האמת, המילים על המשחק הזה כמעט וכתבו את עצמן עוד טרם נשמעה שריקת הפתיחה + המחווה המרגשת לקובי בראיינט (איזה מרגש!).

ישנה קלישאה מפורסמת שאינה פוסחת על אף ענף ספורט. הקלישאה טוענת ש"מי שלא משחק, תמיד חסר ותמיד הכי טוב", וכוונתה היא כמובן לעג לחכמת הבדיעבד, שבאה לתרץ כישלון או תוצאה לא רצויה בשחקן חסר, למרות שלא בטוח בכלל שהוא היה זה שמשנה את התמונה. אבל מה עושים כשמי שחסרים אלו באמת השחקנים הכי טובים?

ג'סטין טילמן האדום (מקום ראשון בריבאונד התקפה בליגה, כולה עם 4.5 למשחק ורביעי בריבאונד כללי) וג'יימס יאנג, יקיר הטור בירוק, נעדרו מהמשחק. בגלבוע גליל, למרות שגאלי הוא הסקורר המוביל ולמעשה השחקן היעיל בליגה, נראה שלגליל אין פתרון מתחת לסלים בהיעדרו של  טילמן והיא פשוט קבוצה אחרת בהיעדרו.
במכבי חיפה, כאמור, יאנג. בכל הטורים שלי עד כה טענתי ובדקתי וחיפשתי איך למה וכמה מכבי חיפה צריכה להביא נק' שהן לא ממנו כדי להתעלות – ובהיעדרו, היה קל ונכון לחשוב שסביב זה המשחק יסתובב ועל זה אכתוב. אבל האדם מתכנן תכניות וגרגורי ורגאס עושה טריפל דאבל אחרי 25 דקות. במקום לכתוב על מי שלא נמצא, אני כותב על מי שבלט בנוכחותו בצורה שספרי ההיסטוריה יחבקו שנים קדימה.

תראו, בכדורגל אי אפשר לפספס תצוגת תכלית. לשלושער ושני בישולים יש הרבה רעש. טריפל דאבל, לעומת זאת, קורה בלחן משלו. עוד ריבאונד שמוביל לאסיסט במתפרצת, עוד חדירה נהדרת לסל ועוד אסיסט ועוד ריבאונד ולאט לאט אתה מתחיל לחבר את הצלילים ולהבין שמדובר כאן בערב שידברו עליו שנים. לאט לאט התחילו להגיע הפושים ונתקבל תוקף סטטיסטי ואישור למה שהעיניים כבר ראו.

ורגאס היה כל כך טוב שהוא מטיל את צילו על שיא קריירה של רומן סורקין (22 נק', 6/6 לשלוש), משחק אדיר של הפאוור פורוורד נסטור קולמונארס, שניצל היטב את חסרונו של טילמן, שלשות מאני טיים של יותם חנוכי הצעיר הנהדר ועוד יום במשרד של גאלי עם 25 נקודות. אפילו משחקו הראשון של אריק אנדרסון בירוק, שעליו תכננתי להרחיב, יצטרך לחכות לערב רגוע של גרגורי.

מכבי, כפי שאני נוהג לטעון, תגיע רחוק ככל שהצוות המסייע ליאנג יהיה טוב, יעיל וחד. אבל כמו שורגאס הרס לי את התכניות לטור – הוא יכול להרוס למכבי חיפה את חודשים מאי ויוני בהם היא לבטח כבר תכננה לנוח.