לא פחות מ-80 שנים חלפו מאז נבחרת גרמניה הודחה בשלב הראשון של המונדיאל.
מונדיאל 1938 הכיל 15 קבוצות (במקור 16 עלו, אבל האנשלוס הוביל לכך שגרמניה ואוסטריה שיחקו כנבחרת מאוחדת). המונדיאל היה מורכב מארבעה סיבובי נוק-אאוט וגרמניה הנאצית הודחה לאחר שהפסידה לשוויץ בדו-קרב פנדלים, לאחר תיקו 1-1 בתום הזמן החוקי.
מונדיאל 2018 שחזר בפעם הראשונה מזה קרוב למאה שנה הדחה גרמנית בשלב הבתים. מדובר בהשפלה שרק בודדים מזקני גרמניה זוכרים. לא מדובר בהדחה ע"ב משחק אחד ולא מדובר בהגרלה מול אריות אירופה, בדומה למשל לבית הקשה אליו הוגרלה גרמניה ביורו 2012. אם המעידה מול מקסיקו יכולה להתקבל עוד איכשהו, שכן מקסיקו חברה קבועה בשלב שמינית הגמר, הרי שההפסד לקוריאה בשילוב הצגת משחק נרפה, כזה שלא נראה שנים מצד גרמניה, נרשם כשיא הבזיון. ה"בילד" לא נתן ציון לאף אחד מהשחקנים כדי להמחיש עד כמה חושבים בגרמניה שההופעה של הנבחרת הייתה מבישה. אז מה צפוי לקרות בנבחרת ומה צריך לקרות?
המאמן
המאמן הוא מי שמוביל את הנבחרת, ובדרך-כלל הראשון לשלם במשרתו במקרה של כשלון. טרם המונדיאל הוארך חוזהו של לאב עד 2022 (לאחר המונדיאל בקטאר) וההתאחדות הגרמנית הודיעה שקיום החוזה לא יהיה קשור להצלחה או אי הצלחה במונדיאל הקרוב. עם זאת, קשה להאמין שבהתאחדות חזו את גודל המפלה.
השיטה שלאב השתמש בה ב-2014, דימתה את ה"טיקי-טקאה" שפפ גוואדיולה הנחיל בבאיירן מינכן. העובדה ששחקני באיירן מינכן, שהרכיבו את השלד של נבחרת גרמניה באותה עונה, התאמנו בטקטיקה הזאת על בסיס יומי, הייתה לגורם המרכזי בהצלחה הגרמנית, כמו גם העובדה שזאת הייתה הפעם הראשונה שהטיקי-טאקה יושמה בכדורגל נבחרות. ב-2014, בניגוד לעונה הנוכחית, שחקני באיירן מינכן התפרסו על פני מרווח רחב של עמדות. מדובר היה בנוייר, שווינשטייגר, מולר, לאם, טוני קרוס, מריו גצה וג'רום בואטנג.
במונדיאל הנוכחי לעומת זאת, שחקני באיירן מינכן לא התאמנו ע"פ משטר הטיקי-טאקה, אלא ע"פ טקטיקת הלחץ של יופ היינקס. חשוב לציין גם את העובדה שלמעט תומאס מולר, ו-30 הדקות ששיחק סבסטיאן רודי, שאר שחקני באיירן מינכן איישו את עמדות ההגנה של נבחרת גרמניה. לאב המשיך להשתמש בשיטה, גם ביורו 2016 וגם במונדיאל. הוא לא השכיל לשנות את השיטה שהצליחה לו כל-כך במונדיאל ולא הבין שהיריבים שלו לומדים ומתקדמים. ברצלונה בעונה הראשונה של פפ נראתה בלתי מנוצחת וכמו ברצלונה, שיריבותיה למדו את השיטה שלה והפכו אותה לפגיעה, כך קרה גם לנבחרת גרמניה.
