// מאת אלכס שוורצר

אמל"ק – ריבוי שחקני בית שמקבלים כביכול צ'אנס היום במועדון זה בלוף. האקדמיה המפוארת של השדים בזבזה עשור ולא השיגה את מטרותיה, אך לאו דווקא באשמתה.

מנצ'סטר יונייטד מתפארת באחת האקדמיות הטובות בעולם, ודי בצדק. מאז שהוקמה ב-1937, נשמר הרצף של לפחות בוגר אחד של האקדמיה בסגל למשחק של הבוגרים, ולרוב זה הרבה יותר מאחד.

הקבוצה גידלה דורות של שחקנים מופלאים, כולל את כל חמשת השחקנים הראשונים בדירוג ההופעות, שש מעשרת הכובשים המובילים בתולדות המועדון ושניים משחקני השילוש הקדוש הם בוגרי המועדון – בסט וצ'רלטון. בשיאם של הבאזבי בייבס היו 4-5 שנים רצופות שהמועדון לא רכש אף שחקן לקבוצה הבוגרת וכך גם בקיץ 1995 שלפני פריצת תינוקות פרגי והזכיה בדאבל השני. גם בשיא של השחקן הצעיר בתולדות המונדיאלים מחזיק איש מנצ'סטר יונייטד – נורמן וייטסייד.

המועדון נמצא קבוע בראש טבלת הדירוג מבין קבוצות פרמייר ליג בכמות שחקני בית שמשחקים בליגה הזו ובכלל בחמשת הליגות הבכירות (לפי דירוג האחרון היא במקום השלישי הכללי באירופה עם 29 נציגים כאלה). ולכן, צריך לומר שלמרות כל הבעיות שיפורטו בהמשך, מנצ'סטר יונייטד עדיין מקום שבונה שחקנים ויכול לסדר להם קריירות טובות יחסית, גם מקצועית ובראש ובראשונה כלכלית. אני חושב גם שהמועדון לא הורס את השחקנים בזדון, כמו למשל ע"י טרטור כלשהו בין השאלות.

אז מה בכל זאת הבעיה?
העניין הוא שלאקדמיה של כל מועדון אמורות להיות 2 מטרות:
1. לספק שחקנים ראויים לקבוצה הבוגרת. "ראויים" זה אומר כאלה שיתרמו למטרות הולמות שצריכה להציב הקבוצה הבוגרת.
2. לטפח נכסים שאפשר למכור בכסף טוב. למשל צ'לסי ומנצ'סטר סיטי מתמקדות שנים במטרה הזו.

דור כמו תינוקות באזבי או תינוקות פרגי מקבלים פעם בעשרות שנים. זה דבר נדיר. ובכל זאת, מאז צמיחת תינוקות פרגי מנצ'סטר יונייטד מתקשה לייצר שחקנים מבריקים, אלא בעיקר שחקנים אפורים. חלקם היו חיילים נאמנים של פרגי כמו אוונס, אושי או ווס בראון. היה את פלטשר שהיה קשר מרכזי מצוין עד למחלה. ובכל זאת, לא מדובר בסטארים עולמיים. שחקנים כמו קלברלי, וולבק או לינגרד חסרי כל טכניקה וברק ומאוד מתאימים לדור הביניים האנגלי (שאחרי "דור הזהב" של רוני, ג'רארד, למפרד, טרי וכו' ולפני הדור החדש).
דור הביניים הזה אולי היה החלש ביותר תולדות הכדורגל האנגלי. אלו שחקנים של כושר גופני, סוסי עבודה ולא מעבר.

זה גם נכון לדני סימפסון ודני דרינקווטר שזכו באליפות פרמייר ליג אחרי שמועדון האם שלהם עשה זאת בפעם האחרונה.
כשיונייטד כן הצליחה לשים את ידה על יהלום גדול כמו פוגבה, היא לא האמינה בו בכלל ונתנה לו ללכת בחינם (בוא נעזוב בצד את הקדנציה הנוכחית). ראשפורד שפתח בסערה ונראה גם הוא יהלום אמיתי, לא באמת התקדם מאז הפריצה המסחררת אצל ואן חאל ומי בכלל זוכר את שרשרת הצעירים שואן חאל העניק להם הזדמנות? איפה הם היום פרט לרשפורד ולינגרד (שלכל הדעות לא ברמה הנדרשת למועדון כמו יונייטד)?

וכאן אנחנו מגיעים לעיקר הסיבה לחוסר העמידה במטרות והיא העובדה שלא ניתן לנתק את האקדמיה ממצב כל המועדון, גם אם בשנים האחרונות נעשתה שם רפורמה, גם בהחלפה של הניהול, גם בשינוי מאמנים וגם ברשת סקאוטינג.

העשור האחרון במועדון התאפיין בנסיגה הדרגתית, תהליך שהחל עוד מספר שנים לפני פרישתו של פרגי (אפשר להגיד מאז גמר האלופות במוסקבה ב – 2008 או שנה אחריו), והואץ אחרי פרישתו כמובן. כל הידע בכדורגל נעלם יחד עם פרגי, הסטנדרטים ירדו, גרוע מזה, המאמנים קיבלו לידיהם את המפתחות לבניית הקבוצה (לפחות כל עוד וודוורד האמין בהם ולא נלחם בהם) ולא היה שום קשר בין מאמן אחד לבא אחריו.

זה בא לידי ביטוי מצוין במעבר מואן חאל, שהטיקט הכי חזק שלו היה טיפוח וקידום צעירים, למוריניו, שגם בשיאו היה גרוע במיוחד בתחום, אפשר להגיד אנטיתזה לואן חאל. רשפורד היה אחד מאלה שנפל בין הכסאות, כאשר סבל גם משיטות מתגוננות של הפורטוגלי וגם מהנחתת איברהימוביץ' על הראש שלו. ההתקדמות שלו נעצרה ועדיין לא ברור באיזה עמדה הוא הכי טוב.

כשאין ראיה מקצועית כוללת במערכת, ברמה שהיא מעל המנג'ר, כשאין דרישות ברורות בין השחקנים כי הסגנון גם משתנה ממאמן למאמן ובכל מקרה מדובר בסגנון מיושן. כשיש מאמנים חסרי כל פילוסופיה בכלל, אז איך אפשר לדעת לקראת מה להכין את השחקנים באקדמיה? ואיך אפשר לטפח נכסים אם מי שמקבל את ההחלטות המשמעותיות בענייני כדורגל הוא אדם חסר כל ידע בתחום?

גם מבחינת ייצור הכנסה ממכירת השחקנים הנתונים שאביא בסוף הטור, לא ממש טובים, בהתחשב בהתפוצצות המחירים בשוק האנגלי בעשור האחרון ובפרט בקרב המקומיים. המועדון פשוט לא מצליח לשווק מספיק את בוגריו לקבוצות אחרות.

הדוגמא הקטנה להתנהלות באה לידי ביטוי גם בעניין מכירת שחקנים, כאשר אברטון הציעה על טום קלברלי 5 מיליון פאונד ב – 2014 ווודוורד סירב כדי לשלוח אותו להשאלה לאסטון וילה בעונה האחרונה לחוזה שלו, רק כדי שאברטון תחתים אותו בחינם שנה אחר כך.

כיום כל שיתוף הצעירים אצל סולשאר זו אחיזת עיניים מוחלטת ונובע מכישלון גדול בבניית הסגל וריבוי פציעות. המועדון משתמש בזה לצורך פרופגנדה וכיסוי תחת. מזכיר קצת מועדון ירוק מהארץ בשנים עברו. עם יד על הלב, אם יונייטד הייתה מתמודדת על אליפות בפרמייר ליג, כפי שמצופה ממועדון בסדר גודל כזה לעשות, לכמה מבוגרי המועדון שלה היה מקום בהרכב? לדעתי 0.

השחקנים מקבלים את צ'אנס בחסד וגרוע מזה, המצב המקצועי הרעוע אף יכול לפגוע באלה מהם שבאמת יהיו שווים משהו בעתיד. טיפוח שחקנים צעירים זו תורה שלמה ומסובכת. לתת דקות לצעירים גם אלישע לוי יכול, השאלה מי יתקדם מהצעירים האלה?

וכאמור, סיכוי רב שאחרי פיטורים קרובים של אולה, הזמירות במועדון שוב ישתנו ב – 180 מעלות.

לא משנה אילו שינויים נעשו או ייעשו באקדמיה, כל עוד הקבוצה הבוגרת חולה וחסרת ראיה ברורה של כדורגל, לא תהיה לכך שום משמעות, כאמור פרט לניצול ציני שלה בתקשורת.

להלן רשימה של שחקני הבית שמנצ'סטר יונייטד מכרה מאז קיץ 2009 והסכומים במיליוני פאונדים.

*לא נכללו שחקנים שעזבו ללא תמורה או שלא עברו באקדמיה של המועדון קרי הגיעו בגיל 18+

2009
לי מרטין (איפסוויץ' טאון) – 2
פרייזר קמפבל (סנדרלנד) – 3.5
ריצ'רד אקרסלי (ברנסלי) – 0.5

2010
דני סימפסון (ניוקאסל יונייטד) – 0.75
קרייג קאת'קרט (בלקפול) – 0.5

2011
ג'ון אושי (סנדרלנד) – 6
ג'יימס צ'סטר (האל סיטי) – 0.3
ווס בראון (סנדרלנד) – 1

2012
ראבל מוריסון (ווסט האם יונייטד) – 1
דני דרינקווטר (לסטר סיטי) – 0.8
דארון גיבסון (אברטון) – 0.5, 2 אחרי בונוסים על הופעות

2013
ג'ושוע קינג (בלקברן רוברס) – 1
סקוט ווטון (לידס יונייטד) – 1
רובי ברדי (האל סיטי) – 2

2014
דני וולבק (ארסנל) – 16
טום לואורנס (לסטר סיטי) – 1
לארנל קול (פולהאם) – סכום לא פורסם
ראיין טניקליף (פולהאם) – סכום לא פורסם

2015
מייקל קין (ברנלי) – 2
סאידי יאנקו (סלטיק) – 0.2
ג'יימס ריס (ויגאן אתלטיק) – 1
ג'וני אוונס (ווסט ברום) – 8

2016
דולנד לאב ופאדי מקנייר (סנדרלנד) – 5.5
טיילר בלאקט (רדינג) – 1.5
ויל קין (האל סיטי) – 1
ג'יימס וייר (האל סיטי) – 0.15

2017
אדנן ינוזאי (סוסיידד) – 9.8

2018
סם ג'ונסטון (ווסט ברומויץ' אלביון) – 6.5