קונפליקט המאמן האנגלי

כשגארת’ סאות’גייט החמיץ את הפנדל המכריע נגד גרמניה ביורו 1996, הוא חש מרוקן. הוא הרגיש שבמו רגליו הוא הדיח את אנגליה מהטורניר. הוא האמין שהוא אחראי להמשך שרשרת הכשלונות הבינלאומיים של הנבחרת האנגלית. הוא סחב את התחושות האלה עד שפרש מהמשחק ונעלם מהנוף.

גארת' סאות'גייט, נבחרת אנגליה
Credit to “England football team” Facebook page

 

ואז הגיעה החתימה בנבחרת. האוהדים כבר היו אפתיים כשהוא חתם, איבדו את אמונם בנבחרת. כמה קולות דווקא היו בעדו; הרי לא מדובר פה בעוד מאמן זר כמו אריקסון או רס”ר כמו קאפלו. לא מיושן כמו הודג’סון או נוכל (לכאורה) כמו אלרדייס. אולי האיש וחליפת שלושת החלקים יחולל את השינוי. פסיכוזה בריטית נפוצה, אבל לפחות משהו להאמין בו.

כשאנגליה ניצחה את קולומביה בשמינית גמר מונדיאל 2018 בפנדלים, ניגש סאות’גייט אחרי המשחק למתיאוס אוריבה, שהחמיץ פנדל וחיבק אותו. המאמן האנגלי ידע בדיוק מה עובר בראשו של הקולומביאני ההרוס ובמקום לחגוג מולו, הפגין רגע של אנושיות. אנגליה הודחה בחצי הגמר וסיימה את המונדיאל במקום הרביעי וכל אנגליה צהלה ושמחה. אחרי ההצלחה הזאת של סאות’גייט, למה בעצם קבוצות הפרמיירליג לא מינפו את הצלחת המאמן האנגלי והחתימו בעצמן מאמנים מקומיים?

 

ארסן ונגר פינה את מקומו בארסנל אחרי שנות דור. מי הכי ראוי למלא את תפקידו בקבוצה הגדולה של עיר הבירה? כמובן, מאמן ספרדי שכשל בקבוצה הגדולה הקודמת שאימן. צ’לסי הביאה מאמן איטלקי במקום האיטלקי שהיה לפניו. יונייטד החליפה פורטוגלי בנורבגי. 12 מאמנים בפרמיירליג אינם בריטים.

כמובן, זה לא אומר כלום. את ריאל מדריד מאמן ארגנטינאי ואת פ.ס.ז’ מאמן גרמני, אבל בעוד בליגות אחרות שאר קבוצות הליגה דבקות במאמן המקומי, הליגה האנגלית מזכירה יותר מכל את ה-NBA, עם הגלובליזציה. גלובליזציה זה סבבה, אבל הליגה איבדה את הזהות לגמרי. בעבר הטיעון היה שאין מספיק שחקנים אנגלים טובים ולכן הליגה מרובת זרים והנבחרת המקומית לא מצליחה. כיום יש דור אנגלי נפלא והנבחרת מצליחה, אבל מעמד המאמן האנגלי בשפל. והכי גרוע? לא נראה שזה עומד להשתנות.

מאז 1998 עברו בצ’לסי 6 מאמנים איטלקים, 3 פורטוגלים, 3 הולנדים, ספרדי, ברזילאי וישראלי. יונייטד החזיקה בפרגוסון יותר מחצי יובל וגם הוא בכלל סקוטי, אבל אחריו היא החתימה סקוטי נוסף, הולנדי, פורטוגלי ונורבגי. בסיטי אימנו איטלקי, צ’יליאני וספרדי וכל זה רק בעשור האחרון. וזה לא שהמאמנים האלה מצליחים עם הקבוצות שלהם במיוחד בצ’מפיונס או בליגה האירופאית. המועדונים הספרדים שולטים לגמרי בטורנירים האירופאים ומאמני הליגה האנגלים נאלצים להתנחם רק בכסף הגדול שיש לליגה האנגלית להציע. ולא את כולם זה מספק. פפ גוארדיולה ויורגן קלופ מנסים לשנות מעט סדרי עולם ויחד עם יונייטד המתקמבקת, הליגה האנגלית תנסה בעונה הבאה להציג ארסנל קבוצות שינסה להשיב את ההגמוניה באירופה. למאמן האנגלי זה כבר לא יעזור, אבל לפחות זה יכניס למאמנים הזרים עוד קצת כסף לכיס.

קלופ, ליברפול
Credit to “Liverpool FC” Facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח