שנת 2018 עומדת להסתיים והבלוגרים שלנו ממשיכים עם פרויקט סיכום מלא בדירוגים והפעם איל פידל עם חמשת ימי המרוץ הטובים ביותר לשנת 2018
לשאר הטורים בפרויקט סיכום 2018
מרוצים הם כמו ילדים – אני אוהב את כולם. אבל מה לעשות – "אלה חוקי הפורמט" ואני חייב לדרג.
מבחינתי אי אפשר להשוות בין גרנד טור למרוץ של יום אחד, לכן בחרתי את חמשת ימי המרוץ הטובים ביותר. הדגש הוא מצד אחד על מרוץ מהנה לצפייה ומצד שני על מפלס מד הרגש כאשר קו הסיום נחצה. לא תכננתי לבחור את המרוצים הכי גדולים בעולם, אבל בדרך כלל אלה המרוצים אליהם מגיעים הרוכבים הטובים ביותר ובהם נרשמים הסיפורים הגדולים באמת.
אז בואו נתחיל, אלה לדעתי חמשת המירוצים הטובים ביותר של 2018:
(לכל מרוץ מצורף תקציר ביוטיוב)
5. פריז-רובא (8.4.18).
פטר סאגאן הגיע לפריז-רובא ככוכב הגדול ביותר של הענף. לא צריך להכביר במילים על הישגיו של סאגאן, אבל חשוב לציין שחולצת אלוף העולם שעל גבו והתוצאות המעולות שלו במרוצים של יום אחד גורמים לו להיות מטרה ענקית. סאגאן מתקשה להתבלט כי כל שאר הרוכבים סביבו מסמנים אותו, הוא מרגיש (בצדק) שכל העולם נגדו.
לכן סאגאן נקט באסטרטגיה שונה הפעם – במקום לנטרל מתקפות ולתקוף בעצמו כמה קילומטרים (או מאות מטרים) לסיום, אסטרטגיה קלאסית של מועמד מוביל לזכייה, סאגאן תקף 54 קילומטרים לפני הכניסה לוולודרום ברובא. עצם הצפייה באלוף עולם רוכב בקדמת אחד המרוצים הגדולים בעולם הייתה גם ככה מרגשת, אבל סאגאן דאג גם לנצח את המרוץ, המוניומנט הראשון שלו מזה שנתיים.
4. אליפות העולם לאופני כביש (30.10.18)
אליפות העולם היא תמיד מרוץ חשוב מאוד בלוח השנה של האופניים, אבל מאז 2013 לא ראינו אליפות עולם הררית. השנה המסלול באינסברוק היה הררי ולכן המטפסים ראו בו הזדמנות נדירה לזכות בחולצת צבעי הקשת. המסלול הבטיח המון – שבע הקפות סביב מסלול מעגלי של 24 ק"מ שכולל בתוכו שבעה קילומטרים של טיפוס, לאחר מכן הגיע טיפוס שנקרא "גיהנום" – 2.8 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 11.5% עם חלק של 28% לפני הירידה לקו הסיום.
במרוץ עצמו זכה אלחנדרו ולוורדה, אחד הרוכבים הגדולים של דורנו. ולוורדה הגיע לאליפות העולם כאחד מהרוכבים הכי מצליחים בתחרות זו אי פעם. עד למרוץ באינסברוק הוא זכה כבר ב-6 מדליות באליפויות עולם (יותר מכל רוכב אחר, ופחות רק מ-8 מדינות) כאשר הראשונה היייתה ב-2003 אבל אף מדליה לא הייתה מזהב. מלבד סגירת המעגל המרגשת, המרוץ עצמו היה מעולה. הטיפוס האחרון שבר את הפלוטון וסיפק לנו עשרה קילומטרים אחרונים מהנים מאוד.
3. קטע 17 בוואלטה 12.9.18
כבר לפני הקטע ה-17 של הוואלטה היה ברור שזה יהיה קטע מעולה – הסיום היה בקצה טיפוס מאוד תלול, זה בתוספת לאוהדים הבאסקים הבטיח לנו מראש שנקבל קטע טוב.
אבל זה רק השתפר – הבריחה שהתגבשה הייתה חזקה מאוד – מייקה, ניבאלי, מולמה, וודס, תונס, דה לה קרוז ועוד. הטיפוס הצר והתלול התקרב לפסגה ונכנס לערפל חזק. מייקל וודס ניצל את השיפוע והשאיר את שאר חבריו לבריחה מאחורה כשהוא חוצה את קו הסיום בשארית כוחותיו ומהירות אפסית.
אבל החלק הכי מרגש הגיע בריאיון שאחרי הניצחון – וודס חשף בריאיון מלא דמעות שחודשיים קודם לכן אשתו ילדה עובר מת. הוא הקדיש את הניצחון ל"האנטר" (השם שבחרו לתינוק) וגרם לכולנו לקחת את הכל בפרופורציות.
2. קטע 9 בטור דה פראנס (15.7.18)
ה-15 ביולי היה יום שהקפתי ביומן הרבה זמן מראש. כמובן שלא בגלל גמר המונדיאל – באותו היום הטור דה פראנס שיחזר את פריז-רובא 2018 (כן – אותו מרוץ מהמקום החמישי) כאשר 60 הקילומטרים האחרונים של הקטע התשיעי היו זהים לאלה של המרוץ המיתי מאותה השנה.
מדי כמה שנים אנחנו מקבלים קטעים עם אבנים משולבות בטור ותמיד הקטעים האלה מספקים מרוץ נהדר ומשפיעים גם על הדירוג הכללי – ב-2014 הקטע החמישי של הטור התרחש באותו המחוז וזה היה הקטע בו כריס פרום נאלץ לפרוש מוקדם, ניבאלי סיים שלישי באותו הקטע עם החולצה הצהובה על גבו. השנה שוב קיבלנו פרישה מוקדמת (ריצ'י פורט) ושוב חולצה צהובה מקדימה (ואן אברמט שסיים שני) ושוב, שלושה חודשים אחרי פריז-רובא, קיבלנו מרוץ נהדר.
אבל הסיפור הגדול של אותו היום היה של ג'ון דגנקולב (ולא של פול פוגבה) – דגנקולב לא רק זכה באחד הקטעים היוקרתיים ביותר של הטור, אלא גם ניצח מרוץ וורלד-טור לראשונה מאז תאונת האימונים המחרידה שעבר ב-2016 עם קבוצתו דאז Giant-Alpecin. במהלך אימון בספרד מכונית פגעה בשישה רוכבים של הקבוצה וגרמה לנזק רב, "ג'ון די" כמעט איבד אצבע באותו האירוע ובריאיון המרגש אחרי הניצחון ברובא ניתן לראות אותו מביט לכיוון אותה אצבע ובוכה. בכיתי יחד איתו.
1. קטע 19 בג'ירו (25.5.18)
אפשר לשנוא אותו (תאמינו לי), אפשר לשנוא את האופן בו הקבוצה שלו מתחרה, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שכריס פרום הוא רוכב הגרנד טורים הגדול ביותר בתקופה האחרונה. פרום התחיל את הג'ירו בצורה חלשה וגם אחרי הניצחון שלו על הזונקולן בקטע ה-14 לא חשבתי שהוא ינצח את המרוץ, אבל מה שהוא עשה בקטע ה-19 נכנס ישר לפנתיאון של עולם האופניים.
כריס פרום תקף בתחתית ה"פינסטרה" (הטיפוס הכי קשה והכי גבוה בג'ירו השנה) ורכב לבדו את 80 הקילומטרים האחרונים ב-"Queen Stage" היישר לחולצה הורודה באחת ההופעות הכי מרשימות במילניום הנוכחי. פרום נכנס לג'ירו כשהמוניטין שלו בסכנה עם החקירה בנושא הסלבוטמול ויצא מהג'ירו כרוכב השביעי בהיסטוריה שניצח את שלושת הגרנד טורים, שאפו.
איך נראה הדירוג שלכם? כתבו לי למטה בתגובות.
לשאר הטורים בפרויקט סיכום 2018
