// מאת אסף דורנר
לאחר המשחק השני בסדרת הגמר לוס אנג'לס לייקרס ביתרון מבטיח של 2-0 על מיאמי היט ונראית קרובה מאוד לאליפות מספר 17 של הפרנצ'ייז ולהשוואת מספר האליפויות לאלו של בוסטון סלטיקס, אשר בינתיים מובילה את היסטוריית הליגה בקטגוריה זו.
המשחק השני בסדרה היה צמוד הרבה יותר מהמשחק הראשון. הוא הסתיים רק ב- 10 נקודות הפרש וההובלה הגדולה ביותר בו הייתה 18 נקודות ללייקרס במהלך רבע 3 (לעומת הפרש שהגיע כבר ל-30 נקודות ויותר במשחק הראשון). למרות זאת, למי שצפה במשחק, היה נראה לאורך כל הדרך כי למיאמי אין באמת את הכלים להתמודדות שוות כוחות אל מול הלייקרס המנוסים והמסיביים יותר.
היו לדעתי כמה נקודות שהשפיעו על תוצאת המשחק:
ההגנה האיזורית של מיאמי – ההגנה שעבדה נהדר מול הסלטיקס בגמר המזרח והגבילה אותם למשך דקות רבות, לא מצליחה בינתיים מול הלייקרס, אשר פעם אחר פעם נכנסו לצבע וקלעו נקודות קלות. לראיה- 28/38 מהצבע שמסתכמים ב-74% ו- 56 נקודות (כמעט חצי מסך הנקודות הכולל של הקבוצה). היו ללייקרס גם זריקות רבות חופשיות מהשלוש, אך הם קלעו פחות טוב מאשר במשחק הקודם (34% אל מול 39% במשחק הראשון).
ספולסטרה צריך לחשוב לשלב יותר הגנה אישית ולעיתים לשנות לאיזורית. יש לו שומרים שיכולים להאט את לברון (איגודאלה, באטלר וקראודר) ובמידה ובאם חוזר למשחק 3 הוא יכול לעשות עבודה טובה מול דייויס. ספולסטרה יכול אפילו לעשות דאבל אפ על לברון ולהמר על שחקנים שיתפנו ל-3, כמו דני גרין (1/8 במשחק האחרון), (KCP (2/11 או קוזמה (2/6). בכל מקרה, צריך לשנות משהו בשיטת ההגנה, שכרגע סופגת בממוצע 120 נקודות למשחק – ככה אי אפשר לנצח, במיוחד לא את הלייקרס.
חשוב לציין שלייקרס במשחק הזה גם לא שמרו מדהים. מיאמי קלעו ב- 50% מהשדה ו- 40% לשלוש. למזלם, ההתקפה שלהם תפקדה באופן מיטבי וזה הספיק להם כדי לנצח.
לברון ודייויס – אפשרי להגיד שהפציעות של באם ודראגיץ' הן הסיבות העיקריות לכך שמיאמי פחות מאיימת מאשר הפוטנציאל שנראה מהם בתחילת הסדרה. אולם, אי אפשר לשכוח שברוב המשחק הראשון השניים כן שיחקו ולמרות זאת מיאמי נקלעה לבור גדול של 30 הפרש ויחסי הקבוצות נראו כלא כוחות. הרבה מהקרדיט צריך להינתן ללברון ודייויס, שבינתיים בשני המשחקים הראשונים עושים על המגרש ככל העולה על רוחם. לאחר 59 נקודות משותפות במשחק 1, היום הם קלעו 65 משותפות, כאשר לברון מוסיף 9 ריבאונדים ו-9 אסיסטים ודייויס קוטף 14 ריבאונדים (מתוכם 8 בהתקפה).
לברון עושה הכל על המגרש. מעבר לממוצע הסדרה שלו, שמתקרב לטריפל דאבל (29 נקודות, 11 ריבאונדים ו-9 אסיסטים), כל ההתקפות עוברות דרכו ונראה שהוא מנווט את הקבוצה, מעניק ביטחון לשחקנים סביבו ושולט בקצב המשחק. הוא משתדל תמיד בהתחלה להכניס את הצוות המשלים למשחק ורק במחצית השנייה מתחיל לקחת על עצמו יותר.
דייויס מוכיח את עצמו כסקורר גם ברגעי לחץ ולא נראה שיש שחקן במיאמי שמסוגל לשמור עליו מספיק טוב (גם כאשר באם שיחק במשחק הקודם דייויס קלע 34 נקודות). במשחק האחרון קלע 32 נקודות ב- 75% יעילים מאוד מהשדה. הוא ורסטילי, נע טוב ללא הכדור וגם קולע לחצי מרחק ולשלוש באחוזים גבוהים. דבר זה יוצר קושי רב לעצור אותו ונותן ללייקרס אופציות לליינאפים מגוונים סביבו, כאשר הוא יכול לשחק את תפקיד הסנטר ובמקרים שהווארד משחק יכול גם להיות יעיל מחוץ לצבע.
ריבאונד – אומנם הפערים בריבאונד לטובת הלייקרס היו קטנים (44 לעומת 37 של מיאמי), אך בריבאונד ההתקפה הפער היה גדול (16 לעומת 6) והלייקרס ניצלו זאת ל- 21 נקודות בהזדמנות שנייה. זה הרבה יותר מדי עבור מיאמי. לא הגיוני מבחינתם אם הם שואפים לנצח שהלייקרס יחטיאו וייתנו לעצמם עוד ועוד הזדמנויות לקלוע שוב.
החמישיות הפותחות – במשחק היום החמישייה של הלייקרס קלעה 85 נקודות לעומת 70 בלבד של החמישייה של מיאמי – המשחק נגמר כאמור בהפרש של 10 נקודות, כלומר החמישיות הן מה שגרם להבדל. נכון שבאם ודראגיץ', שני שחקני חמישיה, לא שיחקו, אך דאנקן רובינסון נראה מאז תחילת הסדרה כצל של עצמו. 0 נקודות במשחק הראשון, היום 9 נקודות, אבל באחוזים רעים ל- 3 (2/7, 28%). כדי שלמיאמי יהיה צ'אנס כלשהו, רובינסון צריך לחזור לעשות את מה שהוא עשה הכי טוב העונה והצטיין בו גם בפלייאוף עד עתה – לזרוק ולקלוע יותר שלשות באחוזים טובים יותר.
אז אם אנחנו רוצים סדרה שתהיה קצת יותר מעניינת ואולי תימשך יותר מ- 4 משחקים, אלו לטעמי נקודות המפתח מבחינת מיאמי להמשך הסדרה:
חזרת הפצועים – דראגיץ' לפי הדיווחים לא יחזור להמשך הסדרה, אך לגבי באם ישנם דיווחים שיחזור למשחק 3. מיאמי צריכה את הנוכחות שלו, הן בצד ההגנתי בשמירה על דייויס והן בצד ההתקפי – הוא עם ממוצע של 18 נקודות למשחק. לשם השוואה, מאיירס לנארד שעלה במקומו בחמישייה הפותחת קלע 7 נקודות בלבד.
באם גם ריבאונדר טוב ויכול למנוע ריבאונדים בהתקפה ונקודות מהזדמנות שנייה של הלייקרס. הוא ובאטלר נחשבים לשני המנהיגים הראשיים בהיט ולכן לרוב אחד משניהם נמצא על המגרש. היום באטלר נאלץ לשחק כמעט 45 דקות (לעומת 34 דקות בלבד במשחק הקודם), דבר אשר ניכר בסוף המשחק כאשר ראו שהוא מתעייף, וגם יכול להשפיע למשחקים הבאים.
הספסל – לספולסטרה לא היו היום יותר מדי ברירות ולכן הוא נתן הזדמנות לשחקנים כדוגמת מאיירס לנארד, קלי אוליניק וקנדריק נאן. הם גמלו לו על כך בגדול עם 44 נקודות (לעומת 39 מהספסל של לייקרס) ולדעתי ספולסטרה צריך להמשיך להעניק להם צ'אנסים. הרחבת הרוטציה היא חיונית מאוד בסדרות קשוחות כמו זו וצריך להשאיר לכוכבים כוח לתפקד בסוף המשחק. מול בוסטון רק 7 שחקנים שיחקו את כל ששת המשחקים בסדרה והעייפות המצטברת יכולה להוות גורם מכריע בסדרה הנוכחית. לשם השוואה, בסדרה של הלייקרס מול דנבר ווגל שיתף 10 שחקנים בכל 5 המשחקים ובכך איפשר חלוקת כוחות שווה ומנוחה לכוכבים. כמובן שבתחילת וסוף המשחקים כדאי לשחק עם הכוכבים ותמיד מומלץ להשאיר אחד מהם על המגרש שלא יברח ההפרש, אך כאמור, שחקני הספסל יכולים לתרום גם כן בדקות שבמהלך המשחק.
הגנה – הרחבתי על כך בהקשר למשחק 2, אך רק אוסיף ואומר שההיט חייבים לשנות משהו בשיטת ההגנה שלהם ובהתאמות ללברון ודייויס. לא משנה כמה ההתקפה שלהם תתפקד טוב, ספיגת 120 נקודות בממוצע למשחק לא משאירה להם שום סיכוי לניצחון. מישהו שם, בין אם ספולסטרה או באטלר ואדביו, צריך להעיר את כל הקבוצה שיבינו שהם בסדרת גמר וזה להיות או לחדול. אם לא יתחילו להתחייב יותר בהגנה אפשר כבר לסגור את העסק אחרי המשחק הבא.
מתפרצות – מיאמי קבוצה שיודעת לרוץ, אך במשחק האחרון קלעה רק 2 נקודות בהתקפות מתפרצות. ההגנה המסודרת של הלייקרס מאוד טובה ולכן אני חושב שמיאמי צריכה לנסות לרוץ יותר ולקלוע נקודות קלות. יש בלייקרס שחקנים מבוגרים רבים ומיאמי קבוצה צעירה, היא צריכה לרוץ ולעייף את הלייקרס יותר ממה שהיא עושה עד עכשיו. בנוסף, זה יכול לתת לשחקנים ביטחון שאותו יבטאו במחויבות רבה יותר בהגנה.
משחק מספר 3 יתרחש ביום שני לפנות בוקר בשעה 02:30. הוא כנראה יהיה המשחק שייקבע האם יש סיכוי לסדרה מעניינת או שהעניין היחיד בסדרה יהיה סביב שאלת ה- FMVP: מי ראוי מבין לברון ודייויס.
למרות הכל, צפייה מומלצת!
