בס"ד

בפברואר 2018 ערך אתר קומפלקס רשימה של שחקני ה-NBA הגרועים ביותר, לדעתו, באותה תקופה. שינוי לעומת רשימות ה"הטובים ביותר" הקבועות.
רשימה כזאת יכולה להיות מרושעת ויכולה גם לגרום לשחקן לדחוף את עצמו למעלה. למקסם את יכולותיו כדי להימנע משיבוץ ברשימה כזאת בשנה הבאה.

ברשימה היו שמות כמו לורנזו בראון וקווינסי פונדקסטר וגם כריסטיאנו פליסיו, אבל גם פיארו אותה שמות כמו ג'ייסון טרי, יואקים נואה ויודוניס האסלם. מדובר ב-4 אליפויות NBA ו-2 בחירות לאולסטאר במצטבר. איך הם נכנסו לרשימה הזאת?
הם הגיעו לרגעי הסיום של הקריירה שלהם (נואה עדיין פעיל) והסטטיסטיקות ירדו בהתאם. הם לא באמת היו שחקנים גרועים, הם פשוט היו שחקנים שעברו את השיא שלהם ולא יכלו לתרום יותר לקבוצה שרוצה תארים.

Embed from Getty Images

אבל חשוב לזכור: טרי זכה באליפות עם דאלאס, האסלם ב-3 כאלה עם מיאמי ונואה נבחר פעמיים לאולסטאר ופעם אחת לשחקן ההגנה של העונה. גם האתר עצמו ציין: הם השחקנים הכי פחות טובים ב-NBA כרגע, אבל הם עדיין שחקנים מעולים. Like, the best in the world, כלשון הכתבה.

גם האתר הבין שזה שכרגע הם יכולים לתרום רק מעט, לא מוריד מהעבר המפואר שלהם ומכל מה שהם נתנו לליגה ולא מוריד מההווה שלהם, שאולי לא מתאים למלחמה על תארים, אבל בהחלט יכול לנפק דקות נהדרות על המגרש. ככה נראים שחקנים אמיתיים, כאלו שעברו דבר או שניים בקריירה והוכיחו את עצמם מול האתגרים הגדולים ביותר.
אז מצד אחד יש לנו אותם.

ואז יש את דני אבדיה.

שחקן מוכשר ביותר.
כשרון שמדברים עליו כבר שנתיים כמועמד להיבחר גבוה בדראפט.
שחקן שטוב מרוב בני גילו וכבר אליפות אירופה שניה ברציפות שהוא מוכיח את עצמו. הסטיסטיקה שלו נהדרת, היכולת על המגרש נראית מרשימה, פנקסי הסקאוטים מתמלאים בשמו והעתיד נראה ורוד.
אז מה מפריע לי?
קל, דני אבדיה.

לא הייתי מדבר עליו אם הייתי חושב שהפסטיבל סביבו מנופח רק על ידי התקשורת. היא הרי אלופה בלהכתיר מלכים ולזרוק אותם לפח באותה מהירות. היא גרמה לכולנו לחשוב שאיציק אוחנון הוא העתיד של הכדורסל הישראלי. שרביב לימונד הוא עדי גורדון הבא. הוא שחקן נהדר, אבל לא עמוד תווך היסטורי של הכדורסל הישראלי ולצערי לא יהיה כזה גם כשיפרוש.

זאת אותה תקשורת שהפכה את יותם הלפרין לקטש המודרני ואחר כך הכפישה והאשימה אותו בכל כשלון של הנבחרת. שהפכה את גל מקל לרכז הכי גדול מאז טפירו וכיום לא מאזכרת את שמו בשום הקשר.

אבל כאן לא מדובר בתקשורת.
אבדיה עצמו בטוח שהוא מעל כולם וכבר הפך את עצמו לטוב יותר מכספי. אבא שלו, במקום לגרום לו להוריד פרופיל תקשורתי ולהוכיח את עצמו על המגרש, לא מונע ממנו להאדיר את עצמו בתקשורת ועכשיו פיני גרשון אומר שלא היה שחקן כזה בישראל.

זה מאד נחמד, אבל זה אפילו לא ניתן למדידה. ולא מפני שאבדיה כל כך טוב שהוא מושווה לשמות כמו קטש, ברקוביץ' או שפר, אלא מפני שהוא עוד לא קרע זוג נעליים רציני אחד. לשחק בנבחרת העתודה זה יפה ולקחת איתה את אליפות אירופה זה נהדר, ברצינות, אבל להוכיח את עצמך מול הרי אדם ואתלטים כמו שיש ביורוליג זה עולם אחר לגמרי.

נכון, דני הצעיר לא מקבל כמעט הזדמנויות במכבי תל אביב, אבל אולי יש לכך סיבה. מקצועית או אחרת. גם דרגאן בנדר נחשב לפרוספקט מדהים. הוא כיכב בקבוצות הבת של מכבי תל אביב, קיבל דקות ביורוליג ולא הוכיח אפילו לרגע אחד שהוא מתאים לרמות האלה.

איכשהו, החוויה המפוקפקת באירופה הביאה אותו ל-NBA. פניקס לא ממש החזיקה ממנו ועכשיו הוא ישתדל שבמילווקי יצליחו לפתח את הפוטנציאל. אבל גם הסוכן הטוב בעולם לא יכול לגרום לשחקן בינוני להפוך לנהדר. אם בנדר לא ירשים בבאקס הוא ייחתך גם משם.

ונראה שדני אבדיה לא רוצה ללמוד את הלקח.
קודם תוכיח את עצמך במגרש של הגדולים ואחר כך תדבר.
גם טיפוסים שחצנים כמו מייקל ג'ורדן ויוסיין בולט לא דפקו על החזה לפני שהראו מה הם שווים על הבמה הגדולה באמת.

האם אבדיה יקבל השנה מספיק דקות במכבי תל אביב? אין לדעת וזה לא תלוי רק בו. מה שכן תלוי בו זה כמה הוא יעבוד קשה ויראה שהראש שלו, בעונתו האחרונה כנראה בצהוב, נמצא במועדון ולא באמריקה. זה תלוי בכמה הוא יראה נכונות ללמוד, להתקדם ולהראות שהוא לא היחיד שמבין בתחום. אם הוא יעשה את זה, הוא יעזוב את הצהובים ככשרון מוערך, כאחד שהמועדון יתגאה בו לאורך השנים, אם בכלל יצליח מעבר לים.

אם לא? ובכן, תמיד יש עוד מקום ברשימת "השחקנים הגרועים ביותר" שהם נהדרים, אבל לא מספיק טובים