בעיה נוספת של לאב הייתה קבעון באשר לשחקנים בהם הוא מאמין. שחקנים כמו מסוט אוזיל, סמי ח'אדירה, ג'רום בואטנג ויוליאן דרקסלר חוו עונה לא טובה, ולמרות זאת, בשל העובדה שהם נחשבים לחביביו של לאב, הם תופקדו בהרכב הפותח. תומאס מולר גם הציג יכולת ירודה במונדיאל ועל אף 16 בישולים העונה במדי באיירן מינכן, קשה להתעלם מהירידה בקצב ההבקעות שלו. במקרה של מולר מגיעה לו הנחה קלה, בשל העובדה שיוגי לאב תפקד אותו בכנף ימין, בה היכולת שלו להתגנב לרחבה מאחורי החלוץ מאבדת מהמשמעות שלה.
בעוד יוגי בחר ללכת עם חביביו, על-אף היכולת החלשה שלהם, הרי ששחקנים חדשים שנמצאים בכושר טוב יותר נשכחו. ניקלאס זולה, שהולך ומתפתח להיות בלם ענק, נדחק לקצה הספסל, יוליאן בראנדט הרשים בדקות הבודדות ששיחק והיה חייב לפתוח במשחק השלישי ואילו לירוי סאנה, שרשם עונה ענקית במדי מנצ'סטר סיטי, אפילו לא זומן לסגל הנבחרת.
בסופו של דבר אכן הוחלט שיוגי לאב ימשיך במשרתו כמאמן הנבחרת הלאומית. מצד אחד, ההחלטה מראה על המשכיות ורצון להימנע מפאניקה בעקבות כישלון נקודתי שלא מאפיין את הקדנציה של יוגי כמאמן הנבחרת. אני חושב שגם העובדה של היעדר מועמדים פוטנציאליים פנויים שיחקה לטובת יוגי. יורגן קלופ סיים מסע רכש מרשים בליברפול ותומאס טוכל בדיוק חתם בפאריס סן-ז'רמן. ייתכן מאוד שבסיטואציה בה טוכל לא היה חותם בפאריז, הוא היה מקבל את משרת מאמן הנבחרת.
עם זאת, עולות מההחלטה הזאת כמה תהיות. הראשונה היא העובדה שנראה כי בכדורגל הנוכחי מאמן לא יכול להמשיך להצליח לטווח ארוך. ראינו את ארסן ונגר שהביא שינוי נפלא לארסנל, אבל קרס בשנים האחרונות שלו. הכדורגל הנוכחי חכם הרבה יותר ומעטים המאמנים שמצליחים להסתגל לשינויים לטווח ארוך עם קבוצה אחת. בעיה נוספת היא משבר האמון שנוצר בין לאב לשחקנים – הן בשל הכשלון לכשעצמו, הן בשל הטיפול הכושל בפרשת אוזיל והן מול שחקנים שנמחקו מהרוטציה כמו לירוי סאנה וסנדרו ואגנר, שחקנים שללא ספק יש להם מה לתרום, אך לא ברור איך יוכלו לשקם את יחסיהם עם המאמן.
השחקנים
לא מעט מהסגל הגרמני נמצא בסביבות גיל ה-30. זה גיל בו שחקנים עדיין ממשיכים לשחק בנבחרת, אך ייתכן שבגרמניה, שמצליחה לייצר כמות כל כך גדולה של שחקנים, נכון לראות פרישות מהנבחרת בגילאים נמוכים יותר בכדי לשמור על זרימה נכונה. הפרישה המוקדמת של פיליפ לאם למשל עזרה ליושוע קימיך להיכנס לנבחרת בצורה חלקה. העובדה ששחקנים משחקים בנבחרת מגיל צעיר, משמעותית מאוד להבנת שיטת המשחק וליצירת הרכב שירוץ ביחד לאורך זמן, שכן הנבחרת לא מתאמנת באופן שוטף כמו קבוצה. באשר לדור הבא, לא נראה שלגרמנים יש מה לדאוג באשר לדעיכה דרסטית כמו של איטליה או הולנד, אך כל חילופי דורות יש לבצע בזהירות וכאן נבחן מי צפויים לפרוש, מי ימשיכו ומי ירכיבו את דור העתיד.
יפרשו/עשויים לפרוש:
מריו גומז
גומז יהיה בקרוב בן 33 ונמצא בסוף הקריירה שלו. החלוץ הגרמני-ספרדי סבל מפציעות רבות במהלך הקריירה ובעונה החולפת חזר לשטוטגרט, קבוצת נעוריו, בכדי לסיים בה את הקריירה. קשה מאוד לראות אותו ממשיך לקמפיין נוסף, וכן קשה לראות אותו רלוונטי.
מסוט אוזיל
רבים טוענים כי אוזיל מספק סטטיסטיקה יפה ולפיכך לא נכון לבקר אותו. לטעמי זה לא נכון. ראשית, יש גבול למה סטטיסטיקה יכולה למדוד ושנית, גם אם אוזיל סיפק את הכמות הגדולה ביותר של מצבי כיבוש בעלי סבירות גבוהה (מי קובע מהו מצב כיבוש בעל סבירות גבוהה? האם מסירה טובה לבלם שווה כמו מסירה לחלוץ?), הרי שבשאר הזמן הוא משוטט על המגרש ולא מורגש כלל במשחק הקבוצתי. חומר נוסף למחשבה לאלה שאוהבים לחשוב שאוזיל זוכה לביקורת רק בשל היותו בן מהגרים, הוא שאלת הבישולים. אוזיל סיפק בישול אחד בלבד ביורו 2016 ועוד אחד במונדיאל 2014. אין עוררין על כך שמדובר בטורנירים טובים מאוד של גרמניה ונשאלת השאלה מדוע כל כך מעט ממצבי הכיבוש שהוא מסדר (לטענת אותם סטטיסטיקאים, שכן מעולם לא הגעתי לנתונים אלה) מסתיימים בשער. לשם השוואה, טוני קרוס בישל 4 שערים בשני הטורנירים האלה, כמו גם תומאס מולר. פיליפ לאם בישל שני שערים במונדיאל 2014 בלבד. אוזיל חייב לשאול את עצמו איך יכול להיות מצב שהוא הפנים של כל כשלון, לא רק בנבחרת גרמניה, אלא גם בארסנל. הביקורות הרבות להן זוכה אוזיל גורמות לי להאמין שזה היה הקמפיין האחרון שלו בנבחרת.
מילה אחרונה לכל אותם מבקרים של הנבחרת. יחד עם אוזיל משחקים המון שחקנים שלא שרים את ההמנון והם חצי-גרמנים (יש לציין שאוזיל טורקי). מירוסלב קלוזה ולוקאס פודולסקי, שניהם פולנים שייצגו את גרמניה ונחשבים לשניים מבין השחקנים האהודים בתולדות הנבחרת. כיום ג'רום בואטנג, סמי ח'אדירה ומריו גומז הם רק חלק שמייצג שחקנים שחלקן גם לא שרים את ההמנון, אך לא זוכים לתגובות כמו אוזיל. אוזיל הכריז בסופו של דבר על פרישה מהנבחרת והאשים את הגזענות בהחלטתו. נו טוב.
סמי ח'אדירה
על-אף שכבש העונה תשעה שערים במדי יובנטוס, ח'אדירה חווה עונה קשה עתירת פציעות. הוא חוטף פחות כדורים מבעבר ובכלל פחות מורגש כבורג מרכזי בקישור. ח'אדירה נחלש מאוד בהשוואה לעונות העבר שלו ובולט בחולשתו בהשוואה לטוני קרוס ובטח כשנזכרים בעוצמה ובמנהיגות שהפגין בסטיאן שווינשטייגר שהיה שורף את המגרש עבור הנבחרת. לטעמי, הבעיה העיקרית של ח'אדירה היא שהוא פשוט לא טוב במיוחד בשום דבר ושהוא חלש מאוד בתיקול. כשמשווים אותו לטוני קרוס, מגלים שהאחרון הוא מוסר מעולה, מומחה במצבים נייחים ויודע לטווח את שער היריב מרחוק, מה שמקטין עוד יותר את ח'אדירה. עובדה נוספת שצריכה לדחוק את ח'אדירה היא אינפלציית הקשרים הצעירים בגרמניה שרוצים לפרוץ קדימה. לאון גורצקה, אמרה צ'אן, קרם דמרבאי וגם סבסטיאן רודי ואילקאי גנדואן, שאמנם כבר בני 27, אך צעירים מח'אדירה (31), צריכים לקבל את המושכות לעמדה לצדו של קרוס.
מתנדנדים
מנואל נוייר
הקפטן כבר הצהיר שהוא מעוניין להמשיך בנבחרת לקמפיין הבא. קשה להאשים את נוייר, השוער הטוב בעולם, בהדחה המבזה. הנקודה היחידה שיכולה לשנות את המצב היא העובדה שנוייר חווה פציעה קשה מאוד שעלולה להוביל להחלטה לפרוש מכדורגל בינ"ל, ולהתמקד בבאיירן מינכן. נוייר כבר בן 32 ולמרות שזה לא גיל מבוגר לשוער, הרי שייתכן שיהיה עליו להימנע מעומס יתר ובמקרה כזה – המועדון קודם לנבחרת.
ג'רום בואטנג
הבלם של באיירן מינכן חווה ירידה תלולה ביכולתו במהלך השנתיים האחרונות. שילוב של מספר פציעות קשות לבין טענות של מיקוד בחברת האופנה שלו והעדפתה על פני קריירת המשחק הם הגורמים לכך ככל הנראה. ייתכן גם כי דעיכה טבעית היא המצב לשחקן שזכה בכל בקריירה שלו. טענות נוספות כלפי בואטנג גורסות כי הוא מפחד מתחרות ומפתח חוסר-בטחון כשהוא חושש למקומו בהרכב. הגעתו של ניקלאס זולה הצעיר מוסיפה לחשש של הבלם שרבים סבורים כי יעזוב את מינכן בקיץ הקרוב, כשליברפול, מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס הוזכרו כמועמדות לקלוט אותו (מאז הסתיים חלון העברות האנגלי). צריך לזכור שכבר 3 שנים שבואטנג לא פותח ביותר מ-20 משחקי ליגה בעונה וייתכן שמעבר הוא דווקא המהלך הנכון עבורו.
באשר לשאר הסגל, קשה לראות מצב ששחקנים כמו טוני קרוס, מאטס הומלס או תומאס מולר יפרשו מהנבחרת.
הדור הבא
יושוע קימיך
יליד העיר רוטוויל (כן, משם הגיע הרוטווילר) הולך והופך את עצמו לאחד השחקנים החשובים ביותר של הנבחרת. נראה היה שכל ההתקפות הולכות ונבנות דרכו והאמון שהשחקנים נותנים בו הוא עצום. קימיך בן 23 בלבד והעונה נכנס באופן רשמי לנעליו של פיליפ לאם ועשה זאת ברמה הגבוהה ביותר. קימיך סיפק השנה 10 בישולי ליגה, מספר עצום למגן ימני. על-אף החורים בהגנה שהשאיר במשחק מול מקסיקו, עקב העליות המוגברות שלו להתקפה (עוד טעות טקטית של לאב), מדובר בשחקן יוצא מגדר הרגיל. הוא מוסר מצוין, ובנוסף לכך בעל יכולת הגבהה טובה, הוא מרוכז מאוד במשחק, ממעט לטעות ויודע לחסום התקפות יריב בצורה טובה. הבעיה היחידה הבולטת שלו היא בתיקול, שכן הוא נמוך יחסית וצנום.
הנקודה החשובה ביותר בקימיך, לטעמי, היא שהוא הולך ומתפתח למנהיג שכל כך חסר לנבחרת גרמניה מאז פרישתם של לאם ושווינשטייגר. כרגע הוא עדיין צעיר, אבל אין לי ספק שבטורניר הבא הוא ישחק תפקיד אפילו יותר מרכזי, ואל תתפלאו אם זה יגיע יחד עם סרט הקפטן.
סרג' גנאברי
הקשר של באיירן מינכן, שהושאל השנה להופנהיים, עושה קולות של מי שעשוי להיכנס לרשימה של הטובים ביותר בעתיד הקרוב. ב-20 הופעות בלבד רשם גנאברי 10 שערים ו-5 בישולים, תוך הצגת דריבל מעולה שמזכיר את אריין רובן, פרנק ריברי ולירוי סאנה. הוא נחשב למומחה בהחזקת כדור ולמעולה במסירות חכמות על הקרקע. החולשות שלו הן הגבהות ויכולת תיקול.
יוליאן בראנדט
אפשר להגיד שבראנדט הוא השחקן היחיד שהזכיר את גרמניה הגדולה במעט הדקות שקיבל. בראנדט נראה כמו מי שמבצע את מה שגרמניה צריכה לעשות – לתקוף ולסכן את השער. מדובר בדריבליסט מעולה בעל יכולת מסירה טובה ונראה כי הוא לא יישאר בלברקוזן לעוד זמן רב.
לירוי סאנה
קשה להאמין שלירוי סאנה, שיובש ע"י יוגי לאב בקמפיין הכושל, ייובש גם בקמפיין הבא. הביקורות על סאנה גורסות כי הוא מזלזל בנבחרת ומרגיש כי מקומו מובטח כי הוא סופרסטאר וזה נוגד את הגישה של הנבחרת לפיה אין מקום לסופרסטארים וכי כל שחקן צריך להתאים את עצמו לקבוצה. באשר לסאנה עצמו, הרי אין עוררין כי הוא אחד מהכשרונות הגדולים ביותר של עולם הכדורגל ובניגוד להרבה שחקנים אחרים שמוזכרים כבעלי פוטנציאל, הוא מממש את הפוטנציאל מדי משחק ברמות הגבוהות ביותר. סאנה רשם 10 שערים ו-15 בישולים במנצ'סטר סיטי, מול קבוצות פרמייר ליג. הוא ניחן בדריבל מעולה וביכולת מסירה טובה לצד יכולת נדירה של זכייה במאבקי אוויר .
שחקנים נוספים שסביר שיגיעו לנבחרת הבוגרת והם קצת פחות מוכרים לחובב הכדורגל הממוצע הם קרם דמירבאי המצוין מהופנהיים. מדובר בקשר מרכזי שמשחק על המשבצת של סמי ח'אדירה. כשרון נוסף שיכול לתת מנוחה לקימיך, הוא בנג'מין הנריכס המעולה מלברקוזן, כשגם מיצ'ל וויסר, אקס באיירן מינכן שישחק השנה בלברקוזן, הוא אפשרות. שחקן שמוזכר כפוטנציאל להיות חלוץ העתיד של הנבחרת, הוא ג'אן פיטה–ארפ, שחקן המבורג שהוזכר שמי שנמצא על הכוונת של באיירן מינכן. ילד נוסף שמוכיח את עצמו במדי ההרכב הפותח של לברקוזן הוא קאי הברץ, שמשחק כקשר תוקף, אך יכול לשחק גם קצת יותר מאחורה.
אין ספק שהדור הבא של גרמניה מוכשר לא פחות מהנוכחי, שעל-אף הכשלון במונדיאל הביא הרבה כבוד לגרמניה.
* הסטטיסטיקות המספריות של שחקנים מתייחסות למשחקי ליגה בלבד וללא משחקי ליגת האלופות.
