// מאת אלכס שוורצר

האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד מהמפורסמות בעולם, גידלה אינספור שחקנים גדולים וגם היום אפשר לראות את בוגריה במספרים גדולים ברחבי הליגות הגדולות וכמובן בקבוצה הבוגרת עצמה.

יונייטד גם מפורסמת בזכות מסורת השוערים הגדולים שלה עוד משנות החמישים, אך באופן פרדוקסלי זה אף פעם לא בא ביחד. האקדמיה התקשתה לטפח שוערים משמעותיים מדי הן לקבוצה הבוגרת והן לכדורגל האנגלי בכלל. מאז מלחמת העולם השנייה רק ב – 282 משחקים בכל המסגרות עמד בשערה של יונייטד שוער בית. הבולט שבהם הוא גם השחקן הצעיר בתולדותיה (וגם השחקן המחליף הראשון בתולדותיה) דיוויד גאסקל שנכנס לשערה במגן הצדקה של 1956 בגיל 16 בלבד וערך סך הכל 120 הופעות ב – 12 שנים, אך מעולם לא נספר כשוער ראשון. הוא בעיקר היה מחליף להארי גרג הצפון אירי ובאמצע שנות השישים אף ירד להיות שוער שלישי.

השוער הכי מפורסם שיצא משורות המועדון הוא ג'ימי רימר שבשנות השישים עמד 46 פעמים בשערה של יונייטד, אך לא יכל להתחרות באלכס סטפני. רימר, שגם היה שוער מחליף בגמר אלופות ההסטורי ב – 1968 כשיונייטד ניצחה את בנפיקה, הבין כי עליו לפתח קריירה עצמאית. הוא הפך לאחד השוערים הבולטים בכדורגל האנגלי בשנות השבעים ותחילת השמונים כששיחק בארסנל ואסטון וילה איתה זכה באליפות בעונת 1980/81 ובגביע אלופות עונה אחר כך. כמו כן שיחק פעם אחת בנבחרת אנגליה.

גם עידן פרמייר ליג לא הביא בשורה גדולה מדי בגזרת שוערי הבית של המועדון. שוער קלאס 92 קווין פילקינגטון שנים סומן כיורשו של שמייכל, אך בעיקר יובש בקבוצת המילואים ולא ענה על הציפיות כשנקרא לדגל. זכור במיוחד המשחק האחרון שלו במדי הקבוצה הבוגרת (מבין 8 בלבד), כשבבוקסינג דיי 1997 יונייטד הפסידה 3:2 בקובנטרי, משחק שדי הפך את העונה שלה לכיוון שלילי. פילקינגטון אחד מ– 6 שוערי הבית מחלקים ביניהם 23 משחקי פרמייר ליג בלבד במדי מנצ'סטר יונייטד (גארי וולש 13, קווין פילקינגטון 6, בן איימוס, ניק קאלקין, ז'ואל פריירה ופול רצ'ובקה משחק אחד כ"א, כאשר אצל קאלקין זו בעצם בעיטת שוער לצורך משיכת זמן).

בפרמייר ליג כולה הבוגר הכי בולט בין השוערי האקדמיה הוא טום היטון, שזכה רק לשבת על ספסל יונייטד במספר משחקים ובשנים האחרונות שיחק בפרמייר ליג במדי ברנלי והעונה אסטון וילה. הוא כבר צבר 116 הופעות והגיע לסגל נבחרת אנגליה, אחריו גארי וולש שכבר הזכרנו עם 96, מייק פוליט עם 36, פרייזר דיגבי 28, סטפן פירס 26, דין הנדרסון 21, רון-רוברט צילר 9, קווין פילקינגטון 6, פול רצ'ובקה 3, לוק דניאלס, בן איימוס וז'ואל פריירה עם הופעה אחת כ"א בפרמייר ליג. אפשר גם לציין את השם הבולט בצ'מפיונשיפ סם ג'ונסטון שאולי בעונה הבאה יגיע לפרמייר ליג.

מבחינת ליגות מחוץ לאנגליה, צילר דווקא התפתח כשוער בונדסליגה לא רע בעשור האחרון בעיקר בהאנובר(אליה חזר לאחרונה) ואף שיחק 6 פעמים בנבחרת גרמניה ויש גם את פיירלואיג'י גוליני שנכשל בכדורגל האנגלי במדי אסטון וילה, אך פרץ במדי אטלנטה ולאחרונה אף שיחק בסגל נבחרת איטליה. בשני המקרים לא מדובר בשוערים מהטופ. רחוק מכך.

