60 ניצחונות. 31 מהם במרוצי WorldTour; שניים מתוך ארבעת מרוצי האביב הגדולים; אליפויות לאומיות בבלגיה, איטליה, לוקסמבורג ודנמרק; חמישה קטעים בג'ירו יחד עם חולצת הספרינטר; ארבעה קטעים וחולצת הטיפוס בטור, יחד עם יום בחולצה הצהובה; שני קטעים בוואלטה (נכתב לפי הקטע ה-11).

זו רק רשימה חלקית של הישגי הקבוצה הבלגית Quick-Step Floors, הקבוצה הכי הישגית בעולם האופניים כבר שנים. את השנה המופלאה הזו קוויק-סטפ עושים אחרי שאיבדו רוכבים שהביאו להם עשרים ושישה ניצחונות בשנת 2017, ביניהם מרסל קיטל, מתאו טרנטין, דן מרטין, דוד דה לא-קרוז וטום בונן.

אני רוצה להתעקב על האחרון – על טום בונן. בכל ענפי הספורט הקבוצתיים הקבוצות שהכי מצליחות עושות את זה עם שני מנהיגים חשובים – "המפקד" ו-"הקפטן". "המפקד" הוא הדמות המקצועית הבכירה שמתווה את הדרך, מעין פופוביץ' כזה, פרגוסון, גווארדיולה, סטיב קר או אפילו ברק בכר. "הקפטן" יהיה הספורטאי הכריזמטי, זה שמשרה את רוח המועדון, (לאו דווקא הקפטן בענפים שמכילים את הפיצ'ר הזה) אפשר לחשוב על טים דאנקן, סטיב קר, אליניב ברדה ואינסוף שחקני כדורגל של פרגוסון ופפ, כל אחד בתקופתו.

המפקד של קוויק סטפ הוא פטריק לפבר, רוכב העבר ומנהל הקבוצה שנמצא בה מאז ההקמה ב-2003. ה"קפטן" במשך רוב השנים היה אותו טום בונן, אחד הרוכבים הגדולים בכל הזמנים שהכתבה קצרה מדי כדי להכיל את הישגיו, בונן פרש מרכיבה מקצוענית ב-2017 אחרי קריירה מופלאה של 17 שנים.

כל הסימנים העידו על נפילה ביכולת של קוויק-סטפ לקראת 2018, אבל ההיפך קרה. לא רק שקוויק-סטפ ממשיכים לנצח, אלא שהם גם עושים את זה במירוצים הכי גדולים שיש. פיליפ ז'ילבר נכנס לתפקיד הקפטן, אליה ויויאני הגיע מסקיי ואלברו הודג' הובא מהחלל. יחד עם קפיצות מדרגה של אלאפיליפ וגביריה, קוויק-סטפ עושים את אחת העונות הגדולות של כל קבוצה בזמן האחרון. הנה כמה מספרים שינסו להמחיש את השליטה המוחלטת:

• לא פחות מ-13 רוכבים של קוויק-סטפ ניצחו השנה מירוץ, לשם השוואה, לשליש מקבוצות הWorld Tour אין אפילו 13 ניצחונות.
• לויויאני (17), גביריה (9) ואלאפיליפ (9) ביחד יש יותר ניצחונות מכל קבוצות ה-WorldTour פרט לסקיי (36).
• 31 הניצחונות של קוויק-סטפ במירוצי WorldTour גדולים ממספר ניצחונות הWorldTour של 8 קבוצות ביחד.
• פרננדו גביריה היה הרוכב הראשון מאז פביאן קנצ'לרה ב-2004 שניצח את הקטע הראשון שלו בטור דה פראנס.

(כל הנתונים מהאתר הנפלא Procyclingstats.com)

מה הסוד של הקבוצה הזאת? כמו גולדן-סטייט ווריורס ב-NBA הם פשוט נהנים. הם נהנים לנצח, הם אוהבים את אחד השני וזה מדבק. רוכבים שלא מתאימים לקבוצה באופי לא נשארים (למשל מרסל קיטל). קוויק-סטפ אוהבים לכנות את עצמם The Wolf Pack והם גם מוכרים מרצ'נדייז עם הסיסמה הזו. לדעתי השם להקת זאבים קולע בול לאיך שהקבוצה הזו מתחרה.

