שלוש בראש – משה חוגג, מחאות ומונדיאל בקטאר, ברצלונה

"שלוש בראש" בסיכום שבועי נוסף של הכדורגל העולמי והישראלי: משה חוגג הוא לא רק בעלים לא טוב מספיק אלא גם משקיע לא טוב מספיק | המחאות כנגד המונדיאל בקטאר חשובות גם אם המונדיאל יתקיים לבסוף | למרות שמצבה בעייתי מאוד, ברצלונה נמצאת בסיטואציה בה היא לא יכולה להפסיד אף פעם

  1. הווריאנט ההייטקיסטי

המדור הזה ביקר את משה חוגג פעמים רבות, אולי רבות מדי. עוד במהלך סוף העונה שעברה ותחילת העונה הזאת חוגג עשה דברים שבקנה מידה של הכדורגל הישראלי נראו כל כך מוזרים: ההחתמה של כמות סיטונאית של שחקני התקפה שבריריים והסתמכות על הגנה רעועה, חוסר מתן סמכות מקצועי למאמנים ומנהלים מקצועיים שעבדו מתחתיו, הניסיון הפתטי להקים ליגה חוץ-התאחדותית בזמן השבתת הליגות בישראל, הפיטורין התזזיתיים, ובעיקר הפוסטים המביכים בכל רשת חברתית שהיא.

בתחום האחרון שבר השבוע חוגג שיא אישי כשלאחר ההפסד הקשוח של בית"ר השבוע בשמינית גמר הגביע מול אשדוד הוא צייץ בטוויטר את הציוץ הבא: "5 בכירי המשתכרים בבית"ר מרוויחים יותר מ24 שחקני אשדוד, מילא היה קצת נחת, לא מגיע לאוהדים ולא מגיע למשפחה שלי את כל האכזריות הזו. הלב נשבר כל שבוע". בואו ננתח רגע את הציוץ הזה, שמשקף משהו אחר לגבי בעלותו של חוגג מאשר הבעלים שהתרגלנו אליהם בכדורגל הישראלי.

דבר ראשון, חוגג עושה מעשה שלא יעשה – מדבר על הכסף שכדורגלנים מרוויחים כביקורת על המשחק שלהם. כדורגל הוא לא הייטק – מדובר בעבודה פיזית קשה מאוד ש95% מבני האדם לא היו מסוגלים לעשות גם ברמה של שחקני בית"ר ירושלים. זאת גם לא עבודה לטווח רחוק – חמשת הכדורגלנים שעליהם מדבר חוגג בבית"ר (שלא צריך לקרוא דוחות כספיים כדי להבין מי הם) עובדים בעבודה שאם יתמזל מזלם תכניס להם כסף למשך 15 שנים, בעוד בהייטק ניתן להשתכר במשכורות דומות במשך יותר משלושה עשורים. הכסף שהם מרוויחים הוא עבורם מנוף כלכלי גם לשנים שאחרי.

משה חוגג
קרדיט לעמוד הפייסבוק – מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים – F.C. Beitar Jerusalem

 

הלאה. "לא מגיע לאוהדים ולא מגיע למשפחה שלי". אם המשפחה שלך היא חלק מהאוהדים של הקבוצה (עוד דבר שהוא בספק רב) אז מה זה באמת משנה? בית"ר ירושלים היא לא הצעצוע שקנית לילדים שלך כדי שיהיה להם שמח – מדובר במועדון ציבורי עם היסטוריה עשירה ומרתקת, אולי אחד המועדונים החשובים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. מה שבאמת לא מגיע לאוהדים זה בעלים שרואה בקבוצה צעצוע שלו, משהו שקצת מסובבים לו את הידית והוא אמור לשמח אותך. מגיע להם קבוצה בריאה, חיה, מאוזנת, עם מישהו שבונה סגל מתוך מניע מקצועי ולא רק כי בא לו שחקנים בפרופיל גבוה.

ובסוף זה כמובן נחתם ב-"הלב נשבר כל שבוע". כדורגל הוא ענף תחרותי, לפעמים מפסידים ולפעמים מנצחים. הניסיון הזה ליצור כאוס דרמטי על ידי פנייה לרגש של השחקנים מעל כל במה אפשרית הוא ביזיון מוחלט. האם אתם הייתם רוצים שהבוס שלכם יפרסם בכל רשת חברתית עד כמה הוא מאוכזב מכם ועד כמה האכזבה הזאת פוגעת במשקיעים של החברה ובמשפחה של הבוס? האם זה היה גורם לך להיות טובים יותר בעבודה? כמובן שלא. אבל הבוס של בית"ר ירושלים חושב שכן.

