על תובנות מחצי גמר ליגת האלופות
השופט. לפני בכלל שנתחיל להיכנס לדיון של וידאו בכדורגל חשוב לומר, הטענות של רומא ולפניה של יובה מוצדקות ברמה כזו או אחרת אבל, וזה אבל שצריך להיאמר, הן לא הקבוצות שיחידות שספגו גול מנבדל, נשרק לחובתן פנדל שלא בצדק או שחמק משהו מעיני השופט שפגע בהן.
כמאמר הדמות, בואו לא נתבלבל. גם דז'קו קיבל כדור בגומלין בנבדל די ברור וכמעט כבש אותו, גם את הפנדל בדקה התשעים ואחת לטובת רומא לא כל השופטים היו שורקים, היד הייתה יחסית צמודה לגוף. כן, יכול מאוד להיות שצריך להכניס את המצלמות לשימוש השופטים גם למשחק הכדורגל, אבל זה לא בגלל הפנדל המפוקפק שהיה נותן ליובה עוד שלושים דקות לנסות לעלות לחצי גמר נוסף. שיפור טכנולוגי יכול וצריך לעזור לשופטים להפחית בתבונה את הטעויות, אבל הן חלק מהמשחק ולא בטוח שימוגרו כליל כשתיכנס הטכנולוגיה.
במשחק הפוטבול שבו משתמשים בזה יש לכל מאמן פעם אחת ברבע לבקש ערעור אם אני לא טועה, בטניס יש לכל שחקן שלוש בקשות לשימוש בעין הנץ. איך זה יעבוד בכדורגל אני לא יודע ולמזלי אני גם לא צריך להחליט בנושא, אני בסה"כ אוהד עם מקלדת ומסך שיכול להגיד מה שמתחולל לו בראש. בסופו של משחק אנחנו חיים גם עם טעויות השיפוט. כל עוד אף שופט לא מכר משחק אנחנו בסדר.
השחקן. כל מטאטא מלמיליאן. נאיינגולאן הוא כבר זמן רב אחד מהקשרים האהובים עלי. טיפוס מפחיד עם בעיטות פצצה. דז'קו מסתובב כבר שנים נוגע לא נוגע בקדמת הכדורגל האירופי מבחינת יכולות, את רוברטו פירמינו הייתי רואה על בסיס קבוע כשניתחתי את הליגה הגרמנית שם גילם בהצלחה קיצוני ימני משובח, על סלאח כבר נשפכו מספיק מילים בשבועות האחרונים ויש כמובן עוד כמו מילנר וקולארוב מסיטי וצלסי צ'יימברלין מארסנל. אם יש חברת אנליטיקס שיכולה להגיד שידעה ששילוב של השחקנים האלו יביא חצי גמר ליגת האלופות ויכולת מרשימה כל כך לאחת משתי הקבוצות בהן הם משחקים אני אוריד את הכובע בפניה, אבל כשהכל מתחבר אז הכל מתחבר והקסם הזה, הנדיר כל כך בכדורגל המודרני כמו שאנחנו מכירים אותו כבר עשור וחצי לפחות, הוא מה שעדיין מצליח להרטיט לי את הלב. אלה רגעים נדירים בכדורגל של היום, צריך להנות מכל רגע כזה בו קבוצה שנחשבת בינונית מצליחה להגיע כל כך גבוה, בצורה כל כך יפה. ליברפול רומא, בית וחוץ, היו מהמשחקים הגדולים שראיתי בליגת האלופות בשנים האחרונות.
המערך או הכדורגל ההתקפי מנצח. אני אתחיל מהשורה התחתונה שלי, לא. זאת אומרת כן, אבל גם לא. האבולוציה של הכדורגל לא נפסקת וכל כמה שנים אנחנו רואים סגנון משחק או מערכים שאנחנו בטוחים שאין בלתם – רק ככה כל הקבוצות צריכות לשחק מהיום וטובה שנייה אחת קודם.
לפני כמה שנים נאמתי לחברים שמערך שלושת הבלמים הוא המערך הטוב ביותר בכדורגל העולמי. המערך, שצמח בעיקר בליגה האיטלקית ושימש את מרבית הקבוצות בה (יובה, נאפולי, אינטר, טורינו ועוד), זלג לאט לאט גם לכדורגל הגרמני וקצת לספרדי (פפ ניסה אותו כמה פעמים בברצלונה, אבל לא הצליח כי לא הסכים ללכת איתו עד הסוף, את הניסוי שעשה בבארסה שיכלל בעונה שלו בבאיירן ואם שם היה אמיץ מספיק הוא היה לוקח לדעתי את כל הקופה) והגיע לשיאו במונדיאל 2014 שם לא מעט קבוצות שיחקו אותו, היה מערך שהיתרונות שלו באותה עת גברו על כל החסרונות שהיו למערכים האחרים, אבל הוא נלמד על ידי כולם והגיע זמנו. אני עדיין חושב שהיתרונות בו הם אדירים, אבל הוא מאוד תובעני לשחקנים שמשחקים אותו וכובל את ידי המאמן בחלק מהפעמים, בעיקר בשל סוג השחקנים שצריך לשחק איתם באגף.
זה הזמן לגילוי נאות – אני לא רואה מספיק מהכדורגל העולמי בשנים האחרונות. תודה לאשתי ולשני ילדיי הנפלאים על התעסוקה שהם מוצאים לי בכל שנייה בה הם ערים, ולכן אני לא מספיק בקיא לנתח את המערכים היום בליגת האלופות (אם תרצו סקירה מקיפה על האבולוציה של המערכים בכדורגל האירופי בין השנים 1991-2014 אני כאן), אבל מספיק להסתכל על שתי הקבוצות שהגיעו לגמר, ועל עוד כמה שהן עברו בדרך, כדי לדבר על מערך שלושת החלוצים או בקיצור מערך שלושת החלוצים הדינאמיים שעד לפני עשר שנים אף אחד מהם לא היה נחשב חלוץ, אלא מקסימום קשר התקפי או קיצוני.
אפשר כמובן גם לדבר על האבולוציה של השחקן. ג'יימס מילנר, ששרף את הקווים במנצ'סטר סיטי לפני כמה שנים כקיצוני, הוא אחד המתקלים הקשוחים של ליברפול ומהמבשלים הגדולים בה. זה תהליך שהספורט העולמי עובר ככל שהזמן מתקדם – היכולות הפיזיות והסיבולת שיש לשחקנים היום משתכללות והאפשרות להגיע אליהן היא אדירה.
אז כן, הכדורגל ההתקפי שראינו מליברפול הביא לה נצחונות אדירים על סיטי, שנחשבה פייבוריטית ברורה, ומול רומא. לרומא בגומלין הוא הביא קאמבק מדהים. אפילו ליובה, מלכת ההגנה של השנים האחרונות, הוא כמעט הביא קאמבק מטורף מול ריאל. אבל לא, אל תצפו להבנה עמוקה של הכדורגל ההתקפי שתכבוש את אירופה, אל תחפשו בשנים הקרובות את מערכי ה MW מהעבר הרחוק. עוד יבואו שנים בהן קבוצות הגנה חזקות שוב יקחו את המשחק למחוזות האהובים עליהן, עוד תקום תאומת יוון שתיקח יורו או מונדיאל, עוד תקום תאומת אינטר של מוריניו שתחנה אוטובוסים ברחבת היריבה. כשתראו את זה ותמלמלו באכזבה לחבריכם או לילדכם שאתם עוד זוכרים את הכדורגל ההתקפי שהביא גביע לקבוצות כמו ספרד, גרמניה, ברצלונה וריאל תזכרו שמהלך הגנתי גדול נדיר בדיוק באותה מידה כמו מהלך התקפי גדול, ששחקן הגנה שמצליח לדחוק רגל כשהוא מאחורי שחקן ההתקפה ולהוציא לו את הכדור מילי-שנייה לפני שהוא בועט מול שער חשוף מבצע פעולה קשה ויפה באותה מידה שבה שחקן התקפה שעושה דריבל שמשאיר אותו מול שער חשוף וששוער שמתעופף להוציא כדור מהחיבורים עושה בדיוק את אותה רמת פעולה שעושה החלוץ שבועט לאותם חיבורים. אם תלמדו להנות מהכדורגל ההגנתי תהנו יותר מכדורגל, אני מבטיח לכם.
המשחק. גמר ליגת האלופות הוא תמיד אחד המשחקים האהובים עלי ולא משנה איזו קבוצה נוטלת בו חלק. רבעי וחצאי הגמר הראו לנו כדורגל שאני בספק אם ראינו בשנים האחרונות במעמדים האלו. כמות שערים, קאמבקים ויכולות ברמה הכי גבוהה שיש. כמאמר הסופר, אדוארדו גלאנו, כשאני נשאל את מי אני מעודד אני עונה שאני קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע למשחק כזה אני מתחנן: "רק מהלך יפה אחד, בשם האלוהים"
