המעבר הסנסציוני של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס הוא מסעיר דמיון בכל אופן שמסתכלים עליו, אבל ייתכן והוא טומן בחובו את האפשרות להפוך למפץ הגדול של אהדת הכדורגל בעולם.
מן הידועות היא האמרה ש"קבוצה לא מחליפים", ויודע כל זב חוטם שהתאהב בקבוצה שזה עתה חוררה איזו רשת אומללה ש"אין יציאה". הרי אהדת קבוצה, בניגוד לאהבת גבר או אישה, היא נצחית ובכדורגל חשוב יותר השם מלפנים (סמל המועדון) מאשר השם מאחור. כך דורות של אוהדים הולכים יחד למשחקים, ושירי נאמנות עיוורת הם דבר שבשגרה באצטדיונים. ואז הגיע כריסטיאנו.
כריסטיאנו רונאלדו הוא פורץ דרך בכל אספקט בכדורגל, אבל ביתר שאת הוא מצליח להיות כזה בכל הנוגע להערצה אישית. נדמה שמעולם לא הגיע שחקן כדורגל לרמת פרסום והערצה כלפיו כפי שחווה אותה רונאלדו. גם אם בקהאם דגדג את הרמה הזו, הוא עשה זאת בלי ההכרה ביכולתו המקצועית. הקרב הדו-ראשי של רונאלדו עם הנמסיס לאונל מסי, הוביל בעצם את הכדורגל לדרך בה לא צעד מעולם – התמקדות ביריבות אישית, וכתוצאה מכך התמקדות באהדה אישית, ודחיקת הקבוצתיות לצד. כעת מציעים הנתונים, והתחושות בעקבות ההצטרפות של רונאלדו לאלופה האיטלקית בשבע השנים האחרונות, מודל אהדה חדש לגמרי בעולם הכדורגל – האהדה לשחקן, ולא אהדה למועדון.
המספרים מוחלטים כדרכם, ומציעים הבנה עמוקה יותר של המציאות אותה ניתן כמעט לחוש בכל שיחת ברזייה סביב הנושא. ב-24 השעות הראשונות שאחרי ההודעה על עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו את ריאל מדריד איבדה הקבוצה מיליון עוקבים ברשתות החברתיות שלה. במקביל, הוסיפה יובנטוס 4.5 מיליון עוקבים לרשתות החברתיות השונות שלה. בעידן בו החדשות נצרכות דרך הרשת החברתית, התנודות ברשתות אלו נותנות תמונת מצב מעניינת על הנעשה בעולם.
אך לא רק עוקבים פרטיים שעוזבים עם כוכבים מקבוצה לקבוצה (תופעה חדשה בפני עצמה בכדורגל), אלא גם דפי אוהדים מלאים שפשוט משנים את שם הקבוצה מ"אוהדי ריאל מדריד" ל"אוהדי יובנטוס" בעקבות נדידת הכוכב הם לא מחזה נדיר. זאת במקביל ליותר ויותר אוהדים ש"מעזים" לחשוף בפורומים השונים בארץ את העובדה שלא משנה איפה, הם פשוט רוצים לראות את רונאלדו משחק.
המודל הזה, הסוגד לאישי, הוא הכי רחוק מכל מה שייצג הכדורגל בעברו והוא קרוב הרבה יותר לעולם המיתוג האמריקאי. שם אין בושה במעבר בין צבעים שונים בעקבות הכוכב הנערץ, מאחר ושם המשחק כולו מושתת על מותג הכוכב עצמו. רונאלדו החל לנפץ את תקרת הזכוכית עבור כדורגלן המשחק עם עוד 10 שווי ערך בכל פעולה שלו – מיתוג עצמי, שכר, מועדון שמתרפס בפניו, העדפת טובתו האישית על פני הקבוצתית. על כך הוא ספג לא מעט ביקורת, אך נראה שבמרוצת השנים הוא הצליח למשוך גם לא מעט מעריצים מזן חדש. הם לא כאן בשביל צבע החולצה שלו, אלא בשביל החולצה עצמה – יהיה הסמל אשר יהיה.
בעוד תופעת הערצת הכוכב בכדורגל אינה חדשה, כשגם פלה, קרויף ובקהאם נהנו כל אחד בתורו ממעמד מיתי. אך מעבר של אוהדים בין קבוצות ונטישה של רעיון אהדת הקבוצה עבור התמקדות באהבה בשר ודם, הוא עניין חדש בהחלט. אז מדוע זה קורה ולמה דווקא עכשיו? הסיבות נעוצות, כרגיל בכדורגל, בהכל פרט למשחק עצמו. ההתפרעות חסרת המעצורים של המועדונים הבכירים בכל הנוגע להעברות ומשכורות, שמאמירים משנה לשנה בניסיון של הקבוצות להישאר רלוונטיות, העניקה לשחקנים מעמד הולך ועולה. כך ככל שהכוכב גדול יותר ומרוויח יותר, כך הוא יכול (ועושה פעמים רבות) "להוריד את המועדון על ברכיו" במו"מ חסר רחמים. מצב זה מעמיד אותו דה פקטו כגדול יותר מהקבוצה. כשמשלבים את התהליך הזה עם התפוררות המסגרות כול, ובראשן מדינות, מקבלים את התמונה המלאה.
בניגוד לשנות ה-70 וה-90, שנות השיא של הכדורגל העולמי, שאופיינו בלכידות לאומית שאחרי מלחמת העולם השנייה, בלכידות גושית (מלחמה קרה) או באופטימיות של שלום עולמי במהלך נשיאות קלינטון, העשור האחרון מאופיין דווקא בהתפוררות לחלקיקים. קטלוניה אינה ספרד, נאפולי חשובה יותר לאוהדיה מאשר נבחרת איטליה, סקוטלנד נפרדה מאנגליה, בריטניה נפרדה מאירופה, ארה"ב מתכנסת בעצמה והקבוצתיות העולמית הופכת לבודדת מאי פעם. כך הפכה הקבוצה, חזות הכל בכדורגל וסמל לנצחיות המשחק, לסגנית של הכוכב הגדול שלה. זאת כשכל העת הכוכבים ממשיכים להתנפח בשל כשלים תחרותיים מצד אופ"א (הגבלת שכר או מספר העברות לדוגמה). במקביל להתפוררות המועדונים, החל גם תהליך של התפוררות הקבוצה – או רוח הקבוצה. כך ריאל מדריד יכולה לשחק כמה שנים הגנת-מוריניו, ומיד לעבור לכמה שנות התקפה מהירה של זידאן. התחלופה המהירה של שיטות המשחק, שפעם היו אחד מאבני הבניין של המועדונים, רק מחזקת את כוחו של כוכב העל היחיד בקבוצה.
רונאלדו, חדשן כדורגל רגשני שכמותו, הוליד את הערצת הכוכבים בכדורגל. ייתכן ובכך הוא הפיל עוד לבנה בחומת חורבן הכדורגל. ייתכן שבכך הצליח להמציא אותו מחדש. כך או כך, בזמן שתצפו בעוד משחק של הפנומן הפורטוגלי תשאלו את עצמכם בעד מי אתם. ואם לא תצליחו לענות על השאלה, ייתכן וגם אתם הפכתם מאוהדי כדורגל לאוהדים מזן חדש לחלוטין. אוהדי הכוכבים. גם אם כדי לקבל חותמת על רצינות המהפכה, ניאלץ לחכות עד שמספר 10 של ברצלונה יהפוך למספר 10 במקום אחר לגמרי.
