"זה היה בסוף הקיץ,
האוויר היה חמים
הוא רכב על אופניים
ולה הייתה מסכה על הפנים".
צביקה פיק.

טוב, זה לא בדיוק מה שצביקה פיק שר במקור, אבל השינוי שהוספתי בגסות ללהיט הסבנטיז המוכר, מסביר בחמש מילים את חוסר הודאות שאופף ויאפוף את חלון ההעברות הקיצי בכדורגל מסביב לעולם.

מכיוון שאף אחד, אבל באמת אף אחד, לא יודע איך יראה חלון ההעברות הראשון בעידן הקורונה, החלטתי ללכת קצת יותר מעשור לאחור אל קיץ 2009. מעבר לסמליות והבנאליות של ללכת עשור לאחור, חלון ההעברות שלפני עונת 2009/10 היה מעניין מכיוון שהוא פשוט שינה את הכדורגל: משבירת שיא ההעברות ע"י ריאל מדריד, עם רכישתו של כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד תמורת 94 מיליון יורו, במה שהיה הדובדבן בקצפת של הגלאקטיקוס 2.0 של פלורנטינו פרס, דרך ההתחמשות של מנצ'סטר סיטי (ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי חלקו 7 מ-10 ההעברות היקרות ביותר של אותו קיץ), שבירת שיא ההעברות בבונדסליגה ועוד מספר העברות בודדות שהשפיעו על הענף בטווח הקצר והבינוני–ארוך ואותן אסקור בפרקים הבאים.

10 ההעברות היקרות ביותר – מקומות 10-6

לחלק הזה (ולשאר החלקים, אבל בזה במיוחד) הגעתי חמוש בפרספקטיבה של כמעט 11 שנים, זהב במונחים של מבחני זמן בכדורגל ובספורט בכלל. כאמור, ברשימה 7 שחקנים מריאל מדריד וממנצ'סטר סיטי (4 ו-3 בהתאמה, כאשר ה-4 של ריאל מדריד הם בטופ 5. גלאקטיקוס), אחד מיובנטוס, אחד מברצלונה ואחד מבאיירן מינכן.

החלוקה ללאומים הרבה יותר מגוונת: שני ברזילאים, שבדי, פורטוגלי, צרפתי, טוגולוזי, ארגנטינאי, גרמני, ספרדי ואנגלי. ולא, זאת לא התחלה של בדיחה:

מקום 10: דייגו

כמה: עבר מורדר ברמן ברמן ליובנטוס תמורת 27 מיליון יורו.

דייגו, או בשמו העממי בישראל, דייגו הברזילאי שהיה ממש ממש תותח בורדר ברמן, הגיע לדלה אלפי בקיץ 2009 עם הרבה ציפיות שיהפוך למעין יורש של אלסנדרו דל פיירו האגדי. הרומן החזיק שנה אחת כושלת בלבד, כאשר ברובה דייגו הציג יכולת מאכזבת.

הברזילאי נמכר בקיץ לוולפסבורג למורת רוחו – הוא רצה להישאר ביובה ובנוסף ורדר ברמן טענה שלנסות להחזיר אותו ימוטט אותה כלכלית. בין אם זה נכון או לא, נראה שברמן התמוטטה מאז כך או כך. ודייגו? הוא חזר ליהנות מכדורגל במדי פלמנגו, שם חווה פריחה מאוחרת והיה שותף לזכייה הדרמטית בקופה ליברטדורס.

מקום 9: ג'ולאון לסקוט

כמה: עבר מאברטון למנצ'סטר סיטי תמורת 27 וחצי מיליון יורו.

אחרי הכישלון הקולוסאלי בעונת 2008/9, שלמרות מסע רכש אדיר, שכלל בין היתר את רוביניו, בלאמי, ג'ו, סבאלטה (שיצליח מאוחר יותר), נייג'ל דה יונג, ווין ברידג' ואפילו טל בן חיים, הסתיימה במקום העשירי בלבד בליגה, בהדחה מוקדמת בגביעים ו"רק" ברבע גמר גביע אופ"א – השייחים הגיעו למסקנה שאם הם רוצים הצלחה בטווח המיידי הם צריכים לקנות תותחים כבדים מתוך הליגה. לסקוט, שחקן הגנה מצוין מאברטון ונבחרת אנגליה שתופקד אצל דיוויד מויס גם כבלם וגם כמגן שמאלי, ענה להגדרה.

הקדנציה שלו בסיטי נמשכה חמש עונות. היו בה הרבה עליות ומורדות, אבל בסופו של דבר לסקוט היה שותף לאליפות ההיסטורית (על אף יכולת רעה במשחק האליפות המפורסם נגד QPR) ולקח חלק גם באליפות השנייה ב-13/14. בסה"כ, די שווה לשייחים את הסכום אותו שילמו בקיץ 2009.

לסקוט, שמשמש כיום פרשן בסקיי ספורט, הוא השחקן היחיד מבין הרשימה שכבר לא שחקן פעיל.

Embed from Getty Images

מקום 8: קרלוס טבס

כמה: עבר ממנצ'סטר יונייטד למנצ'סטר סיטי תמורת 29 מיליון יורו.

