בס"ד
פרומו: מועמדת להפתעת העונה
ספויילר: הפתעת העונה היא גולדן סטייט
הצהרה: הפתעת העונה שלי היא לגמרי גולדן סטייט
להלן הטיעונים:
עייפות החומר
החבר'ה שם שבעים. אחרי 3 אליפויות, 2 מתוכן עם קווין דוראנט כ-MVP של הגמר, יש תחושה שכולם שם רוצים לנסות משהו חדש.
דוראנט עצמו מוזכר לא פעם כמי שיעזוב ראשון, לפי הדיווחים ככל הנראה לניקס. קליי תומפסון מתנדנד כבר הרבה זמן והלייקרס מחכים מעבר לפינה. שאר הסגל פחות מעניין וסטף קרי כנראה יישאר די לבנות משהו חדש, עם דריימונד גרין או בלעדיו.
גולדן סטייט זוכה בראשות המערב שנה רביעית מה-5 האחרונות. היא שיחקה ב-4 גמרים רצופים ותנסה להיות הראשונה מאז הלייקרס של בראיינט להשיג ת'ריפיט. היא כבר יכלה להיות שם, אילולא ההרחקה של גרין בפלייאוף 2016. לא בטוח שת'ריפיט הוא קטליזטור מספק כדי להשיג אליפות נוספת ומנטלית הלוחמים היו אמורים לקרוס באיטיות לתוך עצמם, כמו שקרה ללא מעט אלופות דומיננטיות בעבר.
זה לא קרה.
הווריורס כאן כדי להישאר ועל זה מגיע להם פרס הפתעת העונה
ההתמודדות עם קווין דוראנט.
במשך שנים נהנה השחקן המדהים הזה מתדמית הילד הטוב. זה קל במיוחד, כשלידך משחק ראסל ווסטברוק. אבל מאז המעבר לגולדן סטייט, נאלץ דוראנט להתמודד עם סיטואציה בה הוא לא רק שחקן מוביל, אלא קבלן תארים. בדיוק מה שחסר לו באוקלהומה. כאן ראינו את הצד המבאס של דוראנט יוצא החוצה; מריבות בלתי פוסקות עם העיתונאים, חרם על התקשורת, מאבקי אגו עם דריימונד גרין ותחושה כללית שהדבר היחיד שמעניין אותו זה קווין דוראנט. בגולדן סטייט מלאת הבטחון קשה יותר לזייף חברויות מאשר בתא'נדר הקטנים ולמרות הגב הענק שדוראנט מקבל מקר וקרי, גרין ואיגודאלה לא תמיד אהבו את ההתנהלות שלו.
שחקנים שעסוקים בעצמם כבר הרסו קבוצות בעבר. הדוגמה הכי קרובה היא לברון ג'יימס בלייקרס, אבל בלייק גריפין וכריס פול בקליפרס או כרמלו אנתוני בערך בכל מקום הם דוגמאות טובות. לשמחת כולם במועדון, גרין ואיגודאלה וגם אחרים ידעו לשים את המשקעים בצד, להתעלות ולהמשיך לדרוס את הליגה, גם אם בקושי רב יותר מאשר בעבר.
זה בהחלט מצדיק בחירה כהפתעת העונה
דמארקוס קאזינס נפצע ולא משחק בפלייאוף
דווקא כשהיה נראה שהוא נכנס לקצב, הביג מן של האלופה נפצע בסיבוב הראשון של הפלייאוף ואיתו חזרו סימני השאלה לגבי היכולת של הקבוצה להתמודד עם שחקנים עבי בשר מתחת לסל והעומק המוטל בספק של הספסל של סטיב קר. אבל המאמן המצליח מגוון בהצלחה את השימוש בשחקנים המשניים ואני לא חושב שמישהו במפרץ מוטרד כרגע שהאול סטאר הגדול לא יחזור העונה לשחק.
ההתמודדות עם יוסטון והארדן
בכל עונה ג'יימס הארדן מעלה את כמות הזריקות שלו משלוש ומהעונשין. ומה שיותר מדהים, האחוזים שלו לא נפגעים, באופן יחסי. הארדן מצרף בכל עונה לארסנל שלו נשק חדש והעונה הוא אמלל הרבה מגנים, עם הסטפ-בק שלו משלוש או עם הנפילה בכל זריקה, מה שמקנה לו בונוס כמעט קבוע מהעונשין. אפילו ההגנה שלו השתפרה. הוא זוכה למעמד של כוכב על כמעט יחיד בליגה והליטוף מהשופטים הוא בהתאם. עד עכשיו הוא לא מציג פלייאוף ענק, אבל בהחלט מספק את הסחורה וזה הספיק בשביל לטאטא את יוטה.
בחצי הגמר ההאזורי הוא כבר נפגש עם גולדן סטייט למשחק אחד, במה שהרבה אנשים מכנים "הגמר האמיתי". הרעב של הרוקטס יחד עם האמביציה המטורפת שלהם, השילוב של קאפלה עם פאריד והשיפור המתמיד של טאקר וגורדון יחד עם החזרה של פול מהפציעה – נגד השובע של הווריורס, מאבקי האגו בקבוצה, איבודי העשתונות התכופים של סטיב קר מחוץ הקווים והשטויות של דריימונד גרין בתוך הקווים – כל אלה היו אמורים לספק עבור יוסטון את הדחיפה הנדרשת ולגנוב את הביתיות כבר במשחק הראשון או לכל הפחות במשחק השני.
אבל גולדן סטייט נצחה. בשיניים, ברגע האחרון. במשחק שהשופטים הוזכרו בו ללא הרף. אבל נצחה. לאחר מכן זה הלך לה קצת יותר קל והנה היא מובילה 2:0 עם אפשרות סבירה לסגור את הסדרה ביוסטון. גולדן סטייט הנחילה להארדן ושות' מכה מנטלית רצינית והראתה לליגה שגם בעונה כזאת, בה הכל הולך קשה, הכל עדיין הולך לה.
יוסטון התחילה את העונה גרוע אבל השתפרה בקצב מפחיד ככל שהזמן עבר ודווקא גולדן סטייט הלכה ודעכה. אבל במאני טיים, כשזה חשוב ונחשב באמת, צוות קרי הראה ממה הוא עשוי. וזה שהחומר הזה עדיין מחזיק, אחרי כל כך הרבה שנים ותהפוכות, זאת הפתעת העונה לחלוטין.
