למרות שהקורונה הרחיקה אותנו מהמגרשים, יש עדיין מספר שחקנים שמצליחים לגעת למרות המרחק הרב בינם לבין האוהדים. יש שחקנים שגורמים ללב שלך לרקוד ולשכוח לרגע את כל מה שעובר עליך, את המציאות העגומה. הם יוצרים לך אסקפיזם טהור וברגע האחד הזה, המדויק הזה, יש לך שמחה טהורה, רק בגלל שאדם אחד, שלא יכיר אותך אף פעם, הכניס כדור לרשת.
מעטים השחקנים שגורמים לי לאמוציות והתפרצות רגשות כמו לוקה מודריץ'. ביהלום הקרואטי יש קסם וכשהוא על המגרש בא לך לטייל איתו ולכבוש את עולם. את צופה בו רוקד עם הכדור, למרות שאין בדמו ולו טיפה אחת מארץ הסמבה ומחוגי השעון שמתקתקים לו מעל הראש כאילו נשכחים לרגעים שהוא על המגרש. השבוע הקשר הנפלא של ריאל מדריד כבש שני שערים במשחקים שונים, את הראשון הוא אפילו לא העז לחגוג, הוא היה חדור מטרה לנסות ולהפוך את התוצאה נגד שחטאר. אך השני היה מתוק, בניצחון על היריבה המושבעת אחרי שבוע קשה, והוא חגג יחד עם כל אוהדי הבלאנקוס.
לוקה הוא הלוחם השקט, הוא ילחם בשביל הקבוצה שלך עד הרגע האחרון, וכשהוא מתעייף ומותש, הלב שלך נקרע. וכל עבירה שמתבצעת עליו מפילה לך את הלב. ותמיד יש בראשך תזכורת קטנה, שאוטוטו וזה עומד להסתיים, שהקריירה עומדת לבוא על סופה, כי 35 זה כבר מבוגר במונחי הכדורגל והנה הוא עומד להעביר את השרביט לקשר אחר, צעיר יותר, שינהל את ההתקפה של ריאל. אז כמה נשאר? עוד עונה או שתיים, בינתיים תתני ללב שלך לקפוץ לשמיים איתו, כי כשמשהו מרגש אותך, הולכים איתו עד הסוף. ואת לא רוצה שזה יסתיים, כי הקסם הזה שיש ללוקה מודריץ' כאשר הוא בכושר טוב, זה קסם שלא יחזור.
אז את גומעת את הדקות שהוא על המגרש בשקיקה, כי השעון כבר התהפך לאחור וגם הוא וגם את רואים את הסוף. אז את משחררת את כל המעצורים, ובחיים שלא התלהבת כך מגול, את יכולה להישבע שהעיניים שלך התמלאו דמעות. רק בגלל קרואטי מוזהב אחד שהכניס את הכדור לרשת.