לא רק כריסטיאנו רונאלדו עזב את השדים האדומים באותו הקיץ. הרכישה של הכוכב הארגנטיני הייתה הצהרת כוונות רצינית של מנ. סיטי כלפי הפרמיירליג בכלל והיריבה העירונית בפרט, כאשר לאחר החתימה דאגה מנצ'סטר סיטי לתלות שלט מתריס בעיר באיזור אולד טראפורד בו דיוקנו של טבס מתנוסס לצד הכיתוב "Welcome to Manchester".
ואיזו העברה משתלמת זו הייתה.

בעונה הראשונה שלו במועדון טבס הפציץ 29 גולים ב-43 משחקים בכל המסגרות ובסופה הפך לקפטן המועדון.
בעונה השנייה, עונת 2010-11, טבס הוביל את מנצ'סטר סיטי להעפלה ראשונה בתולדותיה לליגת האלופות כאשר הקבוצה מסיימת במקום ה-3 בליגה (שוויון נק' עם צ'לסי השניה), כאשר הוא מסיים כמלך שערי הפרמיירליג עם 20 כיבושים.

דווקא עונת האליפות של הסיטי הייתה העונה החלשה ביותר של טבס – הכוכב נקלע לסכסוך מתוקשר עם כוכב אחר, המאמן, רוברטו מנצ'יני, מה שגרם לאיבוד סרט הקפטן לקומפאני והשעייה ממושכת של טבס שהסתיימה בפברואר לאחר שהמאמן האיטלקי הסכים להחזיר אותו לסגל כדי להגדיל את הסיכויים של הקבוצה לזכות באליפות, מה שאכן קרה לבסוף.

בעונת 2012-13 סיפק טבס עונה סבירה עם 17 כיבושים בכל המסגרות, כשבתווך הוא סיפר על מחשבותיו לחזור לארגנטינה ולפרוש בבוקה (מה שקורה למעשה כעת, ועוד איך קורה) ובקיץ הוא נמכר ליובנטוס תמורת 12 מיליון ליש"ט כאשר הוא מפנה את הבמה ההיסטורית לעידן קון אגוארו.
לגמרי עשה את שלו.

מקום 7: עמנואל אדבאיור

כמה: בדומה לטבס – 29 מיליון יורו שולמו לארסנל תמורת החלוץ הטוגולוזי.

ב-2009 מנוע החיפוש של גוגל לא היה מפותח כפי שהוא מפותח היום, וייתכן שהשאלה "איך לזכות באליפות בליגה האנגלית?" הניבה את התשובה "קנה את כל החלוצים בליגה". אחרת, קשה להסביר את מדיניות הרכש של מנצ'סטר סיטי, שקנתה בקיץ אחד את טבס, אדבאיור, וגם את רוקה סנטה קרוז, שלא זכה להיכנס לרשימת 10 היקרים. השלושה התווספו לבלאמי ורוביניו ויצרו שלם שקטן בהרבה מסך חלקיו.

כיום, במבט לאחור, אני יכול לומר בביטחון מלא שאת היכולת המדהימה מעונת 2007-8 במדי ארסנל, אז כבש 30 שערים ובישל עוד חמישה ב-48 הופעות, אדבאיור לא שיחזר באף מקום, אבל למנצ'סטר סיטי לא הייתה דרך לדעת את זה אז, כשהיה בשיא הקריירה.

את העונה הראשונה בסיטיזנס הוא עוד סיים עם 14 שערים, כולל אחד מפורסם נגד האקסית מצפון לונדון, כאשר אדבאיור רץ את כל המגרש, ממש 100 מטר, כל הדרך ליציע החוץ רק כדי לחגוג לאוהדי התותחנים בפרצוף. בחצי העונה השנייה זה כבר לא היה זה, ואדבאיור הושאל לריאל מדריד עד תום העונה.

בקיץ נמכר אדבאיור לטוטנהאם, ובסך הכל יוצא שסיטי שילמה 640,000 יורו על כל הופעה של החלוץ במדי הקבוצה.
אתם תחליטו האם זה שווה את הכסף.

מקום 6: מריו גומז

כמה: עבר משטוטגרט לבאיירן מינכן תמורת 30 מיליון יורו.

זאת הייתה ההעברה היקרה בתולדות בבונדסליגה דאז, כאשר באיירן, שהפסידה את האליפות לוולפסבורג המפתיעה וההיסטורית, החליטה לשפוך כסף על מריו גומז, שכבש 24 שערי ליגה במדי השלישית באותה עונה שטוטגרט, איתה, כזכור, גומז זכה באליפות שתי עונות קודם לכן.

מוזר להגיד את זה, אך ככל שגומז היה יותר טוב – באיירן הייתה פחות מוצלחת:

למרות הטבלה המוזרה הזאת, בשורה התחתונה גומז זכה עם באיירן בכל תואר אפשרי בארבע שנותיו במועדון, גם אם לא היה הכי משמעותי בעונות המוצלחות יותר.
גומס כבש 113 שערים ב-174 הופעות. כיום בעידן לבנדוסבקי כמות השערים הזאת נראית טריוויאלית, אבל אלו מספרים אדירים שלגמרי מצדיקים את המחיר ששולם עליו דאז.
כיום גומז בן ה-34 חזר לשטוטגרט, איתה הוא שיחק בבונדסליגה השנייה עד שהגיעה פגרת הקורונה.