ברוח הבחירות – על הבחירות שאנו עושים כאוהדי כדורגל

בס"ד

אנחנו, כאוהדי כדורגל – משחק שהוא 'טיפה' אמוציונלי – לעיתים מקניטים, מגדפים ומקללים שחקנים / קבוצות / שופטים ואפילו מערכת שלמה (VAR). דווקא עכשיו, כשאנחנו אחרי סגירת הקלפיות, חשוב לי לומר איזה עניין קצר לגבי הבחירות שאנחנו עושים כאוהדי כדורגל.

השבוע, בשיחה מאוד טעונה עם אנשים בחדר הכושר שאני מתאמן בו, נתתי דוגמא לאיך שהפוליטיקה שלנו מתנהלת:
"שימו לב שהפוליטיקה בארץ נראית כמו דרבי:
האוהדים לאו דווקא ישירו 'יאללה מכבי!', אלא יצעקו ש'הפועל ז*נה'. איך אפשר לשמוע את הדעות האמיתיות של הפוליטיקאים כשההוא מלכלך על השני, והשני מחזיר לו באותו המטבע או אפילו בצורה חריפה יותר?
הרי אתם פוליטיקאים שיושבים בכנסת, לא אוהדים שמתווכחים האם מסי יותר גדול מרונאלדו או ההפך".

קהל הפועל תל אביב דרבי
קרדיט לצלם דין מיארה מסוד צלמים

וזו בדיוק הנקודה שאני רוצה להעביר בכמה שורות האלו. כמובן, דבר ראשון, למה לגדף את הקבוצה הנגדית? מה ההיגיון? אתה בעד הקבוצה שלך או נגד הקבוצה שמשחקים מולה? אמנם לא שאלתי אף שחקן כדורגל, אבל אני בטוח שכל אחד מהם יעדיף שהאוהדים של הקבוצה שלו ישירו את שירי הקבוצה ויחברו שירים על השחקנים שלהם במקום שירים על הקבוצה שמשחקים נגדה.

ולנקודה השנייה. אנחנו, האוהדים, יודעים לצאת מפרופורציות די בקלות. אם השופט שרק לעבירה נגד הקבוצה שלי – זו סיבה לקלל את אמא שלו או את האישה והילדים שלו? אם המאמן של הקבוצה הפסיד שני משחקים ברצף צריך ישר לפטר אותו ולהעלות אותו על הגרדום?

אז זהו, שלא. מאמן שהפסיד שני משחקים ברצף לא חייב להיות מפוטר, כי אם המצב יהיה כזה אין מאמן שיחזיק יותר מחצי שנה בתפקיד שלו.
או אם שופטים ימשיכו לקבל נאצות כאלו מהקהל, הדור הצעיר יבין במה המקצוע הזה כרוך ופשוט לא ירצה לעבוד בזה.

שלא תבינו, אני לא מתחסד. גם אני מקלל, וגם אני מטנף. כי גם אני אוהד כדורגל שהמשחק הזה מוציא ממנו אמוציות מטורפות, אבל יש גבולות שגם אני לא עובר ולא אעבור. בחיים לא איחלתי לאף שופט שימות, או שהמשפחה שלו תחלה בסרטן כי הוא קבע פנדל נגד הקבוצה שאני אוהד.

בהרצאה ששמעתי בתיכון אמרו לנו לעשות עם עצמנו ניסוי; לחשוב בערך על כמה פעמים אתם מקללים ביום אחד, וכל פעם שאתה מקלל – תשים לב לזה. לפעמים אתה אפילו לא שם לב שאתה מקלל מרוב שהקללות שגורות בפה. ברגע שיצאתי מההרצאה, כבר שמעתי קללות כל כך מיותרות ולא קשורות לשום דבר ("יא הומו בוא לשיעור כבר" וכו').
ההרצאה הזו חלחלה אצלי עמוק, ומאותו היום אני מנסה באמת לשמור על שפה נקייה יותר. זה כמובן לא פשוט, אבל זה מאמץ משתלם מאוד.

מאחל לכולנו שכל הסאגה הזו של הבחירות תסתיים בקרוב, והלוואי שנזכה לשיח יותר נקי ביציעים וכמובן בינינו לבין חברינו.

קהל מכבי תל אביב דרבי
קרדיט לצלם דין מיארה מסוד צלמים
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח