בס"ד

רק עכשיו התאוששתי כדי לדבר על ארגנטינה. בתור ארגנטינאי וכאוהד ארגנטינה מילדות, הקונפליקט הכי גדול שלי היה במשחקים שלהם מול ישראל. שמחתי כשארגנטינה ניצחו 1-0 ואוחנה נתן הצגה ושמחתי כשישראל ניצחה 2-1 (ודש לרביבו, גרייב ואורטגה). בהפסד להולנד ב-98 הוצאתי חוזה על ברגקאמפ וב-2006 התאהבתי בפקרמן. אבל דבר אחד פגם ופוגם באהדתי לנבחרת עם הדגל שלנו+שמש; אני לא מצליח ומעולם לא הצלחתי להתחבר למסי.

פוטנציאל לא ממומש

ההפסד בגמר המונדיאל לגרמניה לא ממש ביאס אותי והשיא הגיע אתמול, כשספרד נכנסה לרגע לאשליה כאילו היא שוב מועמדת לזכיה במונדיאל. ה6-1 המשפיל אכן משפיל, אבל ההשפלה האמיתית מבחינת הנבחרת הארגנטינאית היא העובדה שלהרבה אוהדים, כמוני, זה לא מזיז. זה אפילו לא "עוד יום בהסטוריה של ארגנטינה", בפרפראזה על דברי פרגוסון אחרי שיונייטד הושפלה בתוצאה זהה מול סיטי, אלא משחק ותוצאה שלא מעניינים את האוהדים הוותיקים, שפשוט לא מחוברים למה שקורה שם. מסי לא מנהיג, די מריה לא מושך, מסצ'ראנו זה לא זה וקבאז'רו פשוט לא.

כבן אדם ששואף למוסריות אני שמח שאיקרדי לא זומן, אבל האמת היא שארגנטינה חייבת שינוי כל כך קיצוני, אולי אפילו בדמות הדחתו של מסי מהנבחרת. לא כי הוא הבעיה. הנבחרת והתלות שלה בו הן הבעיות. בכלל, הדור הנוכחי של ארגנטינה הוא אחד החלשים בהיסטוריה של הנבחרת הזאת. מעבר לזה שאין הגנה וקישור נורמליים, שחקני ההתקפה הם בעיקר שמות מפוצצים ולא שחקנים שיכולים להביא תואר רציני. איקרדי, מסי. בגדול זהו. הם היחידים מהם ניתן לצפות למשהו חיובי. אגוארו מפציץ כשהוא במוד, אבל לא יציב מספיק בנבחרת. די מריה לא פונקציה, היגוואין מוכיח בעקביות שלא ניתן לבנות עליו. בנוסף, הקשרים ההתקפיים תלויים יותר מדי בחלוצים שכאמור, לא ברמה מספקת.

לאמלה לטעמי הגיע לאן שצופה ממנו. יש את הציפייה מכל ארגנטינאי בן 9 שיודע לכדרר שיהיה המראדונה הבא ולרגע דיברו ככה על לאמלה, אבל אובייקטיבית, הוא הגיע לאן שהוא מתאים. לדעתי די מריה כשרוני יותר, אבל לאמלה אמיץ יותר, או יצירתי יותר. די מריה בעיניי הוא תואם מסוט אוזיל. כשרון אדיר שאם היה עובד קשה יותר ומשדר יותר חיוביות היה מגיע רחוק יותר. אישית וקבוצתית.

חפשו בבית

לא עוזר כמובן שכשרונות גדולים כמו אסקיאל ברקו עובר ל-mls בגיל 19, ככל הנראה בשביל כסף. הוא ההעברה היקרה בתולדות הליגה האמריקאית. אם יככב שם בהגזמה הוא יזומן לנבחרת, אבל בדר"כ כשעוברים לליגה מפנקת כמו בארה"ב זה כנראה כבר לא יקרה. גם דיבאלה, לדעתי, עדיין לא התפתח עד הסוף. הוא שחקן נהדר, אבל ברמה הנוכחית לא הוא יעשה את השינוי בעיקר כי הוא לא מנהיג ובכללי אין מנהיג בנבחרת. אולי רומרו חצי כח, והוא נפצע עכשיו.

אחת המסקנות העצובות היא שיש כשרונות חדשים, אבל ארגנטינה עוברת קצת אירופיזציה. היא מזמנת בעיקר שחקנים שמשחקים באירופה ולאו דווקא את הטובים ביותר, שחלקם משחקים בכלל בליגה המקומית. לאנסיני נפלא והגיע הזמן שיעלה מדרגה. אנחנו מכירים את כריסטיאן פאבון מבוקה ג'וניורס, עם 5 שערים ו-7 בישולים ב-20 משחקים העונה בליגה הארגנטינאית. הוא שחקן נהדר ופרוספקט מומלץ. ישנו גם את גונסאלו מונטיאל מריבר פלייט, מגן ימני נפלא בן 19 שיכול לתפקד גם כבלם.

אבל גם בלי קשר ללאנסיני והשאר. תסתכלו רגע על הסגל של ארגנטינה – רומרו, אוטמנדי, פאציו, מוסאצ'יו, מסצ'רנו, ביגליה, באנגה, מסי, די מריה, אגוארו, היגוואין. רוב השמות האלה משחקים בנבחרת כבר לא מעט זמן, ואין יותר מדי שחקנים שמאיימים על המקום שלהם בנבחרת.

התוצאה מול ספרד משפילה, אבל פיטורים כאלה ואחרים של מאמן פשוט לא יעזרו. דרוש שם שינוי ברמת הצעירים והבנה שאפילו כדורגל יפה מחייב משחק הגנה. גם ברזיל הבינה את זה. וכארגנטינאי, זה הלקח הנורא מכל.