הבשורה אמיתית לשערה של מנצ'סטר יונייטד ואולי אף כדורגל עולמי בעתיד אמורה להגיע מהשם במקום החמישי ברשימה הנ"ל – דין הנדרסון (בן 22, גובה: 188 ס"מ, משקל כ – 85 ק"ג) החל את דרכו במנצ'סטר יונייטד בגיל 14 אחרי שהגיע מקרלייל יונייטד. בניגוד לשוערים כמו איימוס או פילקינגטון, הוא נשלח להתחשל במקומות אחרים כבר בגיל 19, כאשר הושאל לסטוקפורט מהליגה השישית. בעונת 2016/17 טעם מליג טוו באנגליה כששיחק 7 משחקים במדי גרימסבי. לפני שנתיים הגיעה העונה המלאה הראשונה שלו כאשר עמד בשערה של שרוסברי טאון מליג ואן. הוא נבחר לנבחרת העונה של הליגה וכמעט הצליח לעזור לקבוצתו לעלות, כשהפסיד רק בגמר הפליי אוף לרוזרהאם 2:1 אחרי הארכה, משחק בו עצר גם פנדל. במהלך אותה עונה גם ערך את הבכורה בנבחרת אנגליה הצעירה.

הצטיינותו במדי שרוסברי לא נעלמה מעיני כריס ויילדר בשפילד יונייטד שבקיץ 2018 לקח את השוער בהשאלה. כאן הגיעה הפריצה הכי גדולה שלו. הנדרסון לא פספס אף אחד מ – 46 משחקי ליגה, זכה בכפפת הזהב עם 21 רשתות נקיות וגם בתואר השחקן הצעיר המצטיין של שפילד יונייטד, שבסיום העונה חזרה לפרמייר ליג בסטייל אחרי היעדרות של 12 שנים. אומנם נתון של רשתות הנקיות לאו דווקא תמיד מספר את כל התמונה לגבי השוער וזו עבודה של כל חוליית ההגנה, עם זאת היה כמעט קונצנזוס שלהנדרסון היה חלק חשוב בעליית הקבוצה לפרמייר ליג.

ויילדר הבין איזה כישרון יש לו ביד וביקש את השוער לעונת השאלה נוספת ויונייטד הסכימה לכך אחרי שהאריכה את החוזה לשוער עד 2022. במהלך המחצית הראשונה של העונה הנדרסון הפך לאחד השוערים הטובים בליגה, כשכרגע הוא ממוקם במקום השני מבחינת אחוז הצלות (75.3%), אחרי אליסון (ששיחק 8 משחקים פחות ממנו) והרבה לפני שוערים איתם הוא מתחרה בסגל הנבחרת האנגלית (אליה זומן לאחרונה) ג'ורדן פיקפורד (מקום 15 עם 63.2% וניק פופ מקום 19 עם 60.2%) וגם את מי שחוסם כרגע את דרכו לשער יונייטד – דוד דה חאה (מקום 11 – 68.8%). כמו כן בצוותא עם קספר שמייכל הוא שמר על הכי הרבה רשתות נקיות – 8. כל זה כשהוא חסר ניסיון בפרמייר ליג כמו כל ההגנה שלו.

הנדרסון ניחן ברפלקסים מצוינים וגם שולט ברחבה. עוד תכונה חשובה זה לא ליפול למרה שחורה אחרי טעויות גדולות שקורות לכל שוער ובטח שוער צעיר. משחק כמו התיקו 3:3 המאכזב בוילה פארק בעונה שעברה, או שער אומלל שגרם להפסד ביתי לליברפול העונה לא גרמו לו להכנס למשבר ולא השפיעו על היכולת שלו.

חצי שנה לפני היורו ולאור יכולת בינונית במקרה הטוב של פיקפורד באברטון העונה, נשאלת השאלה אם לא הגיע זמן לעוד שינוי בשער הנבחרת ולתת את האפודה הראשונה לשוער האנגלי שנמצא בכושר הכי טוב דין הנדרסון, זאת למרות שאין לו עדיין הופעות בנבחרת הבוגרת. צריך לזכור שגם לפיקפורד לא היה כמעט ניסיון בינלאומי לפני המונדיאל מה שלא הפריע לו להצטיין בו.

היכולת של הנדרסון בשנה וחצי האחרונות לא נעלמה מעיניהם של קברניטי מנצ'סטר יונייטד, בטח כשהמספר 1 הבלתי מעורער שלה בשנים האחרונות דוד דה חאה נמצא בירידה ומבצע שגיאות גסות יותר פעמים מהעבר. כבר נפוצו דיווחים שסולשאר רוצה את הנדרסון חזרה במועדון בעונה הבאה כדי שיהווה תחרות לדה חאה. שאלה אחרת אם סולשאר עצמו עדיין יהיה המנג'ר, אך בלי קשר לסוגיה הזו במנצ'סטר יונייטד צריכים לשקול בכובד ראש האם לא הגיע זמן לרענן את העמדה ואולי לראשונה בהסטוריה יש לה שוער בית ברמה גבוהה מאוד.

האם דין הנדרסון יהיה הפורץ דרך משער האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד לשער הקבוצה הבוגרת? נדע די בקרוב. כרגע הוא בדרך הנכונה לשם ובכל מקרה גם נבחרת אנגליה יכולה להרוויח מכך בגדול בעמדה כל כך בעייתית ומושמצת מזה שנים.

*נתונים באדיבות טרנספרמקט, mufc.info, fbref.com