בכל מרוץ שהם יוצאים אליו הם מסמנים פייבוריט, או פייבוריטים, תלוי באופי המרוץ. הם יכולים לשלוח רוכב לבריחה ובסוף לנצח בספרינט. מי שלא פייבוריט יעבוד בשביל האחרים. למחרת מרוץ חדש – אם אתמול עבדת בשביל הספרינטר, ייתכן שהיום התוואי מתאים לך והקבוצה תעבוד בשבילך. הכל מחזורי, גלגל החיים. בהמון קבוצות אחרות זה לא ככה, לרוב הקבוצות אין מספיק כוח אש גם להעמיד רכבת לספרינטר וגם לשים כמה מטפסים טובים בסגל אז הם בוחרים במה להתמקד, אבל קוויק-סטפ היא לא קבוצה רגילה.

אליה ויויאני נשאל אחרי הניצחון בקטע השלישי של הוואלטה מה עשה את ההבדל עבורו השנה לעומת העונה שעברה (כשהיה בסקיי, גם קבוצה די מוצלחת) וענה: "זה התחיל בשנה שעברה כשניצחתי כמה מירוצים גדולים, אחר כך הייתי צריך חבורה של רוכבים סביבי וקבוצה שמאמינה בי ב-100% ושולחת אותי למירוצים מאוד חשובים… אני חושב שהתנאים המנטליים והפיזיים עם הקבוצה הזאת שמסביבי עושים את ההבדל".

ויויאני לא סתם מדבר ככה, הוא לא מפסיק לנצח השנה. 16 ניצחונות בעונה זה מספר מופרע ולא סביר. זה מספר שרק הספרינטרים הגדולים ביותר מסוגלים להגיע אליו בשנים הכי טובות שלהם, והיד עוד נטויה. גם אלאפיליפ מנצח בכמות לגמרי לא סבירה והוא נמצא בכושר כזה שהוא מגיע לכל מירוץ כפייבוריט (*שיעול* אליפות העולם *שיעול*), אם ולוורדה ייגמר מתישהו – אלאפיליפ הוא היורש שלו.

מעבר להחלטות הטקטיות ולתוכניות האימונים, הדבר שהכי בולט בקוויק-סטפ זה אהבה. האהבה להתחרות, האהבה לנצח, האהבה אחד לשני. כל ניצחון גורר אינספוף חיבוקים ונשיקות (בכל זאת… בלגים וצרפתים) ולעיתים גם דמעות. הדוגמה הכי יפה לזה היא מהקטע ה-16 בטור דה פראנס – ז'ילבר ואלאפיליפ (לבוש בחולצה המנוקדת) היו בבריחה ענקית של כמעט 50 רוכבים. ז'ילבר תקף מהבריחה בטיפוס והיה לבדו מקדימה עד שהתרסק מעבר לחומה. הקטע הסתיים בניצחון מרשים של אלאפיליפ (אחרי שגם אדם ייטס נפל). האיחוד של שניהם על הפודיום הוציא מהם את כל הרגשות והפיק את התמונה הנפלאה שלמטה. בדיעבד הסתבר שז'ילבר רכב את 60 הקילומטרים האחרונים עם פיקה שבורה.

העונה של קוויק-סטפ עוד לא נגמרה. יש עוד המון קטעים בוואלטה בשבילם ונכון לעכשיו אנריק מאס ינסה גם לסיים במקום גבוה בדירוג הכללי. בהמשך העונה נמצאים גם מירוצי האביב וכמובן שקוויק-סטפ מגיעים לכל מירוץ עם כוונה לנצח.
בהתבוננות על השנה הבאה אפשר להגיד שהעתיד של קוויק-סטפ ורוד, הרוב המוחלט של הסגל נשאר והרוכבים הבכירים היחידים שעוזבים הם לורנד דה פלוס וניק טרפסטרה (שכבר מתקרב לסוף הקריירה). גם מקסמיליאן שכטמן עדיין לא חידש חוזה, אבל אחרי ששרדו (אנדרסטייטמנט) את הזעזוע של השנה שעברה, אני בטוח שהם יהיו בסדר.