חשוב לי להבהיר – מדובר כאן על סיפור אמיתי.
ב-2017 ריק דילייני, איש עסקים אירי די עשיר, הקים קבוצת אופניים מקצוענית חדשה בשם Aqua Blue Sport בדרג המשני Pro Continental. התוכנית העסקית של הקבוצה הייתה קצת משונה – במקום לממן את הקבוצה מספונסרים, דילייני החליט שהמימון של הקבוצה יהיה אתר אינטרנט שמוכר מוצרי אופניים, בין היתר של הקבוצה. החזון היה שתוך ארבע שנים האתר יכניס מספיק כסף כדי לכסות את הוצאות הקבוצה.
שנת הבכורה של הקבוצה בסבב הייתה די מוצלחת, אחרי ניצחון קטע בטור של שוויץ ועוד כמה תוצאות לא רעות, הקבוצה קיבלה כרטיס חופשי לוואלטה (לכל גרנד טור מגיעות 18 הקבוצות הבכירות של הסבב ועוד 4 שהמארגנים בוחרים מהדרג השני). הקבוצה לא הסתפקה רק בהופעה בוואלטה – היא אפילו ניצחה קטע! שטפן דניפיל ניצח את הקטע ה-17 מבריחה מוצלחת ושם את אקווה-בלו על המפה.
ב-2018 התחילו הצרות – אקווה בלו חתמו על הסכם עם יצרנית האופניים 3T לשלוש השנים הבאות. ההסכם היה נוראי, 3T ייצרו אופניים רק עם גלגל שיניים קדמי אחד, הרוכבים סבלו מאינספור תקלות והמכונאים נתקעו לפעמים ללא חלקי חילוף ונאלצו לשאול מקבוצות אחרות. דיליניי והרוכבים יצאו בפומבי כנגד 3T והתלוננו על איכות האופניים.
מעבר לזה, הקבוצה לא קיבלה הזמנות למרוצים יוקרתיים. הם נשארו מחוץ לרוב מירוצי האביב ומחוץ לגרנד טורים. דילייני חיפש דרך לברוח מהחוזה עם 3T. אני לא עורך דין, אבל כנראה שבחוזה לא היה סעיף שמאפשר לאחד הצדדים לצאת מההסכם אם הוא לא מרוצה מההתקשרות. דיליניי אמר בריאיון ל The Cycling Podcast שאם היה מחליף יצרנית אופניים הוא היה מסתכן בתביעה.
מה שדילייני החליט לעשות זה להתאחד עם קבוצה, ולא סתם קבוצה, אלא עם Vérandas Willems. וראנדס–ווילמס היא קבוצה בלגית מדרג הפרו-קונטיננטל, הנכס הגדול של הקבוצה הוא הרוכב הבלגי המדהים ווט ואן ארט. ואן ארט רק בן 23 והוא אלוף העולם בסייקלו-קרוס בשלוש השנים האחרונות. ואן ארט לא מרבה להתחרות בכביש, אבל מרבה לנצח, הוא מראה יכולת נהדרת במרוצים הקלאסיים של בלגיה ולאחרונה זכה בטור של דנמרק ובמדליית ארד באליפות אירופה.
ב-2 באוגוסט אקווה-בלו הוציאו הודעה רשמית שהם רוכשים את וראנדס, דבר שיאפשר להם לאחד את הקבוצות ולהיפטר מההסכם המעיק עם 3T. ההודעה הרשמית שלהם גררה תשובה מהקבוצה ה"נרכשת" שאמרה שהיא לא יודעת על מה מדובר ושלא מתבצעת שום רכישה. דילייני התעקש שהרכישה תושלם בקרוב, אבל בסוף אותו החודש וראנדס הודיעו על איחוד עם קבוצת Roompot.
ב-27 באוגוסט אקווה-בלו הודיעה שלא תתחרה בשנת 2019 עקב הכישלון במשא ומתן עם וראנדס והחוזה ההרסני עם 3T. אם חשבתם שהסיפור עד עכשיו משונה אז תחזיקו חזק. ההודעה הרשמית יצאה בחשבון הטוויטר הרשמי של הקבוצה ומסתבר שהיא תפסה חלק מהרוכבים בהפתעה. על פי המאמר הזה באתר cyclingnews, מישל קרדר, אחד מרוכבי הקבוצה, שלח את הודעת הפירוק לקבוצת הווצאפ של הקבוצה ושאל "מה קורה?". אדם בליית' ענה לו "הקבוצה נסגרת חבוב" ואחרי כמה דקות של שקט הופיעה על המסך ההודעה "Rick Delaney has left the group".
כן, פשוט ככה. מייסד הקבוצה עזב וירד לדממת אלחוט. כבר למחרת עולם האופניים הבין שלא רק שהקבוצה לא תתחרה ב-2019 אלא שהפירוק הוא מיידי. הקבוצה פרשה מהטור של בריטניה (המכונה גם OVO על שם הספונסר) חמישה ימים לפני תחילתו והוחלפה בקבוצה של ברדלי וויגינס.
הסיפור רק משתפר, שני רוכבים מהקבוצה – קונור דאן (אלוף אירלנד) ולארי וורבאס נשארו בלי חוזה לעונה הבאה ובלי מרוצים להראות בהם את היכולת. אז עלה לקונור רעיון, במקום לשבת בבית ולנסות להשיג חוזה הם ילכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – לרכב על אופניים. במקום ה-OVO Tour, הם יצאו ל-NoGo Tour. הם התקינו אינסוף תיקים על האופניים, לקחו לפטופ לצורך עסקים וארזו המון צחוק ורוח טובה (הנה סרטון). הקטע הראשון של ה-NoGo Tour התחיל מביתם בניס והסתיים באיטליה אחרי שבע שעות על האופניים.
וורבאס ודאן כנראה ארזו גם כמה סוללות ניידות כי הם לא הפסיקו לרגע לעדכן את כולם מה הם עושים עם ההאשטג NoGoTour#. המסלול שהם בחרו הוא די רצחני – שמונה ימים (במקביל לטור של בריטניה) באלפים האיטלקיים-צרפתים שכללו, בין היתר, את הטיפוסים המפורסמים של הפינסטרה והאלפ דואז. כל זה עם 20 קילומטרים של מטען על האופניים. בעיקרון הם גם שני חבר'ה מצחיקים, דאן הוא מעין ענק גרום ומצחיק, הרוכב הכי גבוה בעולם למעשה. וורבאס מתעד את המרוץ בבלוג באתר Rouler ומעלה את קבצי ה"קטעים" לאתר Strava.
הצמד "שבר את האינטרנט" במונחי ענף האופניים. כל ציוץ הפך לויראלי, כל סרטון זכה לעשרות אלפי צפיות. והתוכן שלהם די טוב – בעשרה ימים הם הספיקו לברוח מכלב אחד ולהתיידד עם כלב אחר; לאכול אינסוף מאפים איטלקיים; לזייף על האופניים שירים בכמה שפות שונות; להידחף לבוק של זוג לפני חתונה ולאבד את הכפכפים של קונור (מידה 49). הכל ברוח טובה ובכיף.
יפה לראות שמתוך הכאוס הענק שיצר ריק דיליניי שני רוכבים מקצועניים פשוט חזרו למקורות. שני חברים במסע על אופניים ברחבי אירופה. ללא אוטובוס קבוצה, אופניים ספייר, שפים, מאמנים ומעסים, אלא עם ארוחות בסופרמרקט וכביסה ידנית בכל לילה. פשוט נהנים ואפילו גונבים קצת מאור הזרקורים של הוואלטה ושל הטור של בריטניה.
מעבר לסיפור היפה ולחוויה הכיפית, כמה ימים אחרי שחזר הביתה לארי השיג חוזה ב-AG2R לעונה הבאה ויהיה הרוכב האמריקאי הראשון אי פעם במדי הקבוצה הצרפתית. נכון לכתיבת שורות אלו קונור עדיין ללא חוזה אבל כנראה שההד התקשורתי יסייע לו למצוא חוזה בקרוב.
