא מהמרים. רוצה לדעת איך להשתפר? חכה לטור הבא שלי.

לטור הבכורה בסדרת "טירוף הקלפים"