ביום חמישי הקרוב יכנס ג'יאנלואיג'י בופון מסיבת עיתונאים. שורות אלו נכתבות יומיים לפני ואם לא יקרה נס, ביום חמישי נשמע את בופון מכריז על פרישה מהמשחק. מעולם לא דמעתי כשכתבתי טור, אבל תמיד יש פעם ראשונה וכמה סמלי שזה קורה בטור עליו.
ג'יג'י בופון הוא אגדה. אל בדמות שוער שירד אלינו מהאולימפוס וחלק איתנו את יכולותיו. אם מגרש הכדורגל הוא אזור מלחמה, ג'יג'י היה הגנרל שלנו. הוא הוביל והוא ניווט. אחרי ההדחה מליגת האלופות העונה, הוא נשאל ע"י כתב עד כמה הוא גאה להיות הקפטן של יובה. בופון ענה "עד המוות, עד המוות, עד המוות."
אנחנו חיים בעולם של כדורגל שבו הכסף הגדול מדבר. עולם כדורגל שבו התמהיל של שחקן גדול שנשאר בקבוצה אחת לאורך רוב הקריירה שלו נהיה נדיר יותר ויותר זוהר בופון בצבעים של שחור ולבן. כמו רוצה לומר – לי הכל ברור. אחרי שש עונות בפארמה, בגיל 23, עבר בופון למועדון הגדול בכדורגל האיטלקי. ההעברה היקרה ביותר בהיסטוריית השוערים וההשקעה הטובה ביותר שעשתה קבוצה בליגה האיטלקית בשלושים השנים האחרונות. יש שיאמרו מאז ומעולם.
עוד ניגע ביכולותיו, אבל בופון הוא לא רק שוער גדול. הרגש שבו הוא שר את ההמנון בתחילת משחקי הנבחרת, הראיונות הכואבים והבכי אחרי ההדחות של איטליה ויובנטוס מהמפעלים החשובים, הצער שאותו הוא מביע מגיע ממקום כל כך אמיתי. "לא רק בשבילי, אלא בשביל כל הכדורגל האיטלקי. אני מצטער בגלל שנכשלנו במשהו שהוא כל כך חשוב למדינה" אמר ובכה בראיון אחרי ההדחה ממוקדמות המונדיאל השנה. ההתלהבות מהמשחק, הקפיצות בשער אחרי כל הצלה שלו או גול של הקבוצה, שאגות העוצמה שהוא מעביר לשחקני ההגנה שלו אחרי מהלכים גדולים. ג'ורג'יו קייליני אמר שלא פעם במשחק הוא מסתכל אחורה אחרי ששחקן ההתקפה עובר אותו ואומר לעצמו אולי ג'יג'י יציל אותי שוב.
צריך לחזור לכמה נקודות בזמן כדי להבין כמה הוא גדול. את עונת 2006-2005 יובנטוס מסיימת עם אליפות שנייה ברציפות, ואז נופלת על הכדורגל האיטלקי מכה אדירה – הקאלצ'יופולי. חקירות של שחקנים וקבוצות על שחיתות, השפעות על שופטים ותוצאות משחקים, הימורים לא חוקיים ועונשים כבדים של הורדות נקודות לכמה קבוצות, והמכה החזקה ביותר נוחתת על יובנטוס – מחיקת שתי האליפויות האחרונות וירידה לליגה השנייה. בין הנחקרים היה בופון שאמר שהימר על משחקים כל עוד זה היה מותר, אבל מעולם לא על הכדורגל האיטלקי. תעבור יותר משנה עד שיזוכה לגמרי מההאשמות נגדו.
כל זה קורה בקיץ של מונדיאל 2006 וכשמתחיל הטורניר עיני העולם נשואות לאיטליה. שחקני הנבחרת מגיעים לטורניר כשעל כתפיהם רובצת האשמה והכבוד האיטלקי לא נותן להם להפסיד. שני שערים ספג בופון באותו טורניר. שער עצמי ופנדל. תסתכלו על הנבחרות בקיץ הקרוב, על כל הגדולות של הכדורגל העולמי, ותנסו לדמיין אותן לא סופגות שער שדה אחד (!!!) בכל הטורניר. בופון עשה את זה. לפניו היה קו הגנה אדיר בראשות קנאברו והנבחרת האיטלקית כולה נחשבת לנבחרת עם סגנון ויכולות הגנתיות מדהימות, אבל יש אחד שעומד בשער ומונע מהכדור להיכנס בסופו של דבר. תצפו בהצלה שלו לנגיחה של זידאן בהארכה בגמר ותבינו למה הוא היה השוער הטוב בעולם באותה עת.
בחזרה מהמונדיאל עמדו שחקני יובנטוס בפני צומת דרכים: לרדת עם יובנטוס בליגה השנייה או לעזוב. דל פיירו הניף את הדגל והכריז שג'נטלמן לא עוזב את הגברת הזקנה שלו. בופון התייצב מיד לימינו והכריז שגם הוא נשאר. שחקנים גדולים אחרים, ביניהם פאביו קנאברו, הלכו. לפני שנתיים במפגש עם אוהדים צעירים בופון נשאל על ידי ילד למה נשאר ביובנטוס. הוא ענה: "עשיתי את זה כי חשבתי עליכם הילדים, האוהדים. בעידן שבו מילים חזקות ממעשים יש רגעים שבהם צריך להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות". השוער הטוב בעולם, רגע אחרי שהניף את גביע העולם, הלך לשחק במגרשים הנידחים של טרייסטינה ומודנה במעמקי הסרייה ב' בשביל להעביר מסר.
לקח ליובנטוס רק עונה לעלות חזרה, אבל רק בעונה החמישית חזרה בסרייה א' יובנטוס ובופון זכו באליפות. בדרך היו גם שתי עונות שבהן סיימו במקום ה-7, לפני שהתחילו רצף האליפויות שכרגע עומד על 7. אבל הוא נשאר, הוא התמיד והרים את יובנטוס חזרה למקומות שבהם היא רגילה להיות.
זה לא המסר היחידי שהעביר בקריירה שלו. ב-2013 ניגש בופון למשא ומתן עם הקבוצה על הארכת החוזה שלו. הקבוצה הציעה חוזה לשלוש שנים, בופון הסכים לשנה אחת. עולם הפוך. וכשנחתם החוזה ונודעו פרטיו לעיתונות הסתבר שנחתם חוזה לשנתיים ושכרו של הכוכב קוצץ ב-25%. החוזה הפתיע את כולם, אבל בופון הבהיר, אני לא רוצה להרגיש בשום שלב נטל על המועדון, או שאני מרוויח יותר ממה שמגיע לי. הוא הסביר גם שהמצב הכלכלי באיטליה גרם לו להבין שהוא צריך לעשות התאמות בשכר שלו.
צריך לראות את הכבוד העצום שרוחשים לו שחקני הקבוצה היריבה כדי להבין שבופון הוא כבר מעבר לשחקן כדורגל גדול. לחיצות הידיים אחרי כל משחק עם שחקני היריבה שלא מוותרים על אפשרות לגעת באליל הזה. החיבוק האמיתי שרונאלדו מעניק לו בזמן ראיון תוך כדי שהוא מלמל אני מצטער אחרי שריאל מדיחה את יובה בנסיון האחרון של בופון לזכות בליגת האלופות הוא תמצית הכבוד הזה. הכבוד הזה שנרכש במהלך יותר מעשרים שנות קריירה שמגיעה עכשיו לסיומה.
ואחרי כל זה צריך לדבר גם קצת על היכולות שלו. בופון היה ועדיין שוער ענק, הטוב בהיסטוריה של הכדורגל כנראה, לפחות זו המצולמת והמתועדת. אני לא מכיר הרבה אנשים שיחלקו על קביעה זו. הזריזות והאתלטיות של תחילת הקריירה, הניסיון והביטחון של הסוף. ההצלות הגדולות הרבות מספור, הזינוקים לחיבורים, ההצלות הכפולות כשהוא קם מהרצפה כדי להוציא עוד כדור מקו השער, התגובות לשינוי הכיוון. לכו חפשו את ההצלה שלו לנגיחה של אינזאגי בגמר האלופות של ב2003, את ההצלה לבעיטה של אלבארו רקובה כשוער פארמה, ההצלות המדהימות בליגת האלופות מול ליון ב-2016. אחרי שרבים כבר הספידו אותו, בופון לא שכח אותם ואמר אחרי המשחק "אנשים כבר ארגנו את ההלוויה שלי, אבל אין את מי לקבור". לכו לראות שוב את התקציר של המשחק האלמותי שלו בחצי גמר המונדיאל ב-2006 מול גרמניה. כמה שנים אחרי יתאר בופון את המשחק הזה כמרגש הנפלא והחשוב ביותר שלו בנבחרת, כנראה אפילו יותר מהגמר. רק תקלידו ביוטיוב, כל ההצלות הגדולות ביותר שלו במרחק נגיעה מכם.
והתארים הקבוצתיים, כמו גביע העולם ותשע אליפויות, אבל במקרה שלו אפשר לדבר גם על האישיים. השוער היחיד שזכה בשחקן השנה של אופ"א מלבד לב יאשין, ארבע פעמים בקבוצת השנה של אופ"א, פעמיים שוער הטורניר ביורו, שוער המונדיאל ב-2006 ויש כמובן עוד אינספור. בטור הקודם שלי הפצרתי בכם ללמוד לאהוב את המשחק ההגנתי. אני חוזר בי, תלמדו לאהוב את היכולות ההגנתיות. בזמן שישנם שחקנים שהדריבל שלהם או הבעיטה לשער מופלאים, ישנם שחקנים שיודעים הכי טוב למנוע את הגול מהקבוצה היריבה. בופון היה הטוב מכולם.
"לפני יותר מ-25 שנים הבטחתי לעצמי, נשבעתי להגן עלייך, לדאוג לך, להיות מגן מפני כל אויביך. תמיד חשבתי רק עלייך ושמתי את טובתך מעל טובתי. הייתי בן 12 כשהפניתי את גבי לשער ואמשיך לעשות זאת כל עוד רגליי וליבי יאפשרו לי." כך כתב בופון לשער שלו אחרי שספג גול שקטע רצף נדיר של 974 דקות ללא ספיגה בליגה.
ביום חמישי במסיבת העיתונאים, אם לא יקרה הנס שכל אוהד יובנטוס מצפה לו, הוא יכריז שהוא תולה את הכפפות שלו. הרגליים כנראה לא מאפשרות לו להמשיך לבצע את המשימה שאליה הועיד את עצמו לפני 28 שנים, כי הלב יכול להספיק לחיים שלמים בשער. אם הנס הזה יקרה, תשכחו מכל מה שרשמתי ונחזור שנה הבאה.
אני מאחל לעצמי שלא אפגוש במהלך הקריירה שוער שיגיע ביכולותיו לקרסוליו של בופון. אני מאחל לעצמי שלא אפגוש שחקן כל כך נאמן, שחקן שבוערת בו כך אהבת המשחק. אני מאחל את זה לעצמי כי אני לא רוצה לאבד גרם מהחריטה העמוקה שבופון השאיר בי. לזכרונות שלנו יש נטיה לקהות ואני מפחד שאם יעבור מספיק זמן אני לא אזכור את בופון כמו שאני זוכר אותו היום.
מצד שני אני מאחל לבן שלי, שיותר מדי קטן היום מכדי להבין מה זה כדור אפילו, וגם לבת שלי אם תבחר לאהוב כדורגל, שיפגשו את הבופון שלהם. שיזכו לראות גדולה כזאת על מגרש הכדורגל גם ביכולות, אבל לא רק. שיזכו לראות את הקבוצה האהובה עליהם זוכה בתארים איתו, שירגישו איך זה ששוער כל כך ענק מניף את גביע העולם ובוכה ביחד איתך.
Grazie Capitano, grazie Buffon, ti amo il mio portiere
