אז איך בכלל מדינה שהיא בערך במחצית מהגודל שלנו מגיעה למצב שהיא בויכוח על אם היא זכתה פעמיים או 4 פעמים בזמן שאנחנו מתרפקים על העפלה בודדת לפני כמעט חמישים שנה? קודם כל, למרות כל הכבוד שאורגוואי יזכו לו בטור הזה, אפשר להגיד שהזכיות הם טיפה עם כוכבית. השיטה של גביע העולם הייתה שונה, הרבה פחות נבחרות השתתפו, הם זכו בטורניר אחד שאירחו ובכלל כל הקונספט של גביע העולם היה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים היום. אם תרצו, הזכיות של אורוגוואי בגביע העולם הם קצת כמו הזכיות של מכבי תל אביב (והמשטרה הבריטית) בליגות בישראל לפני קום המדינה.

ובכל זאת, גם היום ולאורך חלקים גדולים מההיסטוריה, אורוגוואי היא מדינת כדורגל חריגה בכל קנה מידה. זה נובע בעיקר מהיחס של האוכלוסיה וההנהגה של המדינה למשחק. כמות ההשקעה בתשתיות והעידוד של ילדים ונערים להפוך להיות שחקני כדורגל הוא עצום. השוואה יחסית הוגנת לתעשיה בישראל, היא אולי להצלחה של ההייטק פה לעומת הגודל והמשאבים שיש למדינה. פה כל אחד רוצה להקים סטרט-אפ, שם כל אחד רוצה להיות לואיס סוארס. באורוגוואי, התשוקה למשחק, החשיבות של הקבוצה שאתה אוהד וכמות האהבה שהם נותנים לנבחרת שלהם, הם מהקיצוניים בעולם.

המאמן

הסגל וההרכב

בלמים – אתלטיקו מדריד בשירות המדינה

כשהאוהד הממוצע חושב על נבחרת אורוגוואי ועל היתרונות שלה, אין כמעט ספק שהדבר הראשון שעולה לו לראש הוא צמד החלוצים. כשחושבים על זה קצת יותר, מבינים שמרכז ההגנה, דייגו גודין (בן 32, 116 הופעות בנבחרת) וחוזה חימנז (23, 42 הופעות בנבחרת), הם יתרון לא פחות גדול, אם לא יותר. מעטות הנבחרות שיש להם צמד בלמים שמשחקים באותה קבוצה, בטח שזאת אחת מהקבוצות ההגנתיות הטובות ביותר בעולם, ובטח שהקבוצה משחקת בקו הגנה של 2 בלמים (הנה, פסלתי לכם את הצמד מטוטנהאם שמשחקים ביחד בבלגיה שחשבתם עליו עד עכשיו).

אז נכון, חימנז לא היה שחקן הרכב לאורך כל העונה הנוכחית, אך הוא כן שיחק בערך בכמחצית מהמשחקים העונה. יתרה מזאת, התקופה של סיום העונה למעשה הייתה התקופה הטובה ביותר שלו ולא בכדי גם לאחר החזרה מהפציעה האחרונה של סאביץ׳ (הבלם ששיחק לעיתים בהרכב על פניו של חימנז) המשיך לקבל את הקרדיט ברגעים המכריעים של העונה, למשל בגמר הליגה האירופית וחצאי הגמר.

גודין וחימנז הם שילוב מאוד מעניין של צמד בלמים עם סגנונות מאוד שונים. גודין הוא הבלם המנוסה יותר, האחראי יותר, זה שתמיד יודע איפה לעמוד ואפשר לסמוך על המנהיגות והיציבות שלו בכל רגע במשחק. חימנז, לעומת זאת, הוא הבלם הצעיר והפיזי, זה שלפעמים סומך קצת יותר מידי על האתלטיות שלו ולוקח הרבה סיכונים של תקיפת כדור, זה שיזכה ברוב המאבקים, אבל ייכנס גם למיותרים וישאיר חור. המזל של אורוגוואי, הוא התיאום ביניהם והעובדה שהם משלימים אחד את השני בצורה מצוינת, כמו גם הדבר שמשותף להם בתור שחקני הגנה של אתלטיקו, הלחימה העוצמתית שלהם על המגרש והרצון לשים את גופם בדרכו של כל כדור על מנת למנוע שער.

מצד אחד, יש לו מגנים ותיקים וסולידים שהולכים איתו כבר דרך ארוכה בנבחרת – מקסי פריירה (בן 34, 125 הופעות בנבחרת) מפורטו ו-מרטין קאסרס (בן 31, 76 הופעות) שמשחק כרגע בלאציו

פריירה הוא שיאן ההופעות של נבחרת אורוגוואי בכל הזמנים ושחקן שהולך עם טבארס בכל הטורנירים הגדולים כבר הרבה מאוד שנים. בגילו המתקדם כמובן שחלה ירידה מסויימת ביכולת שלו והעונה אף איבד את מקומו כשחקן הרכב בפורטו. קאסרס הוא גם שחקן שטבארס מאוד מעריך. התפקיד המקורי שלו הוא בכלל בלם, אך קאסרס הוא מסוג השחקנים שמסוגלים לשחק בכל תפקידי ההגנה. הקריירה שלו הובילה אותו להרבה קבוצות, גדולות יותר (ברצלונה ויובה) ופחות (ורונה), היא הייתה רצופת פציעות ולא יציבה. בנבחרת, טבארס מאוד סומך עליו בתור שחקן עם משמעת טקטית מאוד גבוהה והמון ניסיון.

בצד השני, בחודשים האחרונים נפתחו לצוות המקצועי של אורוגוואי העיניים לאופציות נוספות. קצת התקפיות יותר. בצד ימין מדובר בגיירמו וארלה (בן 25, 3 הופעות בנבחרת) ובצד שמאל בדייגו לקסאלט (בן 25, 5 הופעות בנבחרת). וארלה פרץ לתודעה במנצ׳סטר יונייטד, אך מאז קצת נעלם בהשאלות ולאחרונה חזר לפניארול המקומית, קבוצת נעוריו. החזרה עשתה לו טוב וגם זיכתה אותו בזימון לנבחרת הבוגרת בפעם הראשונה. ההופעות הבודדות שלו בנבחרת הציתו את הדימיון מבחינת המאמן והאוהדים כי הראה יכולת התקפית מאוד מרשימה שגם מתאימה לשיטת המשחק של הקבוצה. לקסאלט, הוא קשר שמאלי שמשחק בגנואה בתור ווינג בק שמאלי. בנבחרת נוסה מספר פעמים בתור מגן שמאלי וגם במקרים אלו הראה ניצוצות של דם חדש בעמדה זו, בעיקר התקפית.

טבארס יצטרך לבחור האם הוא הולך עם המגנים היותר מנוסים או עם המגנים הצעירים יותר והמנוסים פחות שמצד אחד לא חוו כמעט משחקים בינלאומיים ובטח שלא מונדיאל, אך התחילו להוכיח שיש להם מקום בהרכב ויכולת התקפית גבוהה, שהייתה חסרה מהשחקנים הותיקים יותר. כרגע, נראה שהבחירה תהיה מחולקת, עם וארלה בצד ימין וקאסרס בצד שמאל.

מה יקרה ת׳כלס?