הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול העונה, קצת ברצינות, קצת בהומור והרבה מהזווית האישית.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה, ועם האוהדים השרופים הסליחה.
הפוסטים נכתבים במהלך המשחק עצמו, או מעט אחריו.
סיבוב ראשון:
ניצחון חוץ קשה, 1-2, אחרי מחצית ראשונה חלשה והרבה הרבה מאמץ בשניה.
לפני המשחק:
במטוטלת האופיינית לאוהד כדורגל שנעה בהיסטריה בין האופטימי לפסימי, אני עכשיו בצד המודאג והמוטרד.
הקבוצה לא משחקת טוב בשבועות האחרונים, ובארבעת המשחקים האחרונים הבקיעה רק פעמיים, מפנדל ושער של לוקאס. בנגיחה!
נכון שבגביע שיחק ההרכב השני, או השלישי, אבל יש תחושה של עייפות ושחיקה מסויימת אצל שחקני החלק הקידמי, ויתכן שהמאמנים למדו איך להתגונן נגד הקלופ.
לפחות מתחילה סידרה של ארבעה משחקי בית רצופים (ליגה וגביעים) שמסתיימת מול צ'לסי ויכולה להחזיר את החיים והחיוניות לקבוצה.
פינת הקלישאה של קלופ:
"אנחנו צריכים אתכם ולא חשוב אם אתם באיצטדיון, מול הטלוויזיה, מול המחשב, הסמארטפון או עושים משהו אחר. תהיו איתנו ותדחפו אותנו" (האם יורגן מיואש או שזו פניה לחוכמת ההמונים או האם הוא מאמין בכוחות עליונים?).
המשחק:
אני לא רוצה לומר שקלופ פותח עם ההרכב ההגנתי שלו, אז אני אגדיר אותו כפחות התקפי, עם "רק" שלושה שחקנים קדמיים, ולטעמי זה פחות מדי מול קבוצה שמהפתיחה מוותרת על חצי המגרש שרחוק מהשער שלה.
אנחנו מתמסרים לעייפה במרכז המגרש ונראה לי שקלופ נתן הוראה להנדרסון לאבד בכוונה כדורים כדי שסוונסי תפתח קצת את הבונקר. הקפטן מקיים באדיקות את מצוות הקלופ, אבל כשאין מספיק שחקנים טכניים ויצירתיים מקדימה, הכל מסתכם בהגבהות ומקסימום במספרת יפה של לאלנה.
אחרי השעמום של המחצית הראשונה, אני מתחיל בהרהורי כפירה שאולי הפתרון לבונקר הוא להכניס את השחקן היחיד שהבקיע בשבועיים האחרונים מהשדה. כן, כן, חברים. לוקאס הוא הוא התשובה המושלמת לחידלון ההתקפי שלנו.
כנראה שקלופ מבין טוב ממני שהבעיה היא בהגנה ולא בהתקפה ולכן הוא לא עושה שום שינוי וגם זה לא עוזר כשיורנטה כובש פעם ראשונה בדרך הכי צפויה נגד ליברפול (מצב נייח אחרי טעות בהגנה) ופעם שניה אחרי התקפה מבריקה.
הקהל שהיה שקט עד עכשיו כי היה משועמם, משתתק עוד יותר מההלם של הפיגור הכפול, ואז מתעורר משער מצמק של פירמינו, בדרך הכי לא יעילה שלנו לתקוף העונה – נגיחה אחרי הגבהה מהאגף.
בדקה ה 69, כשאני וקלופ כבר ממש מזיעים מהלחץ, משיג וינאלדום את הכדור בזכות תנוחה לא שגרתית ועם עזרה של היד, מגביה לרחבה ופירמינו משווה בבעיטה אחרי עצירה נהדרת על החזה. וואו. 2-2.
כולם באקסטזה והתלהבות דוהרים קדימה על מנת להבקיע את שער הניצחון, לזכות בתהילה ולרכב אל השקיעה מאושרים, ושוכחים את הנטייה שלנו למסור אסיסטים לשחקני היריב בתוך הרחבה שלנו. מי ששכח, אז קלאבן פה כדי להזכיר לו. 3-2 לבונקריסטים.
לחץ אדיר על השער של סוונסי שהיא קבוצה וולשית, בליגה האנגלית עם שוער פולני. נו שויין, כי גם מול מגדל בבל כזה אנחנו לא מצליחים לנצח, או לפחות להשוות.
קלופ מנסה לחקות את מוריניו ומכניס את מאטיפ כסנטר דמוי פלאיני, אלא שזה מאוחר מדי ומאולתר מדי.
שורה תחתונה:
פעם שניה שאנחנו מבקיעים פעמיים מולם, רק שהפעם זה לא מספיק.
אחת הפרסומות שרצו על המסכים לצידי המגרש הגדירה בדיוק את מה שסוונסי עשתה בהצלחה: "The great wall".
הויכוחים בין אוהדי ליברפול לגבי הסיבות לירידה ביכולת והכישלון בפיצוח הבונקרים מתחלקים בין אלה שחושבים שצריך חיזוק כי הסגל לא מספיק טוב מתחילת העונה, אלה שחושבים שקלופ שוגה במערכי הפתיחה שלו, אלה שמאשימים את אליפות אפריקה שלקחה לנו שחקנים, אלה שרוצים חיזוק של אמצע עונה כי תמיד זה טוב להוסיף, אלה שחושבים שקלופ שוגה בחילופים ואלה שמאמינים שכל התשובות נכונות.
כמו כל דבר בחיים גם כאן זה שילוב של כל הסיבות שהופיעו למעלה, אבל לדעתי הבעיה העיקרית היא דווקא אצל קלופ, גם בהרכב הפותח וגם בניהול המשחק.
במשחקים מול הגדולות כשהוא עלה עם שלושה קשרי אמצע זה הוכיח את עצמו, אבל מול הקטנות שמסתגרות זה פשוט לא עובד. אני חושב שכל אוהד ליברפול יכול היה לראות את זה היום כבר אחרי עשר דקות. גג רבע שעה. אין מספיק דימיון ויצירתיות בהתקפה ויש יותר מדי מסירות רוחב ושחקנים באמצע המגרש. נכון שבתחילת העונה היה את מאנה כשחקן התקפי נוסף, אבל לדעתי אם קלופ היה מוסיף עוד חלוץ מהפתיחה, אפילו את סטארידג' האדיש, זה היה מספיק כדי שנבקיע ראשונים.
זוכרים את הבקשה של קלופ מהאוהדים? אני יכול להעיד על עצמי שמאוד השתדלתי לדחוף מול המסך. הפעם זה לא הספיק.
אחרי התיקו האחרון כתבתי ששבע נקודות הפרש מצ'לסי זה לא טוב, אבל לא נורא. זה נשאר שבע רק שהכחולים עדיין לא שיחקו, כך שזה מתקרב לנורא, והמטוטלת כבר ממש בצד הפסימי שלה.
חלום האליפות עדיין לא נפל לגמרי, אבל הוא ממש מתנדנד על קצה המזח בנמל של ליברפול.
מאיר בנאי זצ"ל הגדיר מצוין את המצב של קלופ כשכתב: "מחפש את הכיוון…"