אורן יוסיפוביץ' מ-"הפודיום" צייץ אחרי שחוגג פרסם את הציוץ הזה שחוגג מתייחס לבית"ר כמו משקיע ולא כמו בעלים. יש בזה מן האמת, אבל זה לא רק זה. משה חוגג המשקיע לא היה שם כספים בבית"ר של משה חוגג הבעלים, בדיוק בגלל איך שהוא מנהל את הקבוצה. עבור רוב אוהדי הכדורגל, בעלים שמראה אכפתיות כביכול מהקבוצה כמו חוגג הוא משב רוח מרענן.

אלא שחוגג הוא הווריאנט ההייטקיסטי של בעלים גרועים – עם מילים גדולות על תהליכים ותקשורת מגויסת ומחבקת הוא מנהל את בית"ר בשילוב של הפזרנות של גאידמק, רדיפת התקשורת של יואב כץ, קבלת החלטות של יצחק שום ולקיחת אחריות של אבי לוזון. הוא בדרך להיות הבעלים הכי גרוע בליגת העל דווקא בגלל שהוא נראה ונשמע יותר שפוי מכל בעלים אחר. אז יש לו חשבון טוויטר והוא אוהב לשחק במנג'ר. אבל זאת רק תחפושת חדשנית לניהול הנוראי של הכדורגל הישראלי, שממשיך לדרדר את הכדורגל שלנו מטה מטה.

ביתר ירושלים
קרדיט לדף הפייסבוק של ביתר ירושלים

 

2. יש טעם להחרים את המונדיאל

השבוע פורסם כאן באתר טור חשוב מאוד של שקד ברויר המצוין בשם "אין טעם להחרים את המונדיאל". בטור שקד מביא מספר רב של מקרים בהם נעשו ניסיונות חרם כנגד אירועים ספורטיביים גדולים, והשורה התחתונה היא שכל האירועים התקיימו לבסוף, ולכן אין טעם להחרים את המונדיאל בקטאר, כפי שהכריזו מספר קבוצות בנורבגיה עקב תנאי ההעסקה הנוראיים במתקנים הנבחנים בנסיכות לקראת המונדיאל בעוד קצת יותר משנה וחצי.

עם כל הכבוד הראוי לדעתו של שקד שנוסחה בצורה טובה ואיכותית, אני חולק עליו לחלוטין. רק בקצה המאוד סופי שלה מחאה אמורה לבטל או לשנות אירוע ספורט גדול, בטח כזה שמושקעים בו מאות מיליוני דולרים. בבסיסה מחאה נועדה להציף את הבעיות לעולם. עצם העובדה שבכל העולם מדברים על המחאה הנורבגית נגד המונדיאל מתחילה להגשים את מטרת המחאה כבר עכשיו – בכל העולם שואלים אנשים שאולי לפני זה לא שאלו – מה הבעיות שיש באירוח של קטאר את המונדיאל. עצם המחאה קודם כל יוצרת מודעות לבעיות.

באולימפיאדה של מקסיקו 1968 הניפו האתלטים האפרו-אמריקאים טומי סמית' וג'ון קרלוס את אגרופיהם עם כפפה שחורה על הפודיום בזמן נגינת המנון ארצות הברית, במחאה על היחס לשחורים בארצות הברית. הם נודו על ידי מוסדות הספורט בארצות הברית אבל המחאה שלהם הייתה אבן דרך בשינוי היחס לשחורים בארצות הברית. גם ההחרמה של אולימפיאדת מוסקבה ב1980 בידי המשלחת האמריקאית לא הפסיקה את האולימפיאדה, והמחאות נגד משטר העינויים של סין לא מנעו את האולימפיאדה ב-2008, אבל כן העלו לכותרות את הבעיה שהמשטר ניסה להסתיר, בעיות שאמנם לקוח זמן לפתור אותן, אבל המודעות היא ההתחלה של השינוי.

מונדיאל קטאר

 

המונדיאל בקטאר הוא אולי המונדיאל הבעייתי ביותר בהיסטוריה של הכדורגל, לפחות מאז מונדיאל 1978 בארגנטינה שהיה מונדיאל ראווה של שלטון החונטה במדינה. דרך קבלת זכויות האירוח בשוחד ובשחיתות שהיום כבר ידועים לכל, דרך הניסיון לאזרח שחקנים רבים כדי לשפר את הנבחרת, לקנות בכסף את השתתפות הנבחרת בכל טורניר ברחבי העולם כדי לצבור ניסיון ובעיקר היחס לזכויות אדם במדינה שמחקה שכונות של פועלים זרים כדי להקים עליהם אצטדיונים וקצב המוות בעבודה במתקני המונדיאל בה אסטרונומי. וכל זה בלי להזכיר את שינוי כל הלו"ז של הכדורגל העולמי כי אי אפשר לארח במדינה בחום של הקיץ.

ברור שמחאה כזאת לא תבטל את המונדיאל. בעולם הקפיטליסטי של היום בו הכסף הוא הכלי העוצמתי ביותר עלי אדמות, אין אפשרות ריאלית לבטל אירוע ספורט שכזה. כל מה שניתן לעשות הוא להעלות למודעות, גם מחוץ לקטאר אבל יותר חשוב גם בתוך המדינה ובמהלך המשחקים, את כל הבעיות בעצם קיום המונדיאל. המודעות בעצמה יכולה לשנות את סדרי העולם.

מונדיאל 2022 בקטאר

 

3. בור ללא תחתית

ההדחה של ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות לא הייתה דבר שהפתיע אף אחד. כבר כמה שנים שאחד ממועדוני הכדורגל המפוארים על הגלובוס לא באמת יכול להגיע לעמדה בה ישיג את הגביע השישי בתולדותיו. אלא שרוב המיקוד, מטבע הדברים בשנה כזאת, היה על לאו מסי, ללא ספק אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה ואולי גם הטוב מביניהם. הדעה הרווחת כיום היא שמסי כנראה יסיים את דרכו בברצלונה בתום העונה הזאת. המועדון נמצא במשבר כלכלי ובחובות אדירים לבנקים, למסי יש ביקוש אדיר גם בגילו המתקדם, והגיע הזמן למצוא מקום לסיים בו בניחותא את הקריירה, אולי עם עוד גביע אלופות או שניים בארון.

אבל בידיים של ברצלונה, גם בשבר כלי שהפכה להיות (כפי שנחשף בשרשרת המעצרים שבוצעו החודש במשרדי הקבוצה) ברצלונה הוא עדיין אחד משני המועדונים החזקים בספרד. וכאן נשאלת השאלה המרתקת ביותר ביחס לברצלונה – האם יהיה מישהו בספרד, בין אם יהיה זה שר בממשלה או יו"ר של בנק כלשהו שיורה לפרק את אחד הסמלים הגדולים של החברה בספרד כמו קבוצת הכדורגל של ברצלונה? לא נראה שזה אפשרי. האם יהיה מישהו שיסרב להעניק עוד ועוד הלוואות לקבוצת הפאר הזאת, שבעיני רבים היא הפנים של ספרד בכל העולם, גם אם הם בחובות ענק?

חלק גדול מהפגיעה האנושה של משבר הבנקים בספרד ב-2008 כחלק מהמשבר הכלכלי העולמי הגיע מחובות של קבוצות הכדורגל הגדולות במדינה שלא שולמו מעולם. כשברצלונה וריאל לא הפסיקו להצליח בעשור שאחרי, רבים לא ידעו או שכחו שהכספים העצומים אותם הוציאו הקבוצות היו למעשה על חשבון משלם המיסים הספרדי הפשוט שכספיו הלוו שוב ושוב לקבוצות הגדולות מבלי שאלה יצרכו לתת דין וחשבון.

אם מסי יחליט בסופו של דבר להישאר בברצלונה, יהיה לה את הכסף כדי לעשות את זה. אף בנקאי בקטלוניה לא יעמוד בפני מועדון הכדורגל הכי גדול במדינה שסוגדת לספורט ויגיד לו שאין לו אפשרות להחתים את השחקן הכי מזוהה עם ברצלונה והכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל. בניגוד למדינות קצת יותר מתוקנות בהם גוף כלכלי שלא עומד בתשלומיו יפשוט את הרגל, אף אחד בספרד לא יעז להתחיל הליך של פשיטת רגל במועדון הפאר הזה. הכספים נעלמים בבור ללא תחתית אבל אין שום דבר שיגרום לבנקים להפסיק לזרוק את כספם לבור הזה.

ליונל מסי, אנסו פאטי, קוטיניו, ברצלונה
Credit to FC Barcelona Instagram Page
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח