פחות דיבורים, יותר מעשים

בס”ד

גארי נוויל אוהב לדבר. הוא מדבר המון מאז שפרש ממשחק ועוד לפני שעבר לאימון. בתור סמל של מנצ’סטר יונייטד ובתור חלק ממחזור 92′ המופלא, כל מילה של המגן הימני לשעבר התקבלה בשקיקה על ידי אוהדי יונייטד, שלא לומר בעוורון קל.

כל דבר שיצא מפיו של האח הבכור לבית נוויל נשקל כדיבור שיצא ממש מפיו של אלכס פרגוסון, שכן נוויל העביר אצלו את כל הקריירה והוא חייב לו המון. חוץ מזה, גארי נוויל מוכשר בדיבורים. הוא מדבר בשטף, מביא נתונים, מחמיא לקולגות אך לא מפחד לבקר כשצריך. הוא הפך לפרשן האולטימטיבי לצד ג’יימי קראגר. היה ברור שקפיצת המדרגה תגיע בקרוב ואכן, ולנסיה נקלעה לקשיים, פיטרה מאמנים ובחרה כמושיע את המגן האדום. ונוויל, בנאיביות או מפחד לפספס את ההזדמנות, עט על המשרה כמוצא שלל רב.

גארי נוויל
Credit to “Valencia CF” Facebook page

 

טוב לא יצא מזה. ולנסיה המשיכה להיראות נורא ושרדה בליגה בקושי. נוויל אחראי לאחת התבוסות הקשות בתולדות המועדון, כשולנסיה הובסה 6-0 על ידי ברצלונה. כשסיים בצורה כושלת את דרכו במועדון המפואר היה ברור, שוב, שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. ותוצאות לחוד לחוד. לא כל שחקן גדול הופך לפרשן טוב ומי שמצליח כאן וכאן לא מובטח לו שיצליח כמאמן. זאת הסיבה שהנרי נכשל במונאקו, אפילו שהוא לא אחראי לכל מה שקורה במועדון הקפריזי הזה. וזאת הסיבה שנוויל חזר מהר מאד לכס הפרשן. שם, הוא יודע, מותר לדבר בלי כיסוי. נתונים זה יפה ונחמד, אבל לא מביא תוצאות אם אתה לא יודע להשתמש בהם.

בשבת התראיין גארי נוויל בטלוויזיה הבריטית וקבע כי אם יונייטד תנצח את ליברפול, היא תהיה חייבת לתת חוזה לעונה הבאה לאולה גונאר סולשיאר. על פניו, קביעה הגיונית. סולשיאר מצליח ברמה שאיש לא יכל לחזות והגיוני להניח שאף אחד אחר לא היה מצליח כמוהו. השילוב שלו כשחקן עבר אהוב, ההיכרות שלו עם המועדון והכמיהה של הקהל לכל דבר שאינו מוריניו, הביאו את הנורבגי להצלחה שגם הוא לא חלם עליה. אז למה הקביעה של נוויל כל כך מופרכת?

 

 

קודם כל, מפני שכבר נוכחנו לדעת שנוויל מדבר בהגיון, אבל נכשל במבחן המציאות. מעבר לזה, יונייטד משחקת באולד טראפורד ולמרות ריצה של 11 נצחונות ב-12 משחקים, היא מקבלת 8% פחות מהמרסיסיידרס לנצחון. במשחק ביתי! ליברפול אמנם בעונה אדירה, אבל המגמה של 2 הקבוצות שונה ובעוד יונייטד בדרך למעלה, מחזיקה בהתקפה החמישית בטיבה בליגה ולא הפסידה כבר יותר מחודשיים מאז… ההפסד הקודם לליברפול, האדומים הוציאו רק תיקו ביתי מאופס מול באיירן ואיבדו המון נקודות ליגה במחזורים האחרונים, דבר שהביא לירידת ההפרש לנקודה בלבד והפרש שערים נחות משל מנצ’סטר סיטי. ועדיין, למרות כל זה, יונייטד קיבלה יחס נצחון נמוך משל ליברפול. לנוויל זה לא הפריע להיות בטוח בנצחון יונייטד, דבר שיכל דווקא לעבוד לטובתו של סולשיאר, שקיבל עוד סיבה לדחוף עוד יותר את שחקניו. כאילו עצם המשחק נגד הרדס לא מהווה קטליזטור מספק.

שיהיה ברור: למרות שאי אפשר לדעת מה היה קורה אם סולשיאר היה מאמן מתחילת העונה ואי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד, לסופר סאב מגיעה הזדמנות חד משמעית לאמן את האימפריה האדומה ללא קשר לתוצאת המשחק מול ליברפול. לפני חודשיים אף אחד לא היה חולם בכלל על מעבר שלב בליגת האלופות או על אפשרות של נצחון נגד ליברפול. כן כן, אפילו במשחק ביתי.

 

 

סולשיאר בא ושינה את הגישה של המועדון ועל זה מגיע לו לא רק קרדיט, אלא גם הכרת תודה. מדובר במהפך מחשבתי בקנה מידה בלתי נתפס. כולנו ראינו את פרגוסון מגחך ביציע אחרי עוד אחד מההפסדים של  יונייטד תחת מורינו; אפילו הוא לא חשב או האמין שיש סיכוי כלשהו לשנות את יונייטד הנוכחית בתוך פחות משנה, בטח שלא תוך חודשיים. סולשיאר הוא מקרה קלאסי של התפוח הנורבגי לא נפל רחוק מהעץ הסקוטי. אם פרגוסון קיבל הארכת חוזה למרות פתיחת קדנציה לא מלהיבה ביונייטד בלשון המעטה, לנורבגי ודאי מגיעה הארכת חוזה בזכות ולא בחסד.

אז נוויל היה שחקן טוב, פרשן מוצלח ודמות אהובה במועדון. אבל נכון תעשה יונייטד אם תלך בדרך אחת: תתמקד פחות בדיבורים כמו נוויל ויותר במעשים כמו סולשיאר.

מנצ'סטר יונייטד, סולשיאר
Credit to “Manchester United” Facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!