רוני וגיל מציעים לכם לקנות מלח ולהתכונן לאכול את הכובע, כי מכבי חיפה חוזרת לעניינים. לא תיקח אליפות, אבל לא תהיה רחוקה משם, חכו ותראו.
בלאגן גדול
קיץ הפכפך בצד הירוק של הכרמל, אפילו ביחס לסטנדרטים הגבוהים שהורגלנו אליהם בשנים האחרונות. אם לפני שנתיים הכל התפוצץ במחזור הרביעי, לפני שנה בגביע הטוטו בואכה המחזור הראשון, השנה המועדון לא חיכה ופוצץ לנו הכל בפנים כבר ביולי, עם הדחה מבישה, פיטורי מאמן ותקופת קיפאון של מספר שבועות שהחזירה את מצב הרוח המלנכולי ואת השאלה – "מה לעזאזל נהיה ממכבי חיפה?".
הזדמנות גדולה
המועדון לא יכול לחזור להיות מועדון מוביל בכדורגל הישראלי בלי שינוי מן היסוד. אם מאז תחילת המילניום התרגלו במועדון לחכות בצד עד שהיריבות ישקעו או יאכלו את עצמן מבפנים, עכשיו נדמה שהבינו שמכבי תל אביב והפועל באר שבע כאן כדי להישאר, והמועדון צריך לבנות את עצמו מחדש. לכן, אחרי בליעה של אינספור אקמולים לטיפול במחלה הסופנית שבה לקתה הקבוצה, נראה שסוף סוף בונים משהו מחדש. לא מתקנים, לא משפרים, הורסים ובונים.
מועדון גדול
במהלך הקיץ ניסה המועדון לחזור ולראות בעצמו כמועדון גדול. הוא עושה זאת באמצעות מאבק על כל ישראלי איכותי שהיה רלוונטי במהלך הקיץ (גולסה, בוזגלו, טיבי, אזולאי ואפשר לכלול גם את רוקביצה בקבוצה המכובדת הזו), גם אם פירוש הדבר הוא שמישהו צריך להכניס את היד עמוק לכיס (ולהביא את קהת) וגם אם הוא משאיר כוכב שפוזל לכיוונים אחרים (למי שעדיין לא הבין – עטר, ולא המתולתל).
כל הפעולות הללו החזירו את המועדון, לפחות מבחינה תודעתית, למועדון העומד בשורה אחת עם מכבי תל אביב ובאר שבע כיעד אליו שואפים שחקנים להגיע ולהתקדם (ומנע ממנו לעבור לקבוצה המונה את בית"ר והפועל תל אביב, שהפכו בשנים האחרונות לתחנת מעבר).
קבוצה גדולה
ברמה המקצועית, כפי שהתייחסנו גם בטור הקודם, מכבי חיפה שינתה לחלוטין את פניה בשנים האחרונות, הן בסגנון המשחק והן בסגנון השחקנים שהגיעו אליה. אם בעבר ידעה להחזיק את הכדורגל ולהכניע קבוצות עקשניות והגנות צפופות, השנים האחרונות התאפיינו בניסיון להתגונן ולצאת להתקפות מתפרצות. במצב בו ישנן רק 2 קבוצות בליגה שלוחצות את מכבי חיפה, בעוד כל האחרות באות להתגונן, סגנון המשחק הזה פשוט לא יכול לעבוד, לפחות כל עוד שאר הקבוצות ימשיכו לראות בקבוצה כקבוצה חזקה. המצב העקום הזה הביא לסטטיסטיקה עקומה אף יותר, בו אחוזי ההצלחה של הקבוצה גבוהים יותר במשחקים נגד קבוצות הפלייאוף העליון.
לכן, העונה הזו תקום ותיפול על הצלחתם של מובילי הכדור הירוקים להוביל את הקבוצה. רועי קהת, ואצ'ק, קאגלמכר, לביא ועטאא (אליו נתייחס בנפרד), צריכים להיות הלב של הקבוצה השנה, בעיקר מבחינת תפקודם ומיקומם במגרש. שליטה בכדור, ניהול משחק חכם והזנת החלוצים האיכותיים של הקבוצה, יצמצמו גם את הבעיות הרבות של הקבוצה בכל עמדות ההגנה.
בור גדול (טוב נו, עמוק)
המשותף לכל השנים האחרונות – מכבי חיפה נותנת פור לליגה. חוסר היכולת של הקבוצה להגיע מוכנה למחזורים הראשונים השתכלל בשנים אלה לדרגת אמנות, מה שגרר לחץ וייאוש מהיציעים שהשפיעו גם על השחקנים הוותיקים ביותר. תופעות של שחקנים שבורחים מהכדור, מעיפים אותו רק כדי שהקהל יוריד מהם את העיניים התובעניות שלהם, הפכו לדבר שבשגרה. לכן, נראה שדווקא המצב בו מכבי חיפה מבינה שהיא לא הולכת לטרוף את הליגה ושאף ניצחון לא יבוא בקלות, בטח בהתחלה, יכול לעמוד לזכותה של הקבוצה.
שמירה על מרחק סביר מהצמרת אחרי 5-6 מחזורים, יחד עם חיבור בין השחקנים לקהל (במיוחד נוכח הקרעים של השנים האחרונות), ירגיעו את המערכת ויאפשרו לקבוצה את הדבר שהיא הכי צריכה בעולם – שקט שיאפשר לה להיבנות תוך כדי תנועה. סביר כי העובדה שמרבית מוקדי הכוח שלא מצאו חן בעיני הקהל פורקו תסייע לעניין הזה ותהפוך את הקהל לסבלני יותר.
חלל גדול
למכבי חיפה אין מנהיג, אין אפילו מישהו שמתיימר להיות מנהיג. בניון שהגיע על התקן הזה כבר נראה כמו היסטוריה רחוקה (למרות במרבית היציעים הוא מחוק גם מההיסטוריה של המועדון). סטויקוביץ', שהיה הבא בתור, לא בתכניות כבר מזמן. אנחנו מניחים שהשם הבא שיעלה לרובכם בראש הוא קינן, אז ההימור שלנו הוא שהחל ממחזור 5-6 הוא ימצא את מקומו עמוק בספסל, וקאגלמכר יחזור לעמדתו הטבעית.
קבוצה פריכה כמו מכבי חיפה, שגם אם תוביל ב-3 שערים ותספוג שער מצמק יכולה להתפרק לחלוטין, חייבת מישהו שיוביל אותה. במיוחד נוכח השילוב בין צעירים לוותיקים, הראשונים צריכים מישהו להיתלות בו, מישהו שבמבט אחד ישדר כוח ובעיקר יבוא לקבל את הכדור כשכולם יברחו ממנו. כרגע, לא מסתמן שיש יורש מובהק לתפקיד הזה, ומי שבונה על קהת עשוי להתאכזב מהילד, שעדיין לא הוביל קבוצה, בטח לא את הקבוצה הלחוצה ביותר בישראל.
נעלם גדול
ג'אבר עטאא. רגעי האושר הבודדים של שנה שעברה מקורם בשני ילדים מוכשרים וחצופים, נטע לביא וג'אבר עטאא. בעוד שלביא תפס מקום מרכזי מאד בקבוצה של סוף השנה שעברה ותחילת השנה (יהיה מעניין לראות מה יקרה איתו עם הגעתם של שחקני הרכש), עטאא כבר הרגיל אותנו שכל תקופה בה הוא פורח צפויה להסתיים בפציעה. ייתכן וזו ההזדמנות האחרונה של השחקן הנפלא הזה, קפטן הנבחרת הצעירה למי ששכח, שהקהל הירוק כל כך אוהב, להפוך לשחקן מוביל בקבוצה גדולה וסוף סוף להיכנס לתקן "בירם כיאל החדש". אם לא, סביר מאד שימצא את עצמו בסכנין או הפועל חיפה לשארית הקריירה, מה שחבל לו, ובעיקר לנו.
לחלום בגדול
פיראס מוגרבי. נדמה שהבחור הזה, שכבר שלוש פעמים היה מועמד (לפחות בעיני התקשורת) ללבוש את המדים הירוקים, הגיע לקבוצה במעין התרסה לחן עזרא ששכח את כישלונותיו בקבוצה (והתחזותו המביכה לכובש השער בגמר הגביע).
גם אם כן, בכל משחקי הקבוצה עד עכשיו מוגרבי היה השחקן הטוב במגרש, זה שמתחיל את המהלך היצירתי או מבקיע שער משום מקום. אם הגיע בהתחלה כשחקן ספסל, אולי אחרי זה תוכנן להיות הסופר סאב שלנו, עכשיו נראה שיכול בהחלט להוריד לספסל את עטר (ויש שיגידו – יחד עם הדלקת החמורה שפיתח בכרום החשק, אבל אנחנו בעד לתת הזדמנות 🙂 ).
עונה גדולה
העונה הזו, אחרי שנים ארוכות, הולכת להיפתח בשקט. ניצחון קטן על הפועל תל אביב, עוד ניצחון חוץ מזליקי על סכנין, והקבוצה כבר עם 6 נקודות. רועי קהת והכניסות שלו לאמצע משגעים את הגנות הליגה, ואצ'ק אגרסיבי הרבה יותר מאלה שמתמודד איתם במרכז המגרש והצמד פלט את רוקאביצה משחקים בנגיעה, מתואמים ומזינים אחד את השני בלי הפסקה.
הקבוצה מנצלת את נפילתה של באר שבע, שהסגל העמוס והסטירה המצלצלת שקיבלו במסגרת מסעותיהם באירופה משפיעים בצורה ניכרת על המתח בחדר ההלבשה והיכולת בליגה. בית"ר מתרסקת אחרי נפילתו של אצילי שעובר, באופן לא מפתיע, למכבי תל אביב, שמוצאת את הנוסחה המנצחת שמביאה אותה שוב למקום הראשון.
ואם נחזור לירוקים – הם פתאום נזכרים איך אפשר לנצח את כפר סבא, אשדוד, סכנין, אחרי שלא עשו זאת שנים. צוברים נקודות, מצליחים לחבר רצף ארוך מאד של ניצחונות ומצליחים לטפס עד למקום השני ולגמר הגביע. עם תחילת ההכנות לשנה הבאה, הקבוצה מגלה שיש לה סגל חזק לבנות עליו, שעם חיזוקים קלים גם יתמודד חזק על האליפות בעונת 2017/18.
לפרויקט פתיחת הליגה הישראלית 2016-